יום שני, 23 בספטמבר 2019, כ"ג אלול ה' תשע"ט
לפרסום חייגו: 058-4337220

דעות בצפונט

דעות

הבלוג של אורי הייטנר - מאמרים בענייני יהדות, ציונות, פוליטיקה וחברה

צרור הערות, והפעם – פרדס אתרוגים, מה פתאום, הומור ציני, קרנות המזבח, כמה מנדטים הוא גנב, צדיק אחד בסדום, מבחן האומץ של סער, שוחד, המילה החסרה, אשם מבחינה ציבורית, חשבון נפש, מהות הסכסוך, כשיהיה שלום, חוק יסוד שוויון אזרחי, הזן הנחות ביותר של אנטישמיות, אין סיכוי לתכנית טראמפ, בעד מדיניות ההכלה, גיור סוציולוגי, פרנסה לאלף שנים, פרקליטת השטן, אירופה עם הגולן, לה מרמור מאת פורלש וביד הלשון – כפר הנשיא

פורסם בתאריך:


נכתב על ידי

אורי הייטנר

חבר קיבוץ אורטל, חוקר במכון שמיר למחקר בקצרין, פובליציסט בעל בלוג בנושאים אקטואליים

uriheitner@gmail.com

https://heitner.wordpress.com/

פרדס אתרוגים – אלה שתוקפים את אנשי הימין שמאתרגים את נתניהו ואת שחיתותו כי הוא "מספק להם את הסחורה" – מוזמנים לבדוק אם הם עצמם לא נהגו באותה דרך כלפי שרון בזמן עקירת גוש קטיף.

אלה שתקפו את אנשי השמאל שאתרגו את שרון בזמן עקירת גוש קטיף – מוזמנים לבדוק האם הם לא עשו אותו הדבר כאשר שרון הוביל את ההתיישבות ביש"ע. האם אם לא יצרו תקדים? אלה שמאתרגים היום את נתניהו, חייבים להבין שלא לעולם חוסן, לא תמיד הם יהיו בשלטון. וכיצד יבואו בטענות לציבור שיאתרג מנהיג מושחת שיוביל לנסיגות ועקירות?

יש להעמיד את טוהר המידות ואת הדברת השחיתות מעל להשתייכות פוליטית זו או אחרת. עקירת השחיתות היא הגנה על המדינה ועל החברה. חובתו של אזרח פטריוט לצאת נגד השחיתות, ללא כל קשר לצבע הפוליטי של המושחת.

יתר על כן, ניתן לצפות מאזרחים שבחרו במנהיג, להיות הראשונים לדרוש ממנו מנהיגות טהורת מידות, כי הם נתנו לו את המנדט. הגיע הזמן שננהג כאזרחים בני חורין במדינה ריבונית, ולא כעבדים נרצעים של מנהיגים.

שנתייחס בכבוד לחוק ולמשפט כאזרחים בני חורין במדינה ריבונית, ולא כגולים בשטעטל שרואים ברשות גורם שמצווה לעקוף אותו ולרמות אותו.

 

מה פתאום – "מה?! מה פתאום", היתמם נתניהו בראיון לקרן מרציאנו בערוץ 12. אמר ושיקר במצח נחושה, כאשר נשאל אם יפעל לחוק חסינות. כל מעייניו הם להקים את קואליציית החסינות, שבה הוא ייתן לכל השותפים כל מה שיחפצו, תמורת תמיכתם בחקיקה שתעמיד אותו מעל החוק. והוא מוביל חקיקה שתבטל את הפרדת הרשויות ואת האיזונים והבלמים בישראל, ותכפיף הכל לגחמותיו של מנהיג שרלטן אחד.

מדובר בהפיכה. מדינת ישראל הדמוקרטית תהפוך למדינה אחרת, אם תעמיד את המנהיג מעל החוק ותהפוך את השחיתות השלטונית לנורמה מקובלת, בטענה שהיא "רצון הרוב".

ההשוואה לצרפת, שבה נהוג חוק-מגה שחיתות על פיו חקירות של נשיא מכהן נדחות עד לאחר כהונתו – מופרכת. גם החוק בצרפת נתעב, אך הוא שונה לחלוטין. ראשית, יש שם בחירות נפרדות לנשיאות ונפרדות לפרלמנט.

הפרלמנט בוחר ממשלה ובראשה עומד ראש ממשלה שהוא מוקד כוח נפרד מהנשיא. לעתים הנשיא וראש הממשלה הם ממפלגות יריבות. זה לא אידיאל, יש בכך בעייתיות, אך יש איזונים, בלמים וריסונים לכוחו של הנשיא. הפרלמנט עצמאי, פועל כרשות מחוקקת חזקה, בלתי תלויה בנשיא. העיקר – כהונת הנשיא מוגבלת לשתי קדנציות.

מובילי המהפך בישראל מדמוקרטיה לארדואנוקרטיה לא מחקים את צרפת, אלא לוקחים סעיף אחד, הגרוע והמושחת ביותר בחוקה הצרפתית, מעצימים אותו ללא כל הריסונים והבלמים, ומשנים את דמותה של ישראל.

האם יקומו בליכוד ובקואליציה כמה ח"כים אמיצים וישרים ויגנו על הדמוקרטיה?

ומה יגידו עכשיו כל אלה שלעגו לי כאשר אמרתי שנתניהו פועל להעמדתו מעל החוק, וטענו שאני ממציא; עובדה, נתניהו עצמו מכחיש זאת…

 

הומור ציני – לזכותו של נתניהו ייאמר, שיש לו הומור. הומור ציני, רע, אבל הומור. הוא טוען שכאדם פרטי היה לו טוב להתמודד עכשיו במשפט, אבל הוא דואג למדינת ישראל שזקוקה לראש ממשלה במשרה מלאה, ולכן הוא פוגע באינטרס הפרטי שלו ומקריב אותו לטובת האומה.

צחוק צחוק אבל המוני חסידים שוטים מאמינים לו, ומתפעלים מההקרבה שלו למעננו.

 

קרנות המזבח – מבחינה משפטית יבשה, גם ראש ממשלה שהופך את הכנסת לעיר מקלט לעבריינים ואת ראשות הממשלה לקרנות המזבח למושחתים, נהנה מחזקת החפות. מבחינה מוסרית וציבורית, הוא בחזקת אשם שברח מאימת הדין.

יש להיאבק נגד כל ניסיון לשלול מנתניהו את זכותו להגן על עצמו בבית המשפט ולהוכיח את חפותו.

 

כמה מנדטים הוא גנב? – למה נתניהו שיקר לעם במצח נחושה, ערב הבחירות, והכחיש בתוקף את כוונתו לחוקק חוקי חסינות פרסונליים לעצמו? כי הוא ידע שמי שתומכים בחוקים אלה יתמכו בו בכל מקרה, ועליו להתמקד בציבור שלא יתמוך בכך. כמה מנדטים הוא גנב בשקר הזה? ועכשיו הוא יציג את העמדתו מעל החוק כ"רצון העם".

 

צדיק אחד בסדום – "אני ליכודניק בלב ובנפש. אני מאמין בדרכו של הליכוד. אני תומך בנתניהו. אני תומך בממשלה בראשות נתניהו. לא אתן את ידי לאף ממשלה אחרת. אבל יש לי קווים אדומים. אצביע נגד כל הצעה שתנסה להעמיד את נתניהו מעל החוק ותאפשר לו נתיב מילוט מכתב אישום ומשפט. אולי אני מסכן בכך את הקריירה הפוליטית שלי, אך אני מעדיף את טובת המדינה על פני האינטרס הפרטי שלי".

האם יקום בסיעת הליכוד צדיק אחד בסדום, שיסרב להתקרנף ויאמר דברים ברוח זו, יתחייב ללכת עד הסוף, תוך נכונות לשלם את המחיר?

איפה גדעון סער? על סער אי אפשר אפילו לומר שהוא בכנסת בזכות נתניהו, שהוא חייב לו משהו. ההיפך הוא הנכון. נתניהו עשה כל שלאל ידו כדי למנוע את בחירתו לכנסת. הסית נגדו. העליל עליו עלילות.

הפיץ תאוריית קונספירציה שבדה מלבו כדי לחסל אותו. הסיכול הממוקד נכשל. חברי הליכוד בחרו בו למקום גבוה על אפו וחמתו של נתניהו. גדעון סער יכול לחוש חופשי לא להתקרנף, ולהגן על הדמוקרטיה מפני החקיקה הפרסונלית למען נתניהו.

איפה גלעד ארדן? בראיונות רבים לפני הבחירות הביע ארדן התנגדות נחרצת לחקיקה שתמנע את העמדתו לדין של נתניהו. האם יהיה לו אומץ להסתכן ולעמוד בהתחייבותו לאזרחי ישראל?

איפה עוזי דיין? בבחירות 2006 הנהיג עוזי דיין את תנועת "תפנית" שרצה לבחירות והעלתה על ראש שמחתה את המלחמה בשחיתות. במצע "תפנית" נאמר שהמפלגה תציע הצעת חוק על פיה העונש על כל מעשה שחיתות יהיה 5 שנות מאסר.

אני התווכחתי אז עם דיין. טענתי שאין דבר כזה ענישה אוטומטית. יש שחיתות שהיא בכלל לא פלילית, ושחיתות פלילית מורכבת ממעשים שונים ולכל אחד תג מחיר ענישתי שונה.

ובכל זאת, הצבעתי ל"תפנית" כי היא הציגה מופת של טוהר מידות, ניקיון כפיים ומלחמת חורמה בשחיתות. האם דיין יציג קו אדום כלשהו? האם הוא יהיה צדיק אחד בסדום?

איפה יולי אדלשטיין? אדם הגון וממלכתי. האם גם הוא ייתן ידו לתועבה?

ואיפה "כולנו"? כחלון הציג עצמו בבחירות כימין שפוי, הליכוד של בגין. הליכוד של בגין נשא את דגל הממלכתיות ועליונות המשפט.

בגין עלה לשלטון על רקע השחיתות בשלטון המערך, כמי שמייצג את היפוכה. בכנסת הקודמת סיכל כחלון כמה פיגועי חקיקה נגד הדמוקרטיה. מי שבחרו בו, נתנו לו מנדט להיאבק על שפיות הימין. האם יהיה נאמן למצפונו ולבוחריו ויסכל את העמדתו של נתניהו מעל החוק?

 

מבחן האומץ של סער – גדעון סער ראוי לשבח על דבריו האמיצים נגד חקיקה פרסונלית למען נתניהו בכלל ושינוי חוק החסינות בפרט, אולם מבחנו האמתי של ח"כ אינו בדיבור אלא בהצבעה. למרבה הצער, סער סירב להתחייב שיצביע נגד חקיקה כזאת.

כמו כן, בדבריו נגד שינוי החוק, הוא הזכיר לנתניהו שבאפשרותו לבקש חסינות במסגרת החוק הקיים, ואף לא רמז שיתנגד לבקשה כזאת.

אך באווירה הקיימת בליכוד, חשוב שקם אמיץ ראשון, למרות שידע שהוא מזמין זובור, אם לא לינץ'. אני מקווה שבעקבותיו יקומו ח"כים אמיצים נוספים, שיסכלו את הכוונה להעמיד את נתניהו מעל החוק.

 

שוחד – כעת, כשהדבר פורסם גם בערוץ 12, אני יכול לספר על דיווחו של ח"כ גדי יברקן במפגש של תל"ם השבוע. נציגו של נתניהו הציע לו תפקיד שר בממשלה תמורת עריקה ובגידה.

אילו הכירו את יברקן, היו מבינים שאין סיכוי שזה יקרה. לא היו מנסים לשחד אותו. מדובר באדם הגון וישר. הוא לא למכירה. אבל עצם הניסיון מעיד על שפלותם ועל רמתם המוסרית הירודה.

 

המילה החסרה – בעקבות הפצת מאמר מביש של יאיר לפיד לפני 8 שנים, הוא פרסם תגובה ילדותית, שבה ניסה להסביר את ההבדל בין החוק הצרפתי שהוא הציע לחוקים שמציעים היום (ויש הבדלים, זה נכון), ולכן כינה את המפיצים "שקרנים", והוסיף ש"אפילו להיות שקרנים צריך לדעת" (אגב, למה צריך לדעת? מה כל כך חשוב בפרקטיקה הזאת?).

התגובה הזאת אפילו יותר מבישה מהמאמר הישן שבו לפיד ניסה להציע את חוק המגה-שחיתות, החוק הצרפתי, כדי לסייע לחברו המושחת והעבריין אולמרט. היה מכובד יותר, אילו לפיד היה כותב: "כתבתי את הדברים לפני 8 שנים.

טעיתי. שיניתי את דעתי. היום אני שותף למאבק נגד ההצעה החמורה שאותה הצעתי לפני 8 שנים". הבעיה היא, שבפוליטיקה הישראלית המילה "טעיתי" היא מחוץ ללקסיקון.

 

אשם מבחינה ציבורית – מרגע שעזמי בשארה ברח מהארץ ולא עמד לדין, מבחינה משפטית עדיין עומדת לו חזקת החפות, אך מבחינה ציבורית וערכית – הוא אשם שנמלט מאימת הדין.

 

חשבון נפש – צו השעה היום הוא להגן על עצמאות מערכת המשפט מפני הניסיון להרוס אותה עד היסוד. הניסיון לחוקק פסקת התגברות של 61 ח"כים – הרוב האוטומטי של נתניהו, משמעותה היא ביטול הבקרה השיפוטית לחלוטין.

וההצעה להחיל פסקת התגברות לא רק על ביטול חוקים, אלא גם על ביטול החלטות מנהליות של הממשלה ומשרדיה, דבר שלא קיים באף דמוקרטיה בעולם, משמעותו ממשלה שיכולה לעשות הכל, לעבור על החוק ולפגוע בזכויות האזרח בלי כל בקרה, איזונים ובלמים.

וכשהכל נעשה כדי להבטיח באמצעות חקיקה את העמדתו של השליט מעל החוק, ולאפשר לו לברוח מן ההזדמנות להעמיד למבחן הראיות את טענתו ש"אין כלום ולא היה כלום" – הדבר חמור שבעתיים.

אך גם כשמתייצבים להגן על בית המשפט, יש לומר בכנות, שהאקטיביזם השיפוטי בדור האחרון, תחת הסיסמאות של אהרון ברק "הכל שפיט" ו"מלוא כל הארץ משפט", ההתערבות הבלתי נסבלת בחוקים פוליטיים (להבדיל מהגנה על זכויות האדם), ואגב – התערבות אינה רק כאשר בית המשפט פוסל חוק, אלא גם כאשר הוא מאשר חוק, במקום לדחות על הסף את העתירה נגד החוק מטעמי העדר שפיטות – הביא זאת על עצמו.

בית המשפט העליון כרסם בהפרדת הרשויות, כרסם בדמוקרטיה ופגע קשות באמון הציבור בבית המשפט (אם כי הוא עדיין גבוה לאין ערוך יותר מאמון הציבור במערכת הפוליטית). כמו רבים וטובים גם אני כתבתי שוב ושוב בגנות הדרך הזאת, אך כל הביקורת הזאת נפלה על אוזניים ערלות. ועכשיו קל מאוד לאויבי המשפט ומדינת החוק לפעול להרס מערכת המשפט, והרבה בשל ההתנהלות הזאת.

אני מקווה מאד שהניסיונות להרוס את מערכת המשפט ייכשלו. ואם הם יצליחו – הם יתוקנו בקדנציה הבאה או בזו אחריה. אבל מערכת המשפט חייבת בחשבון נפש. ומי שתמך באקטיביזם השיפוטי חייב בחשבון נפש. בית המשפט העליון ותומכי האקטיביזם אינם יכולים לומר ביושר "ידינו לא שפכו את הדם הזה".

וכל האמור לעיל, אין בו כדי להחליש כהוא זה את מחויבותי למאבק להצלת מערכת המשפט ומדינת החוק.

 

מהות הסכסוך – יום ה"נכבה" מסביר היטב את מהות הסכסוך ומהי אבן הנגף בפני כל סיכוי לשלום. הקטסטרופה ("נכבה"), אינה אקיבוש ולא נוצרה במלחמת ששת הימים. הקטסטרופה היא הקמת מדינת ישראל ועצם קיומה. זאת מהות האתוס הלאומי הפלשתינאי, ולכן הם לא ינוחו ולא ישקטו כל עוד לא יוסר מה שגורם לאסון. ובהזדמנות זו אני ממליץ על הספר המצוין של עינת וילף ועדי שורץ "מלחמת זכות השיבה".

כשיהיה שלום – אוסיף את הקיסם שלי למדורת יום ה"נכבה".

יהודה הראל נפגש פעמים אחדות עם ערפאת. פגישה שקדמה לאחת הפגישות, לימדה אותו שיעור חשוב יותר מכל הפגישות עם הראיס. מתוך ספרי "יהודה הראל: ביוגרפיה":

יהודה נפגש עם ערפאת כמה פעמים, גם אחרי סיום כהונתו בכנסת. לפגישה אחת עם ערפאת הצטרף גם קהלני. "בדיעבד", אומר יהודה, "שום דבר חשוב לא היה בפגישות הללו ולא יצא מהן דבר מעשי".

לאחת הפגישות יהודה הגיע לבד, ללא עבד אל-ראזק. בלשכתו של ערפאת בעזה, קיבל אותו מנהל התכנון של הרשות הפלסטינית. יהודה ביקש ממנו להציג לו את התוכניות. על שולחן ענקי פרס מנהל התכנון מפה גדולה, באורך של כארבעה מטרים, שרואים בה כל בית בעזה.

"'איפה אתם מתכננים לשקם את הפליטים?' שאלתי. 'מה זאת אומרת איפה? הפליטים יחזרו לבתיהם', נעניתי. נדהמתי. זה היה בימים הטובים של אוסלו. שאלתי: 'ואם לא נסכים?' בן שיחי הרגיע אותי: 'אני לא מתכוון עכשיו.

אני מתכוון אחרי שיהיה שלום, ברור שהם יחזרו'. שאלתי: 'אתה חושב שאנחנו נסכים?' והוא השיב: 'בוודאי! אני מתכוון כשיהיה שלום. גם יהודים שירצו לחזור לעיראק יוכלו. זה כאשר יהיה שלום'. הבנתי עד כמה הסכסוך בלתי פתיר.

ראיתי את הכנות בעיניים שלו. 'למשפחה שלי יש חמישים דונם ברמלה. יש לנו קושאן', הוא אמר. 'ואם יציעו לך פיצויים במקום זה?' שאלתי. 'אני אקבל את האדמה. אם אני ארצה כסף, אני אמכור לכם אותה'. ברגע הזה," משחזר יהודה, "הבנתי שהם בשום פנים לא יוותרו על זכות השיבה, ושבשום אופן איננו יכולים לתת להם זאת, כי אז לא נתקיים.

לכן אין סיכוי לפתרון קבע. עד היום אני מושפע מההלם של הביקור הזה. 'זה מובן מאליו, שאם יש שלום, נגמרה המלחמה, כל אחד יכול לחזור הביתה', הוא אמר לי. הוא אמר זאת בתמימות מלאה. כל פלשתינאי שאומר, 'אני מוותר על החזרה לצפת', משקר. לא רק שהם לא מוותרים על זכות השיבה, הם לא יכולים לוותר על זכות השיבה".

 

חוק יסוד שוויון אזרחי – קבוצת משפטנים בראשות המשנה לנשיאת ביהמ"ש בדימוס אליקים רובינשטיין, גיבשה הצעה לנוסח חדש של חוק הלאום, שישמר את עקרונותיו ויוסיף עליהם את עקרון השוויון האזרחי.

יש שלושה צדדים חיוביים בהצעה. א. משמעותה היא הכרה בחשיבות חוק הלאום ובהגדרת לאומיותה היהודית של מדינת ישראל בחוקה המתגבשת, בניגוד למסע ההסתה נגד החוק.

ב. עצם העובדה שהם מציעים להוסיף לחוק הקיים את עקרון השוויון מפריכה את טענת הכזב כאילו יש התנגשות כלשהי, בוודאי שלא סתירה, בין חוק הלאום לבין השוויון האזרחי. ג. רוב הצעותיהם בדבר השוויון האזרחי (זולת הגדרת הערבית כשפה רשמית שניה) נכונות ומוצדקות וראוי להכניס אותן לחוק יסוד.

למרות זאת, אני מתנגד להצעה כמות שהיא. דווקא כיוון שחוק הלאום חשוב, ודווקא כיוון שאין קשר בינו לבין השוויון האזרחי, אין כל סיבה להכניס דווקא לתוכו את עקרון השוויון האזרחי. הכנסת העיקרון הזה דווקא לחוק הלאום, מעבירה מסר כאילו יש פגם בחוק הלאום והוא צריך בייביסיטר של עקרון השוויון.

אני מציע להכניס לחוקה הישראלית את שוויון הזכויות האזרחי לפרט, אך לא בחוק הלאום, כי אם בחוק יסוד נפרד או כתוספת לחוק כבוד האדם וחירותו.

חוק הלאום אינו החוקה בשלמותה, אלא חוק יסוד בדבר הגדרת זהותה הלאומית של המדינה, והנושא הזה ראוי לחוק העומד בפני עצמו.

 

הזן הנחות ביותר של אנטישמיות – הפרלמנט הגרמני קיבל ברוב גדול, ובתמיכה של כל המפלגות הגדולות משמאל ומימין, החלטה המגדירה את BDS כתנועה אנטישמית ואת המלחמה בה כמלחמה באנטישמיות. זו החלטה אמיצה וחשובה מאוד.

זהו ניצחון הנאורות על חושך האנטישמיות והגזענות. יותר משזה ניצחון לישראל, זהו ניצחון לגרמניה. מי אם לא גרמניה חייבת להבין מהם תהליכים אנטישמיים ומה קורה כשלא עוצרים אותם בעודם באיבם.

ומי קפצו בראש נגד ההחלטה ובעד BDS האנטישמי? קבוצה של 50 אקדמאים יהודים (!) מגרמניה ומישראל. הם פרסמו גילוי דעת נגד ההחלטה. בראש הקבוצה עומד שגריר ישראל (!) לשעבר בדרום אפריקה אילן ברוך. זה מעורר בחילה.

BDS זו אנטישמיות. תומכי BDS הם אנטישמים. יהודים שתומכים ב-BDS הם אוטואנטישמים. אוטואנטישמיות היא הזן הנחות ביותר של האנטישמיות.

יש לקוות שכל מדינות העולם החופשי יצטרפו לגרמניה וילחמו לביעור החיה האנטישמית.

 

אין סיכוי לתכנית טראמפ – במאמר ב"7 ימים" קובעת אורלי אזולאי כץ שאין סיכוי לתכנית טראמפ כי אין סיכוי שהפלשתינאים יקבלו אותה. "הם לא יוותרו על מדינה משלהם ועל מזרח ירושלים כבירתה".

היא רק שוכחת שהפלשתינאים דחו גם את תכנית קלינטון, את תכנית קרי ואת הצעות ברק ואולמרט שכללו מדינה פלשתינאית עצמאית בגבולות 4.6.67 (עם "חילופי שטחים" קלים) ומזרח ירושלים בירתה.

נכון, אין שום סיכוי לתכנית טראמפ. אני קובע זאת בלי שאני יודע את פרטיה. הפלשתינאים ידחו אותה כפי שדחו את כל התכניות בעבר, כי הם אינם מוכנים לשלום עם מדינה שבעיניהם אינה לגיטימית.

הם יסכימו רק להסכם שבו אחרי נסיגת ישראל לקווי 67' וגירוש כל יהודי מהמדינה הפלשתינאית, תוטבע המדינה בגבולות כבשת הרש במיליוני פלשתינאים. מה שהם מכנים "זכות" ה"שיבה". איני יודע מה יש בתכנית טראמפ, אבל אני בטוח שהיא לא כוללת את דרישת ה"שיבה" ולכן היא לא תתקבל.

 

בעד מדיניות ההכלה – טרור ההצתות נמשך. אני מציע להכיל ולהבליג עד אחרי האירוויזיון.

 

גיור סוציולוגי – נעמן כהן לא שמע, כנראה, על המושג "גיור סוציולוגי", המוכר ורווח בקרב כל מי שקצת מתמצה בעליה הגדולה מחבר העמים ובמחקר על אודותיה. הכוונה היא לעולים הרבים שהממסד הרבני מסרב להכיר ביהדותם, אך הם נטמעו היטב בתוך החברה היהודית בישראל – הם רואים בעצמם יהודים לכל דבר והחברה מתייחסת אליהם כאל כאלה.

כהן מעדיף להתמקד בשוליים הקטנים של הנוצרים מבין העולים, שפוקדים את הכנסיות ואינם רואים בעצמם יהודים. נכון, יש גם כאלה. אבל ברשימת המכולת של ה"לא יהודים" הוא מנה את המתגיירים הסוציולוגים בהמוניהם.

כפי שכתבתי, אילו הייתה לנו הנהגה רוחנית ראויה לשמה, אמיצה וציונית, ולא העסקונה הפחדנית שבה כל רב פוזל לרב הקיצוני ממנו שפוזל לקיצוני עוד יותר וכן הלאה – היא הייתה מכריזה על כל העולים מחבר העמים כיהודים לכל דבר. נכון אולי להוסיף, את המובן מאליו, שההגדרה הזאת אינה כוללת את אלה מביניהם שבוחרים להגדיר את עצמם כבנים לדת אחרת.

פרנסה לאלף שנים – ידידנו רוגל אלפר פרסם פשקוויל נגד שטיפת המוח הלאומנית והפשיסטית ששוטפים בה את מוחותינו מגיל הגן ועד הזקנה מאז 1948. למשל, באמצעות אתרי מורשת לאומנים כמו סליק של ההגנה, ספינת מעפילים וצריף בן גוריון. כל זה כדי למחוק אותנו כבני אדם ולהפוך אותנו למכשירים לשירות המדינה.

ולמה שמחתי כשקראתי את דברי הבלע שלו? כי חשבתי על כך, שהציונות – התנועה הצודקת ביותר בהיסטוריה האנושית, ששמה קץ לעוול הנורא ביותר בהיסטוריה האנושית, היא גם המצליחה ביותר בעולם, לפחות בעת החדשה, והצלחותיה הכבירות עשויות לספק פרנסה בשפע לאלף נמושות, תועמלנים אנטי ישראליים ושקרנים כמו אלפר וחבורת הזבל השוקניסטית לעוד אלף שנים.

 

פרקליטת השטן – כל פושע ראוי להגנה משפטית. ללא סניגוריה, אין משפט צדק. גם אנס, גם רוצח, גם מחבל, גם פושע נאצי – כולם ראויים להגנה משפטית. אני לא הייתי מסוגל להגן על פושעים, ודווקא לכן אני מעריך עורכי דין שלוקחים על עצמם את המשימה החברתית החשובה הזאת.

אז למה אני מתעב את עוכרת הדין לאה צמל? כי הגנתה על המחבלים, כולל רבי מרצחים, ללא כל קווים אדומים, אינה מתוך תפיסה מקצועית של הגנה על פושעים כדי להבטיח משפט צדק, אלא מתוך הזדהות אידיאולוגית עמוקה עם המחבלים, עם הפיגועים, עם רצח היהודים ורצח ערבים שחשודים כסייענים. היא תומכת בהם בכל מאודה ובכל נפשה והיא רואה בהם קורבנות.

מוסף גלריה של "הארץ" פרסם ראיון ארוך, מפנק ומעריץ עם צמל. המראיינת – רווית הכט. מעבר לכך שהיא לא נשאלה אף שאלה ביקורתית באמת (היו כמה שאלות מחופשות ל"ביקורתיות" שהיו למעשה הרמה להנחתה), כל הראיון משופע בביטויי הערצה על הקסם האישי שלה, על החריצות שלה.

לדוגמה: "עוברות רק שניות ספורות, ולו בעמידה לצדה, עד שלאה צמל נכנסת אל לבך. הכריזמה, הסטייל, ההומור, מצב הרוח הטוב תמיד… אפילו דאגה הורית" וכן הלאה וכן הלאה… צמר גפן מתוק. אבל אולי היא באמת כזאת? אולי.

אבל הכט גם כותבת עליה: "חוש הצדק של צמל טוטאלי". כלומר, התמיכה הטוטאלית שלה ברצח יהודים, ברצח ילדים, במעשי טרור נוראים, מבטא חוש צדק טוטאלי.

מאמירה אחת של צמל, אפילו הכט הסתייגה. צמל מחזרה ללא פקפוק את אותו "מחקר" מרושע ומטומטם, על פיו העובדה שחיילי צה"ל אינם אונסים פלשתינאיות נובעת מגזענות…

(אגב, ראוי לציין שתמונת הראי של עוכרת הדין לאה צמל הוא עוכר הדין בן גביר).

 

אירופה עם הגולן – 41 המשלחות לאירוויזיון הצטלמו ב-41 אתרים בישראל. המשלחת הסרבית הצטלמה בגולן – בקיבוץ עין זיוון. בעבר הלא רחוק אפשרות כזו הייתה מדע בדיוני. והיום היא מובנת מאליה.

 

לה מרמור מאת פורלש – במוצ"ש צפיתי בהנאה בסרט "לול" בערוץ קולנוע ישראלי של YES, אבל בשעה 22:00, בעיצומו של המערכון האלמותי "חידון התנ"ך" המרקע הופקע לטובת האירוויזיון. לא נותר לי אלא לעבור לחדר העבודה, לכתוב. אבל הפקדתי הוראה לקרוא לי כשקובי מרימי ישיר.

קובי מרימי היה מקסים. איזה קול אדיר!!! וגם השיר יפה. תצחקו… מרדימי שמרדימי. בעיניי הוא היה גדול. (הדברים נכתבו עוד לפני התוצאות).

 

ביד הלשון

כפר הנשיא – כפר הנשיא הוא קיבוץ ברמת כורזים, צמוד לטובא-זנגריה וממזרח לראש פינה. הקיבוץ עלה לקרקע ב-1948. הוא קם בעיצומה של מלחמת השחרור, על הגבול, והיה יישוב משלט.

מקימי הקיבוץ היו חברי תנועת "הבונים" בבריטניה, ולכן שמו הראשון היה קיבוץ הבונים (ועד היום, "הבונים" הוא שם המפעל של הקיבוץ). לאחר מכן שונה שמו לכפר הנשיא, על שמו של נשיא המדינה הראשון חיים ויצמן.

מי יודע שכפר הנשיא קרוי על שמו של ויצמן? מי שמתעניין.

נראה שזו דרך נאותה לממש את החלטתו של נתניהו לקרוא יישוב בגולן על שמו של טראמפ. כפר הנשיא כבר תפוס, אבל הוא יכול להיקרא עין הנשיא, נווה הנשיא, גבעת הנשיא, רמת הנשיא, רמות הנשיא, מעלות הנשיא, מורדות הנשיא, נחלת הנשיא, יד הנשיא, תל הנשיא וכד'.

 

תגובות

captcha
הקלד את המספרים שאתה רואה בתמונה: