יום ראשון, 08 בדצמבר 2019, י' כסלו ה' תש"פ
לפרסום חייגו: 058-4337220

המוסף בצפונט

כתבות עומק מורחבות וכתבות מגזין

מביט אחורה בזעם

הסרט "סלאח פה זה ארץ ישראל" עורר אצל סגן וממלא מקום ראש עיריית קרית שמונה לשעבר, סמי מלול, זיכרונות כואבים. "מה שנחשף בסרט זה בדיוק הסיפור של קרית שמונה ושל המשפחה שלי", הוא אומר

פורסם בתאריך:


קהילה יהודית משגשגת היתה בטנג'יר שבמרוקו, ומשם עלתה לארץ  בשנת 1955 משפחתו של סמי מלול. מלול, שבעברו כיהן כסגן וממלא מקום ראש העיר, היה הבן הצעיר ביותר במשפחה שמנתה 11 ילדים, כולם בנים. הוא היה בן פחות משנה, כשהמשפחה עלתה לארץ.

בשבועות האחרונים חווה מלול טלטלה רגשית עזה. זה היה בעקבות הקרנת הסדרה התיעודית "סלאח פה זה ארץ ישראל", של הבמאי דוד דרעי. בסדרה הזו מתואר כיצד פעל הופעל מנגנון קליטת העליה כדי ליישב את עולי צפון אפריקה בעיירות הפיתוח בפריפריה בניגוד לרצונם.  בסדרה נחשפו לראשונה המסמכים שמתארים בדיוק כיצד פעל המנגנון הזה.

בסדרה מתואר כיצד לקחו את העולים במשאיות ו"שפכו" אותם באותן עיירות פיתוח שיועדו להם, ולדברי סמי מלול, זה בדיוק מה שקרה במקרה של המשפחה שלו. "הביאו אותנו בלילה, וההורים שלי סרבו להיכנס לפחון", הוא מספר. "הגענו למקום שכוח אל, רק פחונים ואוהלים, בלי עבודה, כמעט בלי מזון, זאת היתה תקופת חושך.

"אבי רצה לחזור למרוקו, אבל אז התחילו לאיים עליו, שאם הוא יעזוב, הוא יצטרך לשלם את עלות הכרטיס של האונייה שהביאה אותנו לארץ. בלית ברירה נשארנו. האחים הגדולים שלי נאלצו לצאת לעבוד בעבודות דחק כדי לעזור בפרנסת המשפחה. זאת היתה מלחמת הישרדות יום יומית".

מלול סבור שהמדינה מצד אחד רצתה שיהודי צפון אפריקה יעלו לארץ ויחזקו אותה מבחינה דמוגרפית, אך מצד שני הממסד השלטוני באותה תקופה רצה להשתמש בעולים כסוג של שכפ"ץ באזורי הפריפריה. "כל האחים שלי נלחמו במלחמת יום הכיפורים", מדגיש מלול. "בלי העליה הזו, ספק אם המדינה היתה מחזיקה מעמד. זו היתה תוספת כוח משמעותית".

לסרטו של דוד דרעי עשויות להיות גם השלכות פוליטיות. הזעזוע שהסרט גרם יכול ליצור שוב חיבור חזק בין תושבי עיירות הפיתוח לבין מפלגת הליכוד, למרות שהמפלגה הזו נמצאת כבר בשלטון זמן רב, ולכאורה הצבעת מחאה אמורה לפעול נגדה.

"יש פה משהו רגשי מאוד עמוק", מסביר מלול. "העולים מארצות המזרח, שנפגעו מהאפליה מצאו בליכוד את ביתם הפוליטי, וההזדהות היא לא רק עניין אידיאולוגי. עכשיו, אחרי שנחשפו הפרוטוקולים והמסמכים של מה שקרה בשנות החמישים והשישים, זה מעורר מחדש את כל האמוציות.

"למרות שידענו שהיתה אפליה כי חווינו אותה על בשרנו, החשיפה של המסמכים המחישה לנו עד כמה הכל היה מתוכנן, ועד כמה הגזענות היתה מושרשת בתוך הממסד השלטוני"

בקרית שמונה הקונפליקט לא היה רק מול השלטון המרכזי, אלא גם מול הקיבוצים מסביב. הקיבוצים היו מחוברים חזק לממסד ושמרו על האינטרסים שלהם באזור. אחרי כל השנים קרית שמונה עדיין לא הפכה לעיר המחוז שמנהיגה את האזור כולו.

"הקיבוצים יזמו את מפעל ההרחבות הקהילתיות ורוקנו את קרית שמונה מהאוכלוסייה החזקה שלה", אומר מלול בכאב. "זה קרה גם במשפחה שלי. שתי בנות שלי גרות בקיבוצים, אחת בדפנה והשניה בלהבות הבשן.

"אנחנו נלחמנו בזמנו כדי להשיג קרקעות לקרית שמונה, כדי שבני הדור הצעיר שגדלו פה יוכלו להקים בעיר את ביתם, אבל הקיבוצים הקדימו אותנו. קרית שמונה צריכה עירוי דם של תושבים צעירים, היא חייבת לגדול. זה לא יתכן שהעיר תישאר בסטגנציה כל כך הרבה שנים". 

הסרט "סלאח פה זה ארץ ישראל", פתח לא מעט פצעים, שנדמה היה שהגלידו. הוא מציב מחדש את הדילמה, האם נכון לעסוק שוב בעבר ולעורר מחדש את "השד העדתי". מלול סבור שאין מנוס מכך. "צריך להוציא את כל המוגלה החוצה", הוא אומר. "זו הדרך היחידה לרפא את החברה הישראלית.  בדרום אפריקה, כדי לנסות לרפא את הטראומה של האפרטהייד, כינסו ועדות פיוס, שבהן אנשים שהיו שותפים למנגנון הדיכוי של האפרטהייד היו צריכים להתוודות על כל מה שקרה, ולשמוע את הסיפור של אלה שנפגעו ממעשיהם. פה אצלנו צריך גם כן למצוא דרך כלשהי שבה כל מה שקרה באותן שנים ייחשף לעיני הציבור, ששום דבר לא יוסתר. רק כך נוכל ליצור חברה שוויונית ומלוכדת".                                                   

                                                                                                                                                                                                                                                  

תגובות

captcha
הקלד את המספרים שאתה רואה בתמונה:
4
אנחנו 80 שנה אחרי וגם אשכנזים סבלו
די לבכות על העבר הרחוק | 20:02   23.05.19
2
עליה
ישעיהו | 17:06   08.03.18
1
סאלח..
רחל | 16:59   08.03.18