יום שלישי, 21 במאי 2019, ט"ז אייר ה' תשע"ט
לפרסום חייגו: 058-4337220

דעות בצפונט

דעות

הבלוג של אורי הייטנר - מאמרים בענייני יהדות, ציונות, פוליטיקה וחברה

, והפעם – אנטישמיות בשלל צבעים, הדור הבא וזכר השואה, אלטרנטיבי, אתה מכחיש שואה, מי שהוציא עצמו מן הכלל, הקול הדומיננטי, הגון וממלכתי, הימין השפוי, אין גבול, קרנות המזבח, התיקון של רפי פרץ, קו אדום, פייק לגאלי, גרוע משקר וביד הלשון – כצאן לטבח

פורסם בתאריך:


נכתב על ידי

אורי הייטנר

חבר קיבוץ אורטל, חוקר במכון שמיר למחקר בקצרין, פובליציסט בעל בלוג בנושאים אקטואליים

uriheitner@gmail.com

https://heitner.wordpress.com/

אנטישמיות בשלל צבעים – בשבוע שבו אנו מתייחדים עם זכר הנספים בשואה, קיבלנו דווקא מארה"ב שתי תזכורות לכך שהאנטישמיות חיה ובועטת. קריקטורה אנטישמית בעיתון "ניו יורק טיימס" והרצח בבית הכנסת ליד סן-דיאגו.

לכאורה, אין כל קשר בין שני האירועים. הקריקטורה היא פשע שנאה של שמאל רדיקלי. הרצח נעשה בידי איש הימין הרדיקלי. זה נכון, אך זו אותה אנטישמיות ואותה רדיקליות. האנטישמיות היא המכנה המשותף של הימין הרדיקלי, השמאל הרדיקלי והאסלם הרדיקלי. של הימין הגזעני, הפשיסטי, הנאו נאצי, מכחיש השואה –

האנטישמיות בשחור. של השמאל הרדיקלי, הבי.די.אסי, הרוג'ר ווטרסי,הנלחם נגד הקולקטיב היהודי ונגד זכותו של העם היהודי להגדרה עצמית, החולם על חורבן המדינה היהודית, המשווה את ישראל לנאצים –

האנטישמיות באדום. ושל האסלאם הקנאי, הפונדמנטליסטי, הטרוריסטי, המוביל את הטרור העולמי, ושנאתו היוקדת מגיעה לשיאה כשמדובר ביהודים; חמאס, ג'יהאד איסלאמי, האחים המוסלמים, איראן, ארדואן, דאעש – אנטישמיות בירוק.

על מדינת ישראל להוביל את העולם הנאור למלחמת חורמה באנטישמיות. אך עוד לפני כן, מן הראוי שנוקיע את התופעה הקיימת בתוכנו, בימין ובשמאל הקיצוני, של אהדה לגורמי הימין והשמאל הקיצוני הגלובלי (בהתאמה), והכחשת או הדחקת האנטישמיות שלהם.

 

הדור הבא וזכר השואה – השיח המבטא חשש שמא זכר השואה ישתכח בדורות הבאים, עם הסתלקותם של אחרוני השורדים, הוא שיח חשוב, כי הוא מחייב אותנו לחפש את הדרכים כיצד לשמר את זכר השואה. אבל אני אופטימי בנושא הזה.

הדור של ילדיי מחובר לזכר השואה יותר מן הדור שלי. יש לכך שלוש סיבות עיקריות. א. המסעות של תלמידי בתי הספר, תנועות הנוער וקציני צה"ל לפולין. למרות הספורט הלאומי להשמיץ את המסעות הללו, אני מאמין בהם, ובהשפעה האדירה שלהם על הנוער.

ב. עבודות השורשים של הילדים בשנת המצוות, שעוד לא היו בדור שלי. הילדים מתחברים בעבודה לשורשיהם המשפחתיים, חוקרים ולומדים את הקורות את הסבים והסבתות שלהם ושל הוריהם.

 אוסיף לכך את העובדה, ששורדי שואה רבים שסכרו את פיהם ולא סיפרו לילדיהם, נפתחו באוזני נכדיהם. אמי ז"ל לא סיפרה לנו דבר על קורותיה בשואה. כל מה שאנו יודעים, למדנו אחרי מותה. הילדים שלי, שלא זכו להכיר אותה, יודעים על ילדותה הרבה יותר מכפי שאני ואחיי ידענו בילדותנו.

ג. הביטוי האמנותי לשואה, במוסיקה, בקולנוע, בתיאטרון ובאמנות הפלסטית. בנושא הזה, בשנות ה-80 חלה מהפכה, בעיקר בזכות אמנים כמו יהודה פוליקר, יעקב גלעד, שלמה ארצי ואחרים שהכניסו את נושא השואה למוסיקה הפופולרית.

 

אלטרנטיבי – בערב יום השואה הבעל"ט, נערוך טקס יום השואה אלטרנטיבי, משותף לקורבנות השואה ולהרוגים הנאצים. נאמר משהו על "קורבנות השנאה משני הצדדים" או משהו כזה ועוד כהנה וכהנה סיסמאות ריקות.

 

אתה מכחיש שואה – לפני יותר מעשור, השתתפתי בסיור של מנהלי מתנ"סים בבית לוחמי הגטאות. בסיום הסיור נערכה שיחה, ובה אמר מנהל אחד המתנ"סים הערביים, שהסיור היה מאוד מרגש וחשוב, והוא מייחל ליום שבו כולנו, מנהלים יהודים וערבים, נערוך סיור דומה במוזיאון הנכבה.

כמעט התחלתי לענות לו ולהסביר לו עד כמה מופרכת ההשוואה המטורפת הזאת. אבל עצרתי עצמי מלהיכנס למלכודת הזאת. אמרתי לו רק משפט אחד: אתה מכחיש שואה. מבחינתי, בכך הסתיים הדיון. ומאז אני מקפיד לנהוג כך.

 

השוואת ישראל לנאצים, זו השיטה השפלה ביותר של ההסתה הדמגוגית של הגורמים האנטישמיים הלוחמים נגד ישראל ובעד החרמתה. היא קיימת גם בתוכנו, ועד לאחרונה הייתה בשולי השמאל הרדיקלי, אצל תופעות כמו גדעון אלפר רוגל לוי וחבר מרעיהם. מאז נאום סגן הרמטכ"ל יאיר גולן בשם צה"ל בטקס ממלכתי של יום הזיכרון לשואה ולגבורה לפני שלוש שנים, היא הפכה ללגיטימית גם במיינסטרים הישראלי, אוי לבושה.

אני מקפיד, וממליץ גם לאחרים להקפיד, לא להיגרר למלכודת הזאת. כאשר אנו שומעים את ההשוואה המצמררת, השקרית כל כך, לא להתחיל להסביר "כן, אבל אצלנו אין תאי גזים", או "אתה יכול להשוות להשמדה מאורגנת?" וכו'. עצם ההיגררות למלכודת הזאת, נותנת לגיטימציה לתופעה, כאילו זו השוואה בין דברים שניתן להשוות ביניהם, שהם מצויים על אותו מישור, שההבדל ביניהם הוא כמותי.

יש פשוט להשיב, שההשוואה הזאת היא סוג של הכחשת שואה.

 

מי שהוציא עצמו מהכלל – אחד הדברים המרתיחים בכך שישראלים, יהודים, משווים את ישראל לנאצים, הוא ההנאה שלהם מן ההשוואה הזאת. זה עושה להם כיף בגב. אבל אני לא מבין. ממה אתם נהנים? כל כך כיף לכם להרגיש נאצים, או "בתהליכים"? אז זהו, שלא. הם לא מתכוונים לעצמם. ההשוואה הזאת נועדה לבדל אותם. הם מוציאים את עצמם מן הכלל, ושולחים מבחוץ מבט מנוכר ומתנשא לחברה הישראלית. מה העבודה הזאת לכם?

 

הקול הדומיננטי – 1,125,881 אזרחי ישראל שנתנו את קולם לכחול לבן, בחרו בה כדי שתחליף את השלטון. לא היה די במספר הקולות המרשים הזה, כדי להעלות את כחול לבן לשלטון, אך כחול לבן קיבלה ייפוי כוח מציבור אדיר לשרת את העם באופוזיציה ולהציג אלטרנטיבה לשלטון.

על כחול לבן לנהל מלחמת חורמה למען מדינת החוק, נגד השחיתות, נגד הלגיטימציה לתועבת הגזענות הכהניסטית. זאת משימתה המרכזית.

ויש לה אתגר גדול נוסף. הכישלון של כחול לבן בבחירות, היה שלא הצליחה לשכנע את תומכי הימין שסולדים מן השחיתות ומאמינים במדינת החוק, שאינה מפלגת שמאל. או ליתר דיוק, הצלחתו של נתניהו, הייתה שהוא הצליח לשכנע את הציבור הזה, שכחול לבן היא מפלגת שמאל. ושהבחירה היא… ביבי או טיבי.

האתגר של כחול לבן בקדנציה הקרובה של הכנסת, הוא להוכיח בעמדות שתשמיע, שאינה מפלגת שמאל. שתשכיל לבדל את עצמה מדרכן של המפלגות היוניות בישראל, מפלגת העבודה ומרצ, בנושאי חוץ וביטחון, ובנושאי זהותה הציונית של המדינה.

ובראש ובראשונה, זו המשימה של חמשת חברי תל"ם: בוגי יעלון, יועז הנדל, צביקה האוזר, אורלי פלדמן וגדי יברקן. אני בוטח בהם שידעו לייצג בכבוד את דרכה של תל"ם, ומייחל לכך שהקול של תל"ם יהיה הקול הדומיננטי ב"כחול לבן".

 

הגון וממלכתי – אני מצפה מכחול לבן, המפלגה שבחרתי בה, להיות אופוזיציה לוחמת וממלכתית. לוחמת נגד השחיתות, הגזענות, הפגיעה במדינת החוק ונגד כל דבר שלילי במדינה. אני מצפה שתיאבק נגד כשלים ומחדלים, בתחומי הבריאות, החינוך ובכל תחום מתחומי חיינו.

אבל אני מצפה מכחול לבן שתהיה אופוזיציה ממלכתית, במובן זה שלא תהיה אופוזיציה לשם אופוזיציה, אלא להיפך – אופוזיציה שתומכת בממשלה כאשר היא ראויה לכך, כאשר היא יוזמת יוזמות חיוביות, לטובת החברה הישראלית וביטחון המדינה.

האם כך תנהג כחול לבן? אני מקווה מאוד. לפחות במבחן הראשון היא עמדה.

אני בטוח שיש בין אנשי כחול לבן ח"כים שמתאימים וראויים לתפקיד יו"ר הכנסת, שניתן היה להציג את מועמדותם מול אדלשטיין. אבל אדלשטיין הוא יו"ר מצוין, ממלכתי, מנהל את הכנסת בהגינות, במקצועיות וברוח טובה. ולכן, הוא ראוי להישאר בתפקידו. שמחתי (ואני מודה שאפילו הופתעתי), שכחול לבן תמכה במועמדותו. כאופוזיציה ממלכתית, היא קיבלה את ההחלטה הממלכתית.

ברכות לאדלשטיין. בעיניי, הוא מועמד ראוי לתפקיד נשיא המדינה הבא (למרות שאולי הגיע הזמן שיבחר נשיא לא מן המערכת הפוליטית, לראשונה אחרי 41 שנה).

 

הימין השפוי – מפלגת "כולנו" של כחלון מיתגה את עצמה בבחירות כימין השפוי. לא הייתה זו רק סיסמת בחירות, אלא חלק משם הרשימה, שהופיע על פתקי ההצבעה.

כשתנועה מגדירה את עצמה כימין שפוי, היא מבדלת את עצמה מימין אחר, שאינו שפוי. כאשר היא מגדירה את עצמה כ"הימין השפוי", בה"א הידיעה, היא מגדירה את עצמה כאי של שפיות בתוך הימין שאינו שפוי.

במה כולנו שפויה יותר מימין אחר? לא בעמדות מדיניות ביטחוניות. אי אפשר להאשים את נתניהו בקיצוניות בנושא זה. הוא דווקא מגלה מתינות רבה, לעתים אף מוגזמת בעיניי, בנושא המדיני-ביטחוני.

הכוונה לחוסר שפיות בתחום מדינת החוק, לגיטימציה לשחיתות, ניפוץ הממלכתיות, לגיטימציה לכהניזם ולגזענות וכד'. מול הימין שמייצג נתניהו, הציג כחלון את תמונתו של בגין, המגלם בדמותו דבקות בערך שלמות המולדת, לצד דבקות בערכי הדמוקרטיה הליברלית, מדינת החוק, עליונות המשפט, עצמאות בג"ץ, ממלכתיות, הצנע לכת וכבוד לשרות הציבורי.

כחלון הבהיר עוד לפני הבחירות שימליץ על נתניהו לראשות הממשלה ויצטרף לממשלה בראשותו. אך הגדרת השפיות הייתה הבטחה להוות משקל נגד בקואליציה; נגד אובדן השפיות בימין.

כך הוא נהג בכנסת הקודמת, כאשר סיכל חוקי מגה-שחיתות כמו חוק קרנות המזבח ("הצרפתי" בכיבוסית) שנועד להעמיד את נתניהו מעל החוק, מיתן מאוד את חוק שיבוש חקירות השחיתות ("ההמלצות" בכיבוסית) ומנע את חורבן השידור הציבורי בישראל.

אם כחלון יחליט להתבולל בתוך הליכוד, הוא יבגוד ב-152,756 בוחריו וימעל באמונם.

 

אין גבול – נתניהו, השקוע עד צוואר בחשדות כבדים מאוד לפלילים, עם כתב חשדות חמור, שלושה כתבי אישום בדרך ובהם אחד על עבירת שוחד, וכנראה עוד חקירות בפרשת המניות ועוד, ממשיך בניסיונו הנואל להעמיד את עצמו מעל החוק. דף המסרים החדש שמדקלמים חסידיו, הוא שתוצאות הבחירות הן זיכוי על העבירות, ולכן יש לבטל את השימוע ואת כל ההליכים.

 "העם אמר את דברו", הם מדקלמים. איזה חוסר הבנה בסיסית על משמעותה של דמוקרטיה, של מדינת חוק, של שוויון בפני החוק. כאילו אם חשוד ניצח בבחירות, הבחירות היו הכרעה של חבר מושבעים על החשדות. אין דין, אין דיין. ראיות? את מי זה מעניין. הוא מנסה להחריב את הדמוקרטיה כדי למלט את עצמו מאימת הדין. והוא עושה זאת בשם "רצון העם". איש ללא גבולות.

 

קרנות המזבח – נתניהו מנסה דרכים שונות להעמדתו מעל החוק והתחמקותו מאימת הדין. אחת מהן היא שינוי חוק החסינות, כך שיהפוך את הכנסת לעיר מקלט לעבריינים ומושחתים, אם הם שייכים למחנה הנכון, כלומר מבטאים במעשיהם את "רצון העם". את שינוי חוק החסינות הוא מנסה לשנות בהובלת שותפו סמוטריץ'.

הצעתו של סמוטריץ' היא לבטל את התיקון שביצעה הכנסת ב-2005, ולהחזיר את החוק לקדמותו.

ב-1951, קיבלה הכנסת את חוק חסינות חברי הכנסת. תכלית החוק מנוסחת בראשו: "חבר הכנסת לא יישא באחריות פלילית או אזרחית, ויהיה חסין בפני כל פעולה משפטית, בשל הצבעה, או בשל הבעת דעה בעל פה או בכתב, או בשל מעשה שעשה – בכנסת או מחוצה לה – אם היו ההצבעה, הבעת הדעה או המעשה במילוי תפקידו, או למען מילוי תפקידו, כחבר הכנסת".

החוק ברור. הוא נועד להגן על הדמוקרטיה – למנוע מהממשלה לפגוע בפעילותו הפוליטית של ח"כ מן האופוזיציה או מן המיעוט, כאשר הוא פועל במסגרת תפקידו או למען מילוי תפקידו. תיאורטית, הוא נועד גם להגן על ח"כ מהקואליציה, במקרה כזה. כמובן שלא היה בכוונת המחוקק להעניק חסינות לפעילות פלילית של ח"כ.

המסורת הייתה, שכאשר היועץ המשפטי לממשלה ביקש להסיר את חסינותו של ח"כ, בקשתו הייתה מתקבלת. חבריו של הח"כ לסיעה תמכו בהסרת החסינות, ולא העלו על דעתם להפוך את הכנסת לעיר מקלט.

בשנות ה-90, סביב פרשת דרעי והתייצבות ש"ס, מנהיגה הרוחני והציבור שלה לתמיכה בו, הציבור הישראלי החל לראות בחוק החסינות בעיה, המקלה על שחיתות ועל מושחתים. על כך נוספו מקרים שבהם ועדת הכנסת סירבה להסיר את החסינות של ח"כים שסרחו (נעמי בלומנטל, יחיאל חזן), החלטות שהמאיסו את הכנסת על הציבור וגרמו לאי אמון ציבורי בפוליטיקה.

בעקבות זאת, ב-2005, יזם הליכוד את שינוי חוק החסינות, וההצעה התקבלה ברוב גדול. עד אז, כאשר היועמ"ש החליט להעמיד ח"כ לדין, היה עליו לפנות לוועדת הכנסת. אם ועדת הכנסת אישרה את בקשתו, הנושא עלה להצבעה במליאת הכנסת. על פי החוק החדש, אם היועץ המשפטי החליט להעמיד לדין ח"כ, על הח"כ ליזום בתוך חודש בקשה מוועדת הכנסת שלא להסיר את חסינותו.

כלומר ברירת המחדל התהפכה – אם עד החוק היה על היועמ"ש ליזום פניה ודיון להסרת החסינות, כעת נדרש הח"כ ליזום ולפעול כדי לקבל חסינות. החוק החדש גם הגביל את הסיבות שבעטיין יכול הח"כ לבקש שלא תוסר חסינותו, כדי שהדבר יעשה רק כאשר מדובר בפעולתו כח"כ.

שינוי החוק נועד להגן על הדמוקרטיה מפני השחיתות. כעת מציע סמוטריץ' לחזור למצב הקודם ולהגן על השחיתות מפני הדמוקרטיה. הוא מציע זאת אך ורק כדי להגן על נתניהו ולבנות לו נתיב מילוט מן הדין, בהנחה שאם יבחר, כל הקואליציה תצביע נגד הסרת חסינותו.

מדובר בחוק מגה-שחיתות, שיהפוך את השחיתות לנורמה המקובלת, בטענה שהיא מבטאת את "רצון העם".

 

התיקון של רפי פרץ – הרב רפי פרץ, מנהיג הבית היהודי וראש רשימת איחוד מפלגות הימין, הוא אדם בעל זכויות רבות על מעשיו בחינוך, בהתיישבות ובביטחון; כטייס וקצין בכיר בחיל האוויר, כראש המכינה הקד"צ עצמונה וכרב הצבאי הראשי. הוא עשה גדולות ונצורות בתפקידים אלה. בגירוש גוש קטיף, הוא היה מופת של ממלכתיות וקבלת דין הכרעת המדינה, בעת גירוש מכינת עצמונה.

וקרתה לו תאונה. הוא נדרש, כמעט בעל כורחו, ללכת לפוליטיקה. ובפוליטיקה הוא מצא את עצמו ככבש בין זאבים. נתניהו וסמוטריץ' תמרנו אותו להסכם התועבה, שבו הוא מכר את נשמת הציונות הדתית לשטן הכהניסטי. במפגש אתו בגולן, ממש ריחמתי עליו כאשר ניסה לשכנע את עצמו בתירוצים מגוחכים להכשרת השרץ.

ואחרי הבחירות, סמוטריץ' לא סופר אותו. הוא הפך אותו לבובה, שאמנם עמדה בראש הרשימה, אך אין לה כל השפעה וכל מילה בניהול המו"מ הקואליציוני. בין השאר הוא מנסה להוביל בשיתוף עם נתניהו מהלך נואל, שבו שני שרי איחוד מפלגות הימין יתפטרו מן הממשלה במסגרת החוק הנורבגי, וכך יכנס מספר 7 ברשימתם, איתמר בן גביר הכהניסט, מעריצו הנלהב של רוצח ההמונים, המחבל ברוך גולשטיין שר"י.

הוא יגדיר את עצמו כסיעת אופוזיציה, וימונה, בתרגיל מבאיש ונפסד, כנציג האופוזיציה (!) בוועדה למינוי שופטים. עוכר הדין הזה, עוכר מדינת החוק, עוכר החוק, עוכר המשפט, מי שהאידיאולוגיה שלו היא "מוות לערבים" יהיה נציג האופוזיציה (!) כאיזון לנציגי הממשלה והקואליציה במינוי שופטי ישראל.

רפי פרץ יכול למנוע את החרפה. עליו לגלות עצמאות, להשתחרר מלפיתתו של סמוטריץ', ולהודיע שלא יתפטר במסגרת החוק הנורבגי, וימנע את כניסת הכהניסט לכנסת. את כתם הסכם הטומאה עם עוצמה כהניסטית אי אפשר להסיר, אבל בצעד זה יהיה משום תיקון מסוים.

 

קו אדום – חבר יקר, תושב הגולן ופעיל בבית היהודי, שאל אותי, בעקבות מאמרים שבהם תקפתי בחריפות את הכהניסט בן גביר: "האם ניסית פעם לדבר אתו, להקשיב לו?"

השבתי לו בסיפור.

היה זה אחד הימים הקשים והסוערים ביותר בכל שנות המאבק על הגולן, אולי היום הקשה ביותר. היום שבו נסע אהוד ברק לוועידת שפרדסטאון, נחוש להביא להסכם עם סוריה על נסיגה מהגולן. בבוקר הייתה פגישה קשה של ראשי הגולן עם ברק ובכל צומת בארץ הייתה הפגנה למען הגולן. הייתי אז דובר ועד יישובי הגולן וכל היום הייתי מול כל כלי התקשורת, ללא הפסקה.

בין מאות הטלפונים והביפרים, היה ביפר אחד: "התקשר לברוך".

התקשרתי, ושאלתי: "איזה ברוך"?

– "מרזל".

– "אתך אני לא מדבר", השבתי.

גם ביום הקשה הזה שמרתי על צלם אנוש שלי ושל ועד יישובי הגולן. לא נתנו לכהניסטים לתפוס עלינו טרמפ ולזהם את מאבקנו הטהור.

 

פייק לגאלי? – ברחבי הרשת הופץ השבוע תצלום מסך, כביכול, של ציוץ שמירי רגב העלתה, כביכול, בזו הלשון: "איני מעודדת ונדליזם, אך חשוב לזכור כי הישראלית שנעצרה הערב ברומא רק ציירה ציור קטן על קיר הקולוסיאום, בעוד שהרומאים החריבו את כל בית המקדש השני! לכן שוחחתי עמה בטלפון לפני מספר דקות, ואמרתי לה שכל עם ישראל מאחוריה ושאנו גאים בה על מחאתה נגד החורבן שהמיטו עלינו הרומאים יימח שמם".

כמובן שמדובר בפייק ניוז ובזיוף. מירי רגב העלתה למחרת פוסט שמכחיש מכל וכל שהציוץ הוא שלה. יש לציין, שהזיוף היה מושלם – הזייפן השתמש בדיוק בכיתוב ובתמונה המקורית של רגב. אין ספק שמדובר במעשה נבלה נתעב.

האם הוא גם פלילי?

בבחירות לראשות המועצה האזורית גולן, פעיל של אחד המטות הפיץ סמסים לתושבי הגולן, שהיו זיוף מושלם של הודעות המועצה, שלרוב משתמשים בהן לחירום ולהודעות מטה שלג, ובהן הכפשות על המועמדים היריבים ועל ראש המועצה היוצא.

המועצה הגישה תלונה למשטרה. המשטרה סגרה את התיק בטענה שאין כאן עבירה על החוק.

מן הראוי לשנות את החוק, כדי להילחם בתופעה הזאת; מלחמת סייבר פוליטית.

 

גרוע משקר – מאיר שרגאי הוציא שלוש שורות ממאמרי "איך הפכתי לסס0מולן", החליט שזה הסיכום של מאמרי, ובנה על כך תיאוריה שקרית. הערתו, היא התגלמות הביטוי שחצי אמת גרועה משקר. הוא הוציא את הפסקה:

"על ציר השמאל-ימין בנושאים חברתיים כלכליים, אני נוטה ל'שמאל'.

על ציר השמאל-ימין בנושאים מדיניים ביטחוניים, אני נוטה ל'ימין'.

ואני מתנגד לנתניהו".

והטענה שלו הייתה שאני סתם נגד נתניהו, בלי נימוק, ולכן זה עניין פסיכיאטרי (אני מבין שהוא חותר למדינה שבה מתנגדי המשטר מוגדרים כחולי נפש).

והרי כל המאמר תיאר את התופעה שבה פולחן האישיות של נתניהו הצליח לבטל את כל הצירים ההיסטוריים בין שמאל וימין, וליישר אותם על פי מי שמעריץ את נתניהו, לעומת מי שאינו מעריץ של נתניהו, שהוא בהכרח… טיבי.

אני מתנגד לנתניהו, כי אני נגד שחיתות, נגד ניסיונו להעמיד את עצמו מעל החוק, נגד מלחמת החורמה שהוא מנהל נגד מדינת החוק, נגד ההסתה שלו כלפי נשיא המדינה, מפכ"ל המשטרה, היועמ"ש, גדעון סער, גנץ ואחרים, נגד פולחן האישיות שלו, נגד הלגיטימציה שלו לחיה הכהניסטית ועוד.

אני מבין שמאיר שרגאי בעד שחיתות, בעד העמדת נתניהו מעל החוק, בעד מלחמת חורמה נגד מדינת החוק, בעד הסתה נגד הגורמים הממלכתיים ויריבים פוליטיים, בעד פולחן אישיות ובעד לגיטימציה לחיה הכהניסטית.

 

ביד הלשון

כצאן לטבח – במשך שנים נתפס הביטוי "כצאן לטבח" כאצבע מאשימה כלפי היהודים בשואה, על כך שלא מרדו בנאצים. הם הוצגו כניגודם של הישראלים, של צה"ל, ומתוכם הועלו על נס לוחמי הגטאות, שפעלו אחרת.

היום הטענה הזאת כמעט שאינה נשמעת. מקובל על הכל שהיו דרכים רבות של התנגדות וגבורה בשואה, ולא רק מרד צבאי, שיכול היה להיות מנת חלקם של בודדים. ומכל מקום, ברור שאין לנו זכות ויכולת לשפוט את היהודים בשואה.

השימוש המקורי בביטוי הזה לא היה של ישראלים לאחר השואה, אלא דווקא בשואה עצמה. היה זה בכרוז ההיסטורי שהוציאו אבא קובנר וחבריו למחתרת בגטו וילנה, ב-1 בינואר 1942, שבו הם בישרו את המידע הבלתי נתפס, שמטרת הנאצים היא להשמיד את כל היהודים, וקראו להתנגדות ומרד. כותרת הכרוז הייתה "לא נלך כצאן לטבח".

מחבר הכרוז, המשורר והפרטיזן אבא קובנר, התנגד בכל תוקף לשימוש בביטוי כביקורת וכשיפוט של הקרבנות. הוא הבהיר שדבריו לא נועדו לשפוט, אלא לדרבן, ולא הייתה זו אמירה כלפי אחרים, אלא אמירה בגוף ראשון, "לא נלך".

מקור הביטוי הוא מקראי. בישעיהו נג נאמר: "נִגַּשׂ וְהוּא נַעֲנֶה, וְלֹא יִפְתַּח-פִּיו, כַּשֶּׂה לַטֶּבַח יוּבָל, וּכְרָחֵל לִפְנֵי גֹזְזֶיהָ נֶאֱלָמָה; וְלֹא יִפְתַּח, פִּיו". בתהלים נד נאמר: "כִּי-עָלֶיךָ הֹרַגְנוּ כָל-הַיּוֹם, נֶחְשַׁבְנוּ כְּצֹאן טִבְחָה".

 

תגובות

captcha
הקלד את המספרים שאתה רואה בתמונה: