יום ראשון, 24 במרץ 2019, י"ז אדר ב' ה' תשע"ט
לפרסום חייגו: 058-4337220

דעות בצפונט

דעות

הבלוג של אורי הייטנר - מאמרים בענייני יהדות, ציונות, פוליטיקה וחברה

צרור הערות, והפעם: אחריות ציבורית, מנהיג בעל כבוד, הוא לא השתקם, ברית דו מפלגתית, עוד חקלאים שיילוקים, ציונית המיינסטרים, קרבנות שווא, ברכת הגומל, שישי מתוק ו"ביד הלשון": להחליף את העם

פורסם בתאריך:


נכתב על ידי

אורי הייטנר

חבר קיבוץ אורטל, חוקר במכון שמיר למחקר בקצרין, פובליציסט בעל בלוג בנושאים אקטואליים

uriheitner@gmail.com

https://heitner.wordpress.com/

אחריות ציבורית – פרשת הצוללות אינה עוד פרשיית שחיתות. מדובר בפרשיית שחיתות בקודש הקודשים של ביטחון ישראל. מעורבים בה המקורבים ביותר לראש ממשלת ישראל. מעורבים בה אנשים שכלל לא הייתה צריכה להיות להם נגיעה לנושא, והסיבה היחידה שהם היו מעורבים היא היותם מקורביו של ראש הממשלה. עצם הכנסתם לעיסוק בסוגיות ביטחוניות כה רגישות, היא כשלעצמה שחיתות ציבורית (גם אם אינה פלילית).

בעידן המשפטיזציה והפליליזציה של החברה הישראלית, כל מה שאינו פלילי – כשר, לכאורה. אין נורמות, אין מוסר. אסור לנו לקבל זאת. שחיתות אינה רק עניין של פלילים, ומי שנושא באחריות ציבורית ומוסרית לפרשיה הזאת, הוא ראש הממשלה.

אם יש דבר כזה אחריות מיניסטריאלית, אם יש דבר כזה אחריות ציבורית, אם יש דבר כזה אחריות – ראש הממשלה הוא האחראי לפרשה. בין אם ידע על המעשים הפליליים, ובין אם לא ידע.

 

מנהיג בעל כבוד – ב-1974 התפטר מתפקידו קנצלר גרמניה המערבית וילי ברנדט, בתום חמש שנות כהונה, לאחר שהתברר שעוזרו האישי גינטר גיום היה סוכן מזרח גרמני. איש לא חשד שברנט ידע על כך. איש לא חשב שהוא אישית כשל בכך שהסוכן לא התגלה בעוד מועד. אבל הוא נשא באחריות ציבורית ולכן התפטר. הוא היה מנהיג בעל כבוד.

 

הוא לא השתקם – האסיר המשוחרר אהוד אולמרט התראיין אצל בן כספית בערוץ 11 ואמר בזחיחות אופיינית: "אני לא מרגיש שיש עליי איזה כתם".

לא מפתיע. ידוע שמרבית העבריינים המשוחררים חוזרים לעולם הפשע.

 

ברית דו מפלגתית – הברית בין ישראל לארה"ב היא אחד הנכסים האסטרטגיים החשובים של מדינת ישראל. לוז הברית, הוא היותה דו-מפלגתית, קונצנזוס לאומי אמריקאי רב שנים.

האינטרס הישראלי המובהק הוא לחזק ולתחזק את הברית הדו-ראשית הזאת, באמצעות הידוק הקשר והחברות עם שתי המפלגות. הזהות שיוצר נתניהו ויוצר הימין הישראלי בין ישראל למפלגה הרפובליקאית בלבד, חותרת תחת האינטרס הישראלי ופוגעת בו.

תוצאות הבחירות לבית הנבחרים נתנו לנו תזכורת, שהמסורת הפוליטית בארה"ב אינה של הגמוניה למפלגה מסוימת. לא הגמוניה אנכית (קדנציות רבות בשלטון) ולא הגמוניה אופקית (שליטה חד מפלגתית בכל רמות השלטון). ולכן, אסור לנו לעולם לוותר על אחת משתי המפלגות.

 

עוד חקלאים שיילוקים – האם הצתת החממה בנתיב העשרה ועלייתה באש, מוגדרת "אש" או "הפסקת אש"? ואולי בכלל נקרא ב"הארץ" שבעצם זאת רק המצאה של החקלאים בנתיב העשרה, כדי לקבל פיצויים מן המדינה וחברות הביטוח?

 

ציונית המיינסטרים – "ציונית המיינסטרים הנלהבת", מכנה רוגל אלפר בבוז מתנשא את לוסי אהריש. למה? כי היא אינה ממלאת את הפונקציה שהוא מקצה לערבים – להיות חנין זועבי. אגב, בהשוואה אליו, גם זועבי כמעט מיינסטרים.

 

קרבנות שווא – עוד 12 אמריקאים תמימים נרצחו בידי הקלקול השני לחוקה.

 

ברכת הגומל – נסעתי לצפון ים המלח וחזרה בכביש 90, וחזרתי הביתה בשלום!!!

 

שישי מתוק – מנהג יפה באורטל – "שישי מתוק". בערך אחת לחודש חברי אורטל וילדיהם נוהרים, אחרי סעודת ליל שבת בחדר האוכל, למועדון הקיבוץ, אוכלים ממאפים שאפו והביאו חברות וחברים, ומציינים אירוע מסוים, סיבה למסיבה. למשל, גיוס לצה"ל ושחרור מצה"ל. והיום, בין החוגגים את הגיוס, היה אסף שלנו, שיתגייס בעוד שבועיים וחצי.

 

ביד הלשון

להחליף את העם – במאמר שפרסם ב"ישראל היום" אבי גיל, מנהל רשת המתנ"סים בלוד, הוא "ציטט" את דבריו המפורסמים של יצחק בן אהרון בליל המהפך ב-1977, ש"צריך להחליף את העם". לפני שבועיים גדי טאוב הביא אותו ציטוט בדיוק במאמר ל"הארץ".

יש רק בעיה אחת. יצחק בן אהרון מעולם לא אמר את הדברים.

מה הוא אמר? "אם זאת הכרעת העם, איני מכבד אותה". משמעות ה"איני מכבד" בשום אופן לא הייתה אי קבלת ההכרעה, אלא אי מתן כבוד להכרעה שאותה הוא מקבל.

גם דבריו אלה של בן אהרון מקוממים וראויים לביקורת, אולם יש הבדל בין ביקורת על דברים שאמר, לביקורת על דברים שלא אמר.

ומה מקור המכתם "להחליף את העם"?

ב-11 ביוני 1953, פרצה שביתה של פועלי בניין בברלין המזרחית. שבוע לאחר מכן, ב-17 ביוני הוכרזה שביתה כללית. השביתה התפתחה במהרה למהומות המוניות של אזרחים רבים נגד המשטר המזרח גרמני, בערים רבות ברחבי מזרח גרמניה.

האירועים כונו המרד המזרח גרמני, או התקוממות ה-17 ביוני. המרד דוכא באכזריות בידי המשטרה המזרח גרמנית בסיוע הצבא הסובייטי. למעלה מ-300 איש נהרגו במרד ולמעלה מאלף נפצעו. יותר מ-6,000 איש נעצרו. בעקבות המרד, המשטר הקומוניסטי החמיר את השליטה הרודנית שלו במדינה.

בכרוזים שהפיצה המפלגה הקומוניסטית ברחובות ברלין לאחר המרד, הובעה האכזבה מהעם, ונאמר שיהיה על העם לעמול קשה כדי להחזיר לעצמו את אמון השלטון.

המשורר והמחזאי ברטולט ברכט, שחי באותן שנים במזרח ברלין, היה קומוניסט בעצמו. אולם מעמדו והמוניטין הבינלאומיים שלו אפשרו לו להרשות לעצמו גם כתיבה ביקורתית. וכך הוא כתב, באירוניה, בשירו "הפתרון" (תרגם: ה. בנימין).

אחרי המרד של ה-17 ביוני ציווה מזכיר-אגודת-הסופרים לחלק כרוזים בשדרות-סטאלין, ובהם נאמר, שהעםהלעיג על אמון הממשלה ורק בעבודה מוכפלת יוכל לרכוש אותו בחזרה. אם כך, האם לא פשוט היה יותר אילו הממשלה פיזרה את העם ובחרה באחר?

 

תגובות

captcha
הקלד את המספרים שאתה רואה בתמונה: