יום ראשון, 24 במרץ 2019, י"ז אדר ב' ה' תשע"ט
לפרסום חייגו: 058-4337220

דעות בצפונט

דעות

הבלוג של אורי הייטנר - מאמרים בענייני יהדות, ציונות, פוליטיקה וחברה

צרור הערות, והפעם: דילמת השלום, רהב ושחץ, המתנה הטובה ביותר, חשיבותה של ועדת גולדברג, מזהה תהליכים, שלוח רסן, לא ראוי לדיון, הפתעה, בלאק פריידי שלי ו"ביד הלשון": שחיתות

פורסם בתאריך:


נכתב על ידי

אורי הייטנר

חבר קיבוץ אורטל, חוקר במכון שמיר למחקר בקצרין, פובליציסט בעל בלוג בנושאים אקטואליים

uriheitner@gmail.com

https://heitner.wordpress.com/

דילמת השלום – ישראל נמצאת בעיצומו של מהלך מדיני היסטורי, של הידוק קשריה עם מדינות ערביות ובראשן סעודיה. ובעיצומו של התהליך – מבוכה קשה, עם חשיפת פרשת הרצח המזוויע של העיתונאי חשוקג'י בקונסוליה הסעודית באיסטנבול, בהוראתו של אדריכל ההתקרבות לישראל, יורש העצר בן סלמן. ונשאלת השאלה – האם ראוי שישראל תתקרב למשטרים נוראים כאלה?

הדילמה היא אמתית, אבל יש לקרוא לילד בשמו. הדילמה היא דילמת השלום במזרח התיכון. כלומר השאלה היא האם על ישראל לחתור לשלום עם שכנותיה, למרות משטריהן הרצחני, או לוותר מהסיבה הזאת על השלום.

עלינו להיות אמתיים – כל שלום עם שכנינו, הוא שלום עם דיקטטורות. כך הסכמי השלום עם מצרים וירדן, בוודאי ההסכמים עם יאסר ערפאת – רב המרצחים והארכי טרוריסט והמו"מ עם רוצח ההמונים חאפז אסד, שרצח עשרות אלפים מבני עמו בטרם התברר שקוטנו של בנו, בשאר, עבה ממותניו.

אין זה מתפקידנו להיות השוטר של המזרח התיכון ולא המחנך של המזרח התיכון. ישראל אינה מעצמת-על ואין לה שאיפות כאלו. ישראל שואפת, בסה"כ, להיות מדינה יהודית דמוקרטית בארץ ישראל, שחיה בשלום עם שכנותיה. את השכנים לא אנחנו בחרנו.

מה שחשוב הוא לא ללכת שולל אחרי הבטחות שווא של האויב (ע"ע הסכמי אוסלו) ולא לוותר ויתורים המסכנים את ביטחוננו ואת האינטרסים הלאומיים שלנו. ובמגבלות הללו – עלינו לחתור לשלום עם שכנינו, חרף העובדה שאנו חיים בשכונה בעייתית, בלשון המעטה.

עלינו לחתור לשלום, אבל את הרעיונות על "השתלבות במרחב" מוטב להשליך לפח האשפה של ההיסטוריה. השתלבות במרחב? לא, תודה!

 

רהב ושחץ – עולים שלושה חברי קבינט בזה אחר זה לבמת כנס ג'רוזלם פוסט, ומתחרים ביניהם בדברי רהב ושחץ: "נכבוש את עזה… סינוואר – קצך קרב… סינוואר לא יסיים את חייו בבית אבות… נמוטט את שלטון חמאס".

אף פעם אין מקום להתלהמות הזאת, אך כאשר הפער בינה לבין פעילות ישראל גדול כל כך, היא פאתטית, ומציגה את ישראל בעיני האויב באור נלעג.

לתופעה הזאת יש שם: פריימריטיס.

לפחות הם למדו את הלקח של ליברמן, ולא קצבו שעות.

 

המתנה הטובה ביותר – בבחירות שנערכו לאחר מלחמת יום הכיפורים, המערך ניצח שוב, עם 51 מנדטים, למרות המחדל, וגולדה מאיר הרכיבה ממשלה, שכיהנה שבועות אחדים, עד לאחר פרסום דו"ח הביניים של ועדת אגרנט.

בהרכבת הממשלה היו קשיים רבים ומשברים, ושיאם – איום אי הצטרפות לממשלה של שרי חטיבת רפ"י במפלגת העבודה, משה דיין ושמעון פרס. גולדה וראשי המפלגה חששו מאוד שהדבר יביא לפרישת רפ"י וחבירתה לליכוד שבאופוזיציה. אך המשבר נמשך וגולדה הציעה את תפקיד שר הביטחון לח"כ החדש יצחק רבין, רמטכ"ל מלחמת ששת הימים.

כאשר רבין קיבל את ההצעה, שר הביטחון דיין הבין שכנראה מוותרים עליו. פרס הבין שרבין יקודם להנהגה הבכירה והוא יישאר מאחור. והם מיהרו לרדת מן העץ. אך יורדים מן העץ? דיין, שר הביטחון, בדה מתיחות ביטחונית בגבול סוריה, שעלולה להביא לחידוש המלחמה, הכוננות כבשה את הכותרות, ודיין ופרס גילו "אחריות" והחליטו להישאר בממשלה.

למה נזכרתי בכך? בשל האמירות של נתניהו על כך שאנחנו "בעיצומה של מערכה" והרמזים שפיזרו מקורביו, כמו למשל ח"כ זוהר, על הדברים שהציבור לא יודע בלה בלה בלה, כדי למנוע את המשבר.

מסתבר, שאין חדש תחת השמש. נתניהו אינו הראשון שמשתמש בשם הביטחון לשווא לצרכיו הפוליטיים. אולם העובדה שהיו תקדימים, אינה הופכת את הנוהג הזה לפחות נפסד.

בביוגרפיה "גולדה – ביוגרפיה פוליטית" מאת מירון מדזיני מסופר:

"ביום שהיה אמור להיות יומו האחרון במשרד הביטחון, היו לדיין כנראה מחשבות חדשות. הוא ופרס הלכו לגולדה ואמרו לה, כי הגיע מידע על תנועות מאיימות של הצבא הסורי ולכן הם החליטו להישאר בממשלה. היא פרצה בבכי, 'זוהי המתנה הטובה ביותר שיכולתי לבקש'… אך הציבור לא הלך שולל. אבן ציין כי לא היה ניתן למצוא אפילו תריסר ישראלים שלקחו את האיום הסורי ברצינות. אבל המשבר נמנע, לפחות זמנית".

 

חשיבותה של ועדת גולדברג – שרים בכירים קוראים לבטל את ועדת גולדברג – הוועדה הבוחנת את טוהר המידות של מועמדים לתפקידים בכירים.

אני מציע לא להיחפז, ולהיזכר מה גרם להקמת הוועדה.

היה זה מינויו של רוני בר-און לתפקיד היועץ המשפטי לממשלה, בינואר 1997, בידי ראש הממשלה נתניהו ושר המשפטים צחי הנגבי. רוני בר-און לא עמד בשום אופן בקריטריונים לתפקיד, ועם מינויו המפתיע, איש לא חשד שהוא נבחר בזכות כישוריו, או כדי שייטיב לבצע את תפקידו, לחיזוק שלטון החוק בישראל.

בר-און מונה רק מסיבה אחת – זו הייתה הדרישה של הנאשם בפלילים אריה דרעי, שבר-און הבטיח לו עסקת טיעון נוחה, כנראה תמורת תמיכת ש"ס בהסכם חברון. היה זה קשר פלילי להשתלטות על התביעה הכללית ועל תפקיד היועץ המשפטי לממשלה.

בעקבות הביקורת הציבורית, בר-און התפטר כעבור 48 שעות. הוקמה ועדת שמגר שבעקבות המלצותיה החליטה הממשלה על הקמת הוועדה הבוחנת את כשירות המועמדים לתפקידים בכירים.

אני מכיר את התאוריה על פיה עצם העובדה שנתניהו בחר בבר-און, פירוש הדבר שזה רצון העם, זה שלטון הרוב, זאת הדמוקרטיה וכו'. אבל אין דמוקרטיה ללא שלטון חוק. ואיני רוצה לדמיין מי עלול היה להתמנות היום למפכ"ל המשטרה, אם זה היה תלוי רק בנתניהו.

טוב שיש ועדה כזאת.

 

מזהה תהליכים – האלוף יאיר גולן תקף בחריפות את השר בנט. במדינה דמוקרטיה מתוקנת, הצבא כפוף לממשלה, וקצין במדים אינו תוקף שר בממשלה. אבל ממי שבנאום בשם צה"ל בטקס ממלכתי ביום הזיכרון לשואה ולגבורה השווה את ישראל לגרמניה הנאצית וסיפק תחמושת לגרועים בשונאי ישראל, כמו BDS ורוגל אלפר, אי אפשר לצפות שיבין מהי דמוקרטיה.

את יאיר גולן צריך היה להדיח ביום שבו אמר את דברי הבלע ההם.

 

שלוח רסן – בראיון שבו תקף את בנט, נשאל יאיר גולן על דבריו בטקס יום השואה, בהם השווה את ישראל לגרמניה הנאצית ואמר: "אני חושב שדבריי היו מרוסנים מאוד". לא סתם מרוסנים. מרוסנים מאוד. מעניין מה האיש שלוח הרסן הזה היה אומר, אלמלא ריסן את עצמו. אולי היה מגנה את ישראל על תאי הגזים ומחנות ההשמדה לערבים?

 

לא ראוי לדיון – אפרופו יאיר גולן. אני ממליץ לכולם לנהוג כמוני כלפי מי שמשווים את ישראל לגרמניה הנאצית. אין להיכנס אתם לדיון המוכיח את ההבדל בין המקרים, כי עצם הדיון הזה נותן לגיטימציה להשוואה הנואלת, בין דברים שאינם נתונים להשוואה. אסור להיכנס למלכודת הזאת. כשאני שומע השוואה כזאת, אני פשוט אומר לבעל ההשוואה, שאיני נוהג לדון עם מכחישי השואה.

 

הפתעה – במסגרת סדרת הרצאות על אישים בתולדות הציונות, במכינה הקדם צבאית במיצר, הוזמנתי להרצות על שני אישים. הדמות הראשונה עליה הרציתי הייתה אבא קובנר. פתחתי את הרצאתי בשאלה: מי כאן שמע אי פעם על אבא קובנר? הייתי בטוח שתתרוממנה ידיים בודדות. להפתעתי, עשרות אצבעות הורמו. איזו הפתעה! שאלתי אותם היכן ומתי שמעו, והבנתי שבעיקר במסעות לפולין ובהכנה לקראתם. עוד סיבה טובה להכיר בחשיבות המסעות הללו.

 

בלאק פריידיי שלי – טוב, אז איך ביליתי את בלאק פריידי? בשופינג, כמובן. בסטימצקי קצרין קניתי עיתונים, ובכלבו של אורטל קניתי מוצרי חלב, פירות, ירקות, פיתות ולחמניות.

 

ביד הלשון

 

שחיתות – במכתבו למפקד פיקוד המרכז התריע אל"מ אלון מדנס על שחיתות בצה"ל וכתב: "לא נתקלתי במעטפות דולרים בצבא, אך כולם פגשו את תופעת 'סדר קורס לבן שלי' ".

 

האם פרוטקציה כזו היא שחיתות? בשיח המשפטיסטי פליליסטי שהשתלט על החברה הישראלית, ויתרנו על שיפוט ערכי, מוסרי, נורמטיבי, ציבורי של אישי ציבור, והשיפוט הוא רק פלילי. כל מה שאינו פלילי – כשר.

איננו מעמידים בפני מנהיגינו רף מוסרי וערכי גבוה, אלא מסתפקים בסף הפלילי הנמוך מאוד מאוד – לא להיות פושעים פליליים. אם לא הוכח בבית משפט שאיש ציבור הוא עבריין, אין כל בעיה. זו לא שחיתות.

עצם הגישה הזאת מושחתת. שחיתות אינה עבריינות. בערך שחיתות במילון אבן שושן, כלל לא מוזכרת עבירה על החוק. כלל אין נגיעה לפלילים, אלא: "שחיתות – קלקול, השחתה… השחתת המידות – קלקול מוסרי".

החזרת המילה שחיתות למשמעותה המקורית בשפה העברית, היא מרכיב חשוב בתיקון החברה ובמלחמה נגד קלקול המידות.

 

תגובות

captcha
הקלד את המספרים שאתה רואה בתמונה: