יום ראשון, 18 באוגוסט 2019, י"ז אב ה' תשע"ט
לפרסום חייגו: 058-4337220

דעות בצפונט

דעות

הבלוג של אורי הייטנר - מאמרים בענייני יהדות, ציונות, פוליטיקה וחברה

צרור הערות והפעם: דווקא נתניהו ימנה את המפכ"ל, מכנה משותף, השתמטות היא פטריוטיות, הנאום הראשון ו"ביד הלשון": ינועו אמות הספים

פורסם בתאריך:


נכתב על ידי

אורי הייטנר

חבר קיבוץ אורטל, חוקר במכון שמיר למחקר בקצרין, פובליציסט בעל בלוג בנושאים אקטואליים

uriheitner@gmail.com

https://heitner.wordpress.com/

דווקא נתניהו ימנה את המפכ"ל – העובדה שהמשטרה והיועץ המשפטי לממשלה תופרים תיקים לנתניהו כדי להפיל את שלטון הימין, מוכיחה את הצורך בשינוי מהותי. אי אפשר להמשיך לתת לשמאל לנהל כאן את המדינה. יש לבחור דווקא בנתניהו, כדי שיוכל למנות אנשים ראויים לתפקידים, שעד כה מונו בידי ממשלת מדינת העומק הססמולנית.

אחרי שנתניהו דווקא ייבחר, הוא יוכל למנות מפכ"ל למשטרה. הוא עצמו יבחר את המפכ"ל. הפעם, לשם שינוי, הוא יבחר מפכ"ל ימני, דתי, מתנחל, עם כיפה גדולה ושפם גדול. הפעם, לשם שינוי, הוא ימנה לתפקיד היועץ המשפטי לממשלה אדם דתי, חובש כיפה שחורה, בן למשפחה בית"רית ומי שעבד לצדו כמזכיר הממשלה.

די, חייבת להיות כאן משילות. חייבים לתת דווקא לנתניהו את הכח למנות אנשים כלבבו.

 

מכנה משותף – אנו בפתחה של מערכת בחירות יצרית, מקוטבת, קשה ומכוערת. אך למרות הקיטוב, יש מכנה משותף אחד לכל המפלגות. בכל הרצף שבין סמוטריץ' למרצ ובחזרה, אין אף תכנית מדינית או רעיון מדיני, שיש להם פרטנר פלשתינאי.

 

השתמטות היא פטריוטיות – "כחומה עמודנה – אימהות לחיילים בספרות העברית" הוא ספר חדש, פרי עטה של חוקרת הספרות ד"ר דנה אולמרט.

כיוון שטרם קראתי את הספר, ביקורתי אינה על הספר, אלא על ראיון קידום מכירות של הספר עם דנה אולמרט ב-"7 לילות".

הנושא של הספר מרתק. אך אין זה ספר שרק סוקר את האימהות לחיילים בספרות העברית, אלא זה ספר עם אג'נדה. והאג'נדה היא ביקורת על האימהות שלא מילאו את תפקידן האימהי להגן על בניהן, אלא תמכו בגיוסם לצה"ל, בצאתם למלחמה ונמנעו מביקורת על המלחמה.

ואין הכוונה רק למלחמות של השנים האחרונות (ובהן המלחמה והמבצעים עליהם החליט אביה, ראש הממשלה לשעבר, והיא הפגינה נגדם ונגדו) אלא אפילו על מלחמת השחרור.

את התופעה הזו היא מסבירה בעדריות (זאת הגדרה שלי, היא לא השתמשה במילה הזאת). כלומר, אותן אימהות פשוט שטופות מח ונאלצות לדקלם את מה שהחברה מצפה מהן. החברה "מעבירה מסר לאימהות … שאסור לבקר או להטיל ספק… הלאומיות מפעילה על אימהות שכולות ועל אלמנות מכבש מטורף של לחצים ומעניקה להן הון סמלי כדי שיאשרו שמה שכבר קרה היה חייב לקרות ושלא ימתחו ביקורת.

גם נשים חזקות, ממעמד גבוה, לא יכולות לעמוד בלחץ הזה… כמו בספרטה, גם בישראל משתלם לגדל בנים גיבורים בעיני המדינה. ואם חשוב לך להיות חלק מהקונצנזוס, את תכשירי את התודעה של הבנים שלך לזה". ובהמשך היא אף מציינת שאין זה רק הון סמלי אלא חומרי.

היא אינה מעלה על דעתה את האפשרות, שאותן אימהות הן אזרחיות אחראיות, הן מבינות שללא צבא לא נתקיים ולא נחיה, ובלי חיילים אין צבא, והחיילים אינם יכולים וצריכים להיות רק הבנים של אחרים. בהתנשאותה, היא אינה מעלה על דעתה שהאימהות אינן נתונות למניפולציה, אלא הן נשים בוגרות, חושבות ומבינות, שמעניקות לילדיהן חינוך טוב ואמתי לקחת אחריות מעבר לאינטרס הפרטי שלהם.

בשבוע שעבר השתתפתי בטקס ההשבעה של בני האמצעי אסף, באתר "יד לשריון" בלטרון. חשתי התרגשות וגאווה בלתי רגילים. אבל האם הבטן שלי לא התהפכה ועיניי לא הצטעפו כשבני וחבריו קראו בשאגה "ואף להקריב את חיי להגנת המולדת ולחירות ישראל"? התהפכה גם התהפכה, הצטעפו גם הצטעפו.

אבל אני נשבעתי בהכרה מלאה לצה"ל, וגם הסבים של בני נשבעו, וכולנו מבינים את משמעות השבועה, ומבינים שאין ברירה. גם אנו וגם ילדינו. והרי אנו, כיהודים, מכירים, הו כמה אנו מכירים, את האלטרנטיבה.

שורת המפתח בראיון (ולא בכדי גם הכותרת שניתנה לו בגירסת ynet) היא "אני מאמינה שלא ללכת לצבא זה מעשה יותר פטריוטי". "פטריוטי" דווקא. מה שמזכיר את "1984" של אורוול, וסיסמאות השלטון: "מלחמה היא שלום", "חירות היא עבדות", "בורות היא כוח". באותה מידה שקר הוא אמת, שחיתות היא טוהר מידות ועריקה והשתמטות היא פטריוטיות.

 

הנאום הראשון – אלו המילים הראשונות שנישאו בכנסת, בפתח הנאום הראשון, בטו בשבט תש"ט, לפני שבעים שנה בדיוק: "ברגש של יראת כבוד והדרת קודש אני קם לפתוח את האסיפה המכוננת של מדינת ישראל.

ברגע הגדול הזה בתולדות עמנו – ניתן שבח והודיה לאלוהי ישראל שבחסדו זכינו לראות בגאולה לאחר דורות של סבל וייסורים. מעמד זה הוא פרי ההתעוררות הכבירה של הרצון הלאומי שקמה בעמנו בדורות האחרונים".

הנואם הוא חיים ויצמן, נשיא המדינה הזמני, וכעבור יומיים – נשיא המדינה הנבחר הראשון של מדינת ישראל.

נאומו התקבל בהתרגשות רבתי. ואיש לא האשים אותו ב"הדתה", רחמנא לצלן. ננסה לדמיין לעצמנו איך נאום כזה היה מתקבל היום.

 

 ביד הלשון

 

יָּנֻעוּ אַמּוֹת הַסִּפִּים – פרשת השבוע היא פרשת "יתרו". בהפטרה נקרא את התיאור הפנטסטי של ההתגלות שחווה ישעיהו הנביא, המופיע בישעיהו פרק ו'. בתיאור זה, מופיע הפסוק: "וַיָּנֻעוּ אַמּוֹת הַסִּפִּים מִקּוֹל הַקּוֹרֵא וְהַבַּיִת יִמָּלֵא עָשָׁן".

מהן אמות הספים? סף הוא קו הפתח של בית – הדלת, המפתן. אמות הספים הן העמודים משני צדי הסף, התומכים את קורת המשקוף ואת המבנה שעליה. בתיאור ההתגלות, אמות הספים נעו, רעדו. ישעיהו, בחזונו, מתאר את הקול ששמע: "וְקָרָא זֶה אֶל-זֶה וְאָמַר: קָדוֹשׁ קָדוֹשׁ קָדוֹשׁ יְהוָה צְבָאוֹת, מְלֹא כָל-הָאָרֶץ כְּבוֹדוֹ". ולשמע הקריאה הזאת, הקול הקורא הזה, החלו אמות הספים לרעוד, ומכאן שהבית כולו רעד והחל להתמלא עשן.

אנו משתמשים בצירוף המילים "נעו אמות הספים", לתיאור אירוע משמעותי, מזעזע, שהרעיד מערכות וחולל בהן זעזוע רבתי. לדוגמה – הזעזוע שפרשת "המין והמינויים" מחוללת בימים אלה במערכת המשפט הישראלית.

 

תגובות

captcha
הקלד את המספרים שאתה רואה בתמונה: