יום חמישי, 27 ביוני 2019, כ"ד סיון ה' תשע"ט
לפרסום חייגו: 058-4337220

דעות בצפונט

דעות

הבלוג של אורי הייטנר - מאמרים בענייני יהדות, ציונות, פוליטיקה וחברה

צרור הערות, והפעם: טוהר או טהרנות, קצבת זקנה מדורגת, מחכה להרצוג, מעבר לסף הטירוף, תלמוד שמביא לידי מעשה ו"ביד הלשון": מאז ולתמיד

פורסם בתאריך:


נכתב על ידי

אורי הייטנר

חבר קיבוץ אורטל, חוקר במכון שמיר למחקר בקצרין, פובליציסט בעל בלוג בנושאים אקטואליים

uriheitner@gmail.com

https://heitner.wordpress.com/

טוהר או טהרנות – במהלך דיוני ועדת גולדברג על מינויו של צ'יקו אדרי לתפקיד מפכ"ל המשטרה, ריחפו שמועות על הדברים שעולים בה; סיפורים קשים על התנהגות בלתי הולמת ובלתי ראויה של צ'יקו אדרי במהלך שירותו כקצין משטרה; מעשים שאם נעשו, הם מעיבים על התאמתו לתפקיד.

כל השמועות הללו נמוגו, הופרכו בבדיקת הפוליגרף, נעלמו כלא היו. לא נמצא פגם בטוהר כפיו של המועמד. ואף על פי כן פסלה אותו הוועדה, כיוון שנפגש עם פרקליט של אחד המתלוננים נגדו, זמן קצר טרם עדותו בפני הוועדה, למרות שגם הפרקליט וגם הוא הבהירו שהם לא דנו בתלונה.

אדרי שגה בשיקול דעתו, מבחינת הנראות הציבורית של הפגישה, אך אין בכך כדי להטיל דופי בנקיון כפיו. אין כאן בעיה בטוהר המידות, אלא בטהרנות. טהרנות אינה טוהר, כפי שצדקנות אינה צדק, התחסדות אינה חסד, ומוסרנות אינה מוסר. הוועדה הרחיקה לכת במתיחת המנדט שלה, בפסילתו הבלתי מוצדקת של צ'יקו אדרי.

בהחלטתה, כרתה הוועדה את הענף עליו היא יושבת. במתח הקיים בין הדרג הפוליטי לבין שומרי הסף של שלטון החוק; בימים של מתקפה על האיזונים והבלמים של הדמוקרטיה, מן הראוי שגורמי הסף לא יעניקו תחמושת למי שרוצים לפגוע בהם.

בשבועות האחרונים שמענו יותר ויותר שרים הקוראים לבטל את ועדת גולדברג. אך ועדה זו חיונית מאוד, כדי לא להפקיר את הזירה לפוליטיקאים בלבד, כדי שלא יחזור על עצמו המינוי שהביא להקמת הוועדה: פרשת בר-און; מינוי בלתי מקצועי ובלתי מתאים בעליל לתפקיד היועמ"ש, מתוך ניסיון פלילי להשתלט על התביעה הכללית כדי לחלץ מעונש את אריה דרעי. דווקא כיוון שהוועדה חשובה כל כך, עליה לפעול בשיקול דעת, ולא לקבל החלטות בלתי סבירות, שתשמשנה את חורשי רעתה.

אל לה לממשלה לפעול בניגוד להמלצה, וכל עוד זו החלטת הוועדה, אין למנות את אדרי לתפקיד. אולם מן הראוי לפעול לשינוי ההחלטה. מן הראוי לקיים בה דיון חוזר, נוסף. כיוון שתוצאת ההחלטה הייתה תיקו, והשופט גולדברג השתמש בסמכותו להכפיל את קולו, מן הראוי להרחיב את הוועדה בחבר נוסף, ולפתוח את הדיון מחדש.

 

קצבת זקנה מדורגת – קצבת הזקנה הנהוגה היום, אינה יכולה לאפשר לזקנים חיים בכבוד, ומדרדרת רבים מהם לעוני מנוון. זו חרפה לחברה הישראלית. צודק ח"כ שמולי ביוזמתו להעלות את קצבת הזקנה לגובה שכר המינימום.

אולם העלות של הצעתו, שגם על פי הממעיטים מגיעה לעשרות מיליארדי ₪ בשנה, גדולה על המשק הישראלי ובלתי ישימה. אי אפשר לקבל את הצעתו כמות שהיא, ויש לשנות את הכיוון שלה.

יש להבטיח הכנסה שתאפשר לכל זקן חיים בכבוד, אך בדרך אחרת. קצבת הזקנה צריכה להיות מדורגת, על פי מבחן הכנסה. אנשים צברו לאורך השנים פנסיות, וחלקם פנסיות גבוהות. אנשים חסכו. אנשים הם בעלי רכוש ונכסים. אין הצדקה שיקבלו בנוסף לכך ולקצבת הזקנה הנוכחית עוד משכורת מן המדינה.

האם פנסיונרים של מערכת הביטחון, לדוגמה, זקוקים לעוד משכורת? וזו רק דוגמה אחת במקום להציע הצעות שאין סיכוי שתתקבלנה, ואם תתקבלנה אין סיכוי שתיושמנה, ואם תיושמנה – נזקן למשק הישראלי עלול להיות כבד, רצוי להציע הצעות ריאליות דוגמת הכיוון שהצגתי. גם הכיוון הזה יכביד מאוד על תקציב המדינה, אך תהיה זו הוצאה מעשית, ראויה, וגם צודקת יותר.

 

מחכה להרצוג – כמעט שבועיים חלפו מאז מינה ראש הממשלה את בנימין נתניהו לתפקיד שר הביטחון, והוא עדיין לא בחר שר חוץ במקום נתניהו. אני מודה שממש איני מופתע. וכלל לא אופתע אם הוא ימנע מלמנות שר חוץ. הרי ברגע שימנה שר חוץ, כאילו הודה שיש אדם מלבדו שיכול לעסוק בנושאים מדיניים. ומינוי כזה עוד יקדם מישהו לעמדת הנהגה כלשהי בסביבתו.

 

אולי התיק עדין "שמור להרצוג"?

 

מעבר לסף הטירוף – במסגרת מחקריי, אני מבלה בארכיונים. אני פוגש שם, בעיקר, חוקרים והיסטוריונים. אך מגיעים לשם גם תמהונים, בעלי תאוריות קונספירציה, ש"מוצאים" בארכיונים "הוכחות" המאוששות את התאוריות שלהם.

השבוע פגשתי אחד כזה, במכון לבון. לא שוחחתי אתו, אך צותתי לו, ואלה קטעי הדברים שקלטתי. האיש נראה אדם מן היישוב, נורמטיבי לחלוטין. אדם רהוט ואינטליגנט.

וזאת התאוריה שלו; כלומר, אלה דברים שהוא יודע, לא משער: נתניהו וצחי הנגבי (למה דווקא הוא?) המציאו את עוזי משולם, יזמו את ההתבצרות שלו ביהוד, מתוך מגמה והנחה שהפרשה תסתיים בהתאבדות המונית, והדבר יפיל את ממשלת רבין.

רק כאשר הדבר נכשל, הם עברו לתכנית ב' – רצח רבין.

הוא יודע גם את העובדות על פרשת ילדי תימן. מדובר במשפחות במצוקה, שתמורת דירות "עמידר" מסרו את הילדים שלהם למערכת הביטחון, ושם הילדים אולפו למודיעין והושתלו בכפרים ערביים כסוכני שב"כ.

הוא מעריץ של אהוד ברק, וטוען שהוא מקורב אליו והוא בנה בעבורו את התאוריה על ניצני הפשיזם בישראל. הוא מקדם מסר פוליטי: יש להחליף את ההגדרות של ימין, מרכז ושמאל, ל"דמוקרטים" ו"פשיסטים". רק כך יעברו כמה אחוזים מן הימין ויפילו את השלטון. אך זה יהיה רק אם שילוב של ברק ולבני יעמוד בראש "המחנה הדמוקרטי".

הצצתי בדף הפייסבוק של אופיר פז דה-פרוטוגייז. הזוי.

… אני רוצה מאוד לקוות שהקשר שלו עם ברק הוא פנטזיה כמו התאוריות שלו.

 

תלמוד שמביא לידי מעשה – הגמרא מספרת על מחלוקת בין ר' טרפון ור' עקיבא סביב השאלה, מה גדול יותר – תלמוד או מעשה. ומסופר: "נענו כולם ואמרו: תלמוד גדול, שהתלמוד מביא לידי מעשה".

לכאורה, מסקנת הדיון שהיא שגדול יותר התלמוד, אך האמת היא, שהמסקנה הפוכה. המעשה הוא התכלית. גדולתו של התלמוד, היא העובדה שהוא מביא לידי מעשה, הוא מניע למעשה, הוא מפיח רוח בעושה, הוא מסמן את תכלית המעשה, הוא מספק כלים לעשיה. הוא אינו המטרה, לא תורה לשמה, לא "חברת לומדים" כאידיאל, אלא כלי ליצירה ולעשיה, למען תיקון עולם.

המדרש הזה הדהד במוחי לאורך דיון משותף של הנהלת מדרשת השילוב בנטור וצוות המדרשה, שנערך הבוקר; מפגש ראשון מתוך שניים, שמטרתם לעצב ולנסח את תעודת הזהות של המדרשה – החזונית-ערכית, והמומחיות המקצועית חינוכית. ועם המדרש הזה סיימתי את דברי הסיכום שלי את המפגש.

המתח המובנה הזה, בלט מאוד בדיון עצמו, ובתכניו. מצד אחד "עפנו על עצמנו" בגובה מסחרר, גובה חזוני, גובה אינטלקטואלי, ומצד שני הריחוף הזה נועד – כל כולו, לקרקע, למציאות, למעשה.

ותוכן הדיון עסק אף הוא, במידה רבה, במתח בין הרצון להגדיל תורה וליצור קאדר של תלמידות ותלמידי חכמים, דתיים, חילונים, מסורתיים וכאלה שההגדרות הללו חסרות משמעות בעבורם, לבין המטרה שהלימוד הזה לא יתמצה ברובד האינטלקטואלי, אלא ביצירת אנשי מעשה, אקטיביסטים חברתיים ולאומיים, אנשים שעולם הרוח והתרבות העשיר מביא אותם לעשיה ולהובלה למען הקהילה ולמען החברה הישראלית והעם היהודי, למען תיקון עולם.

 

בשיחת הסיכום אמר אחד המחנכים, שהעיסוק בחזון קצת מעייף אותו, כיוון שהעיסוק בו עם החניכים עצמם הוא יומיומי. השבתי לו, שמבחינתי אין מסר מעודד מזה. אין כל משמעות לחזון התלוי על הקיר, אם אינו חלק מהותי מחיי היומיום, אם אינו מוגשם הלכה למעשה.

עם הרוח הגדולה של דיון הבוקר אני נכנס אל השבת, שבת פרשת "וישב", שהסלוגן של מדרשת השילוב לקוח ממנה: "אֶת אַחַי אָנֹכִי מְבַקֵּשׁ".

 

ביד הלשון

 

מאז ולתמיד – במלאת 80 שנה לקיבוץ שדה אליהו בעמק המעיינות, השייך לתנועת הקיבוץ הדתי, והוא ידוע כקיבוץ פורץ דרך בחדשנות חקלאית בכלל וחקלאות אורגנית בפרט, ייערך בו כנס שכותרתו: "חדשנות בשדה מאז ולתמיד".

הביטוי "מאז ומתמיד", שמשמעותו היא שדבר מה היה קיים תמיד, הוא ביטוי ותיק מאוד; הוא קיים, בעצם… מאז ומתמיד.

אולם הביטוי "מאז ולתמיד" הוא ביטוי חדש, משנות ה-90. משמעותו היא, שהדבר שקיים מאז ומתמיד, גם יתקיים לעד.

צירוף המילים הזה נולד בסמליל "חברון מאז ולתמיד", שאותו טבע אורי אורבך, בתקופת המאבקים נגד הסכם אוסלו, או אולי נגד הסכם חברון.

 

תגובות

captcha
הקלד את המספרים שאתה רואה בתמונה: