יום חמישי, 18 ביולי 2019, ט"ו תמוז ה' תשע"ט
לפרסום חייגו: 058-4337220

המוסף בצפונט

כתבות עומק מורחבות וכתבות מגזין

השיבה מברזיל

גיל שטרן הוא אחד מגיבורי תוכנית הטלוויזיה "אבודים" של צופית גרנט, ששודרה השבוע ועסקה בילדים שאומצו בברזיל. את הוריו הביולוגים בברזיל הוא לא הצליח למצוא, אך החיפוש אחריהם עזר לו ללמוד להעריך את מה שהוריו המאמצים עשו למענו

פורסם בתאריך:


ביום רביעי השבוע שודר פרק בסדרה "אבודים", של צופית גרנט. זהו אחד משני פרקים בתוכנית שעוסקים בפרשת אימוץ ילדים מברזיל שהתרחשה לפני כשלושה עשורים. אחד מאותם ילדים, שאומצו הוא גיל שטרן. הוא הגיע לארץ כשהיה בן 10 ימים. הוריו, נרקיס ואיתן שטרן, החליטו לאמץ ילד מברזיל, לאחר שכל ניסיונותיהם להביא ילדים לעולם כשלו, והאפשרות לאמץ ילד בארץ, היתה כרוכה בבירוקרטיה בלתי נגמרת והמתנה רבת שנים.

בשנות השמונים של המאה הקודמת אומצו תינוקות רבים מברזיל. ברוב המקרים מדובר היה באימוץ לא חוקי. בברזיל פעלו אז חברות שעסקו במכירה של ילדים לאימוץ. אותן חברות השתמשו במסמכים מזויפים, ובאמצעות קשרים ושוחד, הם הצליחו לגרום לשלטונות הברזילאים להעלים עין מהתופעה. גיל שטרן ואחותו חן, אומצו בדרך הזאת.

הסיכוי של חן וגיל למצוא את הוריהם הביולוגיים בברזיל באמצעות התחקיר שערכו מפיקי התוכנית "אבודים", היה קלוש, בגלל שמסמכי האימוץ שלהם היו מזויפים. הם אכן לא איתרו את ההורים הביולוגיים, אבל במהלך הביקור בברזיל הם השאירו דגימות די אן איי שלהם במאגר שהקימו השלטונות הברזילאים, והם מקווים שאולי בהמשך יקרה הנס, והם יצליחו לאתר אותם.

הביקור בברזיל היה עבור גיל שטרן סוג של סגירת מעגל. הוא ראה את המציאות הקשה שבה חיים רבים מבני האומה הגדולה הזו, את העוני והדלות בפבלות שמקיפות את הערים הגדולות, וכך הוא למד להעריך עוד יותר את הסיוע שהוא קיבל ממשפחתו ומהגורמים שטיפלו בו בעת שהוא היה בשפל המדרגה.

 

ילד חריג

כששטרן היה בן שלוש עברה משפחתו מכפר בלום לקיבוץ כינרת. חברת הילדים של הקיבוץ לא קיבלה בברכה את הילד השמנמן, שסבל מבעיות קשות של קשב וריכוז. כל הטיפולים והתרופות לא עזרו, ובבית הספר הוא נחשב לתלמיד בעייתי. חבריו לכיתה ידעו שהוא ילד מאומץ, ולעיתים הוא ספג מהם עלבונות בשל כך. "ברגעים הכי קשים, הייתי מתפלל שהורי הביולוגיים יבואו וייקחו אותי", הוא נזכר.

בגיל הנעורים המצב החברתי של שטרן השתפר, בעיקר משום שהוא ניגן בתופים, והקים להקה שהופיעה במסיבות ואירועים באזור עמק הירדן. במקביל הוא החל ללמוד במגמה מיוחדת שפתחו בתיכון בבית ירח לתלמידים שלא השתלבו בכיתות רגילות, הוא למד מסגרות, ואהב את העבודה המעשית בתחום. כמקובל אז באותה תקופה בקיבוץ, הוא עבר להתגורר במגורי הנעורים, והפיקוח של הוריו על מעשיו היה רופף.

למרות שמצבו החברתי השתפר, עדיין הוא נשאר צעיר חסר מנוח שחיפש ריגושים. הוא רצה שיהיה לו כסף לבזבז על סיגריות ובילויים, וכך החלה ההתדרדרות. הוא ועוד כמה חברים מעמק הירדן, החלו לגנוב כספות ממשרדי קיבוצים בסביבה. כך נפל לידיהם שלל רב של כסף מזומן, והוריו של שטרן לא הבינו כיצד פתאום הוא יכול להרשות לעצמו לרכוש מערכת תופים יקרה, או לממן טיסה לחו"ל.

במקביל לפעילות הפלילית הזאת, החל שטרן גם לעשן סמים. הוא מצא מישהו במרכז הארץ שממנו יכול היה לרכוש מריחואנה במחיר יחסית זול, ותמיד היתה  לו אספקה, שאותה היה חולק בין חבריו, בתשלום כמובן. החגיגה הזו נגמרה כאשר אחד מחבורת גונבי הכספות נתפס על ידי המשטרה ובחקירה הסגיר את חבריו. שטרן נעצר על ידי המשטרה. המעמד היה משפיל. הוא הובל לבית המשפט כפות באזיקים, כשהוריו נוכחים באולם. "חשבתי לעצמי, לאן הגעתי, האם כל הכסף שהשגתי היה שווה, כשאני ככה מושפל מול עיניהם של הורי", משחזר שטרן את אותם רגעים קשים.

למזלו של שטרן השופט הגיע למסקנה שנדרש תהליך שיקומי, ולא מאסר. שטרן דחה את השירות הצבאי, ויצא לשנת שירות בחוות סוסים טיפולית בתל מונד. לאחר מכן התגייס לשריון, ושירת ביחידה מיוחדת שעסקה בפעילות מבצעית מול רצועת עזה. שטרן לא נגמל מהשימוש בסמים במהלך שירותו הצבאי, וכאשר השתחרר וחזר לקיבוץ ,החליט לגדל שדה של מריחואנה. שוב הוא נעצר על ידי המשטרה, ושוב יצא יחסית בזול מהעניין.

לכלא או לגמילה

שטרן החליט לחפש את מזלו בחו"ל. הוא טס לקנדה והחל לעבוד שם בעגלות מכירה של מוצרים קוסמטיים, כפי שעושים לא מעט צעירים ישראליים שרוצים לחסוך כסף. אבל שטרן לא חסך את הכסף שהרוויח. הוא החל להתמכר לסמים קשים, ומצבו החל להתדרדר. כשהוא היה על סף חידלון הוא התקשר להוריו, והם דאגו לשלוח לו כרטיס טיסה חזרה לארץ.

מאמציהם של ההורים להחזיר את שטרן למוטב עלו בתוהו. בסופו של דבר הוא נתפס בעת שפרץ לבית מגורים, ואז עמדו בפניו שתי ברירות, ללכת לכלא או למוסד גמילה. שטרן בחר באפשרות השנייה. הוא הצטרף למוסד גמילה סמוך לרעננה, והחל בתהליך שיקום.

"כשהגעתי לשם", הוא מספר, "אמרתי לעצמי שאני אשחק אותה, ואעביר את הזמן, רק כדי לא להיכנס לכלא. כך זה נמשך שלושה חודשים, ואז החלטתי שאני עוזב את המקום. ידעתי שאם אני יוצא מהמוסד הזה, המשטרה תלכוד אותי במוקדם או במאוחר, ואלך לכלא, אבל באותו רגע הדחף להשיג את הסם ולצאת מהמסגרת והמשמעת של המקום, היו חזקים ממני.

"צעדתי לכיוון השער, ואז ברגע האחרון משהו עצר אותי. חשבתי על החיים שלי, אני בגיל 26, ואני אפס, החיים שלי לא שווים פרוטה. החלטתי לא לעזוב, חזרתי והתחלתי לשתף פעולה עם הליך השיקום. כל המדריכים במוסד הזה הם מכורים לשעבר, הם עברו את מה שאני עברתי, לכן הם ידעו את כל הטריקים והשטיקים של המכורים, הם הציבו לי מראה מולי, ושיקפו לי את מה שקורה לי בעמקי הנפש".

אחרי שנה ושלושה חודשים בין כותלי המוסד הזה, עבר שטרן להוסטל בעיר בית שמש. זה היה אמור להיות שלב ביניים לקראת חיים עצמאיים. שטרן מצא עבודה במסגריה. הוא החל כפועל פשוט בשכר מינימום, אך עד מהרה גילה מנהל המסגריה שהבחור הצעיר שהגיע מההוסטל, הוא למעשה מסגר מאוד מוכשר. שטרן הפך לראש צוות, וקיבל שכר משודרג. "זו היתה הפעם הראשונה בחיי שהרגשתי תחושת ערך עצמית. הנה אני עובד למחייתי, מרוויח יפה, לא משקר, לא גונב, ומתנהג כמו אדם הגון ונורמטיבי", נזכר שטרן, ולראשונה במהלך בראיון עמו הוא דומע וגרונו מעט ניחר.

 

מבית שמש עבר שטרן לרחובות ועבד ברשת הסופר פארם. הוא מצא גם בת זוג, אך לאחר תקופה שבה כמעט והחליט להתחתן, הקשר לא צלח, ושטרן החליט שהוא רוצה ללכת ללמוד. הוא בחר ללמוד עבודה סוציאלית, לפני חמישה חודשים הוא עבר להתגורר בקרית שמונה, ונרשם למכינה בתל חי.

"החלטתי ללמוד עבודה סוציאלית משום שלמרות שהשתקמתי, השדים עדיין קיימים בתוכי", מסביר שטרן. "אם לא תהיה לי מטרה ותכלית אמיתית בחיים, אני עלול לחזור למקום הנמוך שהייתי בו. אני מאמין שהעזרה לאנשים אחרים תעניק משמעות לחיי ותשמור עלי".

לא ויתרו עלי

במהלך השנה האחרונה פנו מפיקי התוכנית "אבודים" לשטרן ולאחותו חן, והציעו להם להשתתף בתוכנית, ולנסות באמצעותה לאתר את הוריהם הביולוגים. במהלך חודש יוני האחרון הם יצאו עם עוד שני משתתפים נוספים לברזיל למסע שנמשך 10 ימים, וכלל גם לא מעט טיסות פנימיות לערים שונות ברחבי הארץ הענקית.

התוכנית של צופית גרנט היא מלאכת מחשבת של עבודה טלוויזיונית שנועדה ליצור סיפור מרגש שהצופים יוכלו להזדהות איתו. מאחורי הקלעים הדברים נראים קצת שונה. שטרן חווה את הדברים מקרוב והוא מאוד מפוקח. "זה נראה בתוכנית כאילו יוצאים בלי לדעת מה יהיה, בפועל זה לא ממש כך", הוא אומר. "יחד עם זאת, זה היה נכון וחשוב להעלות את הנושא הזה על סדר היום. המסע שלנו יצר התעניינות מחודשת בנושא בקרב התקשורת הברזילאית, וצוות טלוויזיה ברזילאי אמור להגיע לארץ בקרוב".

 

גיל שטרן ואחותו חן בביקור בברזיל

שטרן מכיר את הסיפור של קרולין ברונה, ילדה ברזילאית שנמסרה לאימוץ והובאה לארץ בשנת 1986, שנה לפני שהוא הגיע. ברונה היה שמה המקורי, וקרולין היה השם שבו כינו אותה הוריה המאמצים. תחקיר של תחנת טלוויזיה בריטית על חטיפת ילדים בדרום אמריקה הביא לחשיפת הליך האימוץ, והגיע אל הוריה הביולוגים. בית המשפט בישראל הכריע בעד החזרתה של הילדה להורים הביולוגיים, למרות שחיה שנתיים עם הוריה המאמצים.

המשך חייה של ברונה בברזיל היה עגום. בגיל 14 היא ילדה ילד ראשון, ובגיל 16 ילד שני. הילדים נמסרו לאימוץ כיוון שהיא לא היתה מסוגלת לגדל אותם. עבור שטרן זו תזכורת לכך שלמרות מסלול חייו הקשה, המערכת שהקיפה אותו בארץ לא ויתרה עליו, לא הוריו, לא בית המשפט, ולא המדריכים והעובדים הסוציאליים שטיפלו בו.

"הייתי בברזיל, ביקרתי בשכונות העוני, ראיתי את הדלות והעליבות של החיים שם", הוא מדגיש. "חזרתי לארץ עם תובנות עמוקות. היום אני מבין טוב יותר את הורי, את מה שעבר עליהם, ואת זה שהם ניסו כמיטב יכולתם לסייע לי. עכשיו אני מרגיש שזה התור שלי, להכשיר את עצמי ולהתחיל לסייע לאנשים שנמצאים במצוקה, כפי שסייעו לי בשעותי הקשות".

תגובות

captcha
הקלד את המספרים שאתה רואה בתמונה: