יום שלישי, 25 ביוני 2019, כ"ב סיון ה' תשע"ט
לפרסום חייגו: 058-4337220

דעות בצפונט

דעות

הבלוג של אורי הייטנר - מאמרים בענייני יהדות, ציונות, פוליטיקה וחברה

צרור הערות, והפעם – עונג שבת, יחד יהודים וערבים, המפגין נגד השחיתות, אידיוטים שימושיים, הפתרון למשבר הפוליטי, אין כלום, איך יצביע עוזי דיין, הכל משיל, משפט הרחוב, האם ישראל מדינה מושחתת, אינפלציה, מהיכן יבוא הכסף, פרקטיקה פוליטית מקובלת, מיצובישי, המבוגר האחראי, אל תתנו להם שריוניות, דין רקטה, אנטישמים עם מטען גנטי יהודי, לא לצורר, אש זרה וביד הלשון – מבוא מודיעים

פורסם בתאריך:


נכתב על ידי

אורי הייטנר

חבר קיבוץ אורטל, חוקר במכון שמיר למחקר בקצרין, פובליציסט בעל בלוג בנושאים אקטואליים

uriheitner@gmail.com

https://heitner.wordpress.com/

עונג שבת – לנסוע להפגנה בתל-אביב הרחוקה… זה לא בדיוק עונג השבת שלי. אבל זו שעת חירום. זה צו השעה. כאזרח פטריוט אני חש חובה אזרחית לומר: עד כאן!

ארזתי את דגל הלאום, נסעתי לקצרין ועליתי על ההסעה להפגנה. בדרך החלו להגיע השמועות על השתתפותו של איימן עודה.

עשיתי מיד כמה טלפונים, לוודא שזה פייק ניוז. מסתבר שזאת אמת. על המקום גמרתי אומר עם עצמי – כף רגלי לא תדרוך בהפגנה הזאת.

כתבתי בקבוצת הווטסאפ של הנהגת תל"ם שראוי להחרים את ההפגנה. הרוב הגדול תמכו בעמדתי.

נסעתי להפגין על דמותה המוסרית של מדינת ישראל כמדינה יהודית דמוקרטית. לא להפגין יחד עם מפלגה השוללת את זכות קיומה של מדינה יהודית ותומכת בדמוקרטיה של אסד.

אילו הייתי במכוניתי, הייתי מסתובב מיד. אבל הייתי לכוד בהסעה. נסעתי עד תל-אביב. בארלוזורוב ירדתי מן האוטובוס, חציתי את הרחוב ועליתי על האוטובוס הראשון לקריית שמונה. במחניים המתינה לי אשתי היקרה והסיעה אותי הביתה.

התענוג המפוקפק ארך 7 שעות ו-36 דקות. לא נעים. אבל לפחות אני שלם עם מצפוני ויכול להביט במראה.

 

יחד יהודים וערבים – השאם אבו-ריא מסכנין הוא הקצין ערבי המוסלמי הראשון בצה"ל. כשהשתחרר משירות הקבע, הקים עמותה לעידוד גיוסם לצה"ל של ערבים וערביות, ושכנע לא מעט ללכת בדרכו.

אבו-ריא הוא חבר פעיל ב"יש עתיד". מיד לאחר סעודת תום צום הרמדאן הוא נסע להפגנה בת"א.

ראוי היה לתת לאבו-ריא לנאום, ולהפגין את השותפות של יהודים וערבים, ישראלים פטריוטים, בהפגנה נגד השחיתות והחסינות.

ובשום אופן אסור היה להזמין לבמה את ראש מפלגתו של עופר כסיף.

 

המפגין נגד השחיתות – מביך, ממש מביך, לראות את העבריין המושחת, האסיר המשוחרר אהוד אולמרט בהפגנה נגד השחיתות. איזו עזות מצח.

אבל… כשמארגנים הפגנה, אין שליטה על זהותם של המפגינים. זאת מדינה חופשית, וכשמזמינים את הציבור, אי אפשר להעמיד סלקטורים בכניסה.

לעומת זאת, מי שמארגן הפגנה שולט על זהות הנואמים. כפי שאף אחד לא היה מעלה על דעתו להזמין את אולמרט לבמה, לנאום נגד השחיתות, כך אסור היה בשום פנים ואופן להזמין לבמה מנהיג של מפלגה אנטי ישראלית, שמזדהה עם האויב ותומכת בטרור.

 

אידיוטים שימושיים – החלטתי לעשות אחורה פנה ולא להשתתף בהפגנה שאני תומך בכל לבי במטרתה, הייתה החלטה מצפונית, ערכית, ללא כל חשבון. אבל כאשר אני עושה גם את החשבון הפוליטי, אני חושב שההזמנה של איימן עודה לנאום היא גם נזק פוליטי. ממש לתת תחמושת לנראטיב של "ביבי או טיבי". נדמה לי שמזמן נתניהו לא זכה למתנה כל כך מפנקת כמו השתתפות איימן עודה בהפגנה נגד חסינותו.

 

הפתרון למשבר הפוליטי – הפתרון הראוי למשבר הפוליטי, הוא שהליכוד יחליף את נתניהו, ויעמיד במקומו אדם אחר, שאינו שקוע בפלילים, לא הוגש נגדו כתב חשדות חמור ואינו מנסה להעמיד את עצמו מעל החוק. ברגע שהליכוד ינהג כך, מיד תקום ממשלת אחדות לאומית עם "כחול לבן".

 

מה הסיכוי לכך? אפס. כי נתניהו הצליח להפוך את כל סיעת הליכוד לחבורת פחדנים צייתנים וחסרי מנהיגות מינימלית.

 

אין כלום – מבחינה ציבורית וערכית – מנהיג שבורח ממשפט, למעשה הודה באשמה.

 

איך יצביע עוזי דיין – במאי 2005 מונה צחי הנגבי, אז שר במשרד ראש הממשלה שרון, לתפקיד השר לענייני ירושלים. היה זה לאחר שנאלץ להתפטר מתפקידו כשר לביטחון פנים, בשל החקירה נגדו בפרשת המינויים הפוליטיים.

באותו שבוע, השתתפתי בקונגרס של המועצה הציונית בישראל, שנערך בירושלים. יו"ר המועצה הציונית בישראל באותה תקופה, אלוף (מיל') עוזי דיין, תקף בנאומו את המינוי. "ציון במשפט תיפדה", הוא ציטט, והוסיף שמינוי אדם שחשוד בפלילים ובשחיתות לשר לענייני ירושלים, מבזה את דמותה ומהותה של ירושלים.

היעלה על הדעת שח"כ עוזי דיין ייתן את ידו לניסיון של ראש ממשלת ישראל שעל סף כתב אישום על שוחד (!) להסתתר מאחורי עיוות החסינות ולמלט את עצמו מאימת הדין? שעוזי דיין יצביע בעד העמדתו של נתניהו מעל החוק ובכך להפיכת השחיתות לנורמה מקובלת בחברה הישראלית? מתוך הערכתי העמוקה לעוזי דיין, איני יכול להעלות זאת על דעתי.

 

הכל משיל – אמון הציבור במערכת המשפט ובעיקר בבית המשפט העליון נפגעה מאוד בשנים האחרונות. אם בעבר, מוסד זה נהנה מהאמון הגבוה ביותר, קרוב ל-100% בכל הסקרים, היום הוא נמוך בהרבה, פחות מ-60%.

יש לכך שלושה גורמים מרכזיים. א. האקטיביזם השיפוטי הקיצוני של בית המשפט העליון, שהנהיג משפטיזציה של מערכות החיים בישראל, תחת הכותרות של אהרון ברק "הכל שפיט" ו"מלוא כל הארץ משפט".

ב. הסתה שיטתית וממושכת בימין נגד בית המשפט, שחרגה מהמחלוקת על האקטיביזם השיפוטי והייתה לניסיון לשפוך את התינוק עם המים ולהרוס את מערכת המשפט, שעצמאותה היא נשמת אפה של הדמוקרטיה, ולבטל את הביקורת המשפטית על הכנסת ואפילו על הממשלה, שמשמעותה שלטון ללא מיצרים, ללא איזונים ובלמים.

ג. הפיכתו של ראש הממשלה נתניהו, מאחד המגנים החשובים ביותר על בית המשפט ועצמאותו, לעומד בראש הניסיון להחריב את המערכת, מהרגע שבו החל להסתבך בפלילים, והאינטרס האישי שלו החל לסתור את האינטרס הלאומי.

ולמרות הכל, עדין האמון הציבורי בבית המשפט, גבוה לאין ערוך מאמון הציבור במערכת הפוליטית, באותם סקרים בדיוק. ולכן, הטענה הנואלת, שהכפפת מערכת המשפט לשליט, שזאת משמעות הצעות ההפיכה השלטונית נגד בית המשפט, כאילו זה "רצון העם", היא שקר.

כמי שמתנגד למשפטיזציה, אני מתנגד לפוליטיזציה. כפי שאני מתנגד לתפיסת "הכל שפיט", אך אני מתנגד לגישת "הכל משיל". שלטון-על של שליט אחד, ששלוש הרשויות כפופות אליו למעשה, ואין בו מערכת איזונים ובלמים, הוא איום של ממש על הדמוקרטיה הישראלי.

 

משפט הרחוב – תועמלן נחות של נתניהו, שכתב בשבוע שעבר שמוטי גילת צריך לשבת מאחורי סורג ובריח, כתב למחרת: "היועץ המשפטי, הסגנים שלו וכל מי שסביבו צריכים לשבת בכלא".

 

על איזה סעיף בחוק? כנראה "רצון העם".

 

האם ישראל מדינה מושחתת? – מדינה שמנהיגה מושחת אינה מדינה מושחתת. חברה שמשלימה עם השחיתות ומקבלת אותה כנורמה, היא מדינה מושחתת. היו לנו נשיא וראש ממשלה מושחתים והחברה התגוננה מפניהם, העמידה אותם למשפט והם נתנו את הדין. החברה הישראלית הוכיחה שהיא חזקה יותר ממנהיגיה המושחתים.

אולם מדינה שמאפשרת לראש הממשלה, החשוד העיקרי, שעל ראשו כתב אישום (כפוף לשימוע) על שוחד, מרמה והפרת אמונים, שמאפשרת לו להסית נגד רשויות החוק והמשפט, להעליל על ראשיהם עלילות מופרכות ולהתחבא כעבריין נמלט מאחורי חסינות, היא מדינה מושחתת.

 

אינפלציה – ומה אומרים הליברטריאנים, אלה שדוגלים במדינה מינימליסטית, בביטול מדינת הרווחה, בביטול תפקידיה של המדינה מלבד להיות שוטר תנועה – על ממשלת ענק בלתי מוגבלת, עם אינפלציה של משרדים מיותרים לשרים מיותרים ולכל אחד פקידוּת מיותרת, רכב שרד מיותר עם נהג מיותר ומאבטחים מיותרים ותועפות סגני שרים מיותרים (סגן שר הוא תפקיד מיותר מעיקרו)?

 

מהיכן יבוא הכסף? – מהיכן יבוא הכסף לאחזקת כל השרים המיותרים ומגנוניהם הבזבזניים? אולי מביטול בתי המשפט בישראל.

 

פרקטיקה פוליטית מקובלת – ב-1956 פרש חבר סיעת הפועל המזרחי בעיריית ירושלים רחמים כלנתר מסיעתו, וחבר לקואליציה תמורת מינוי לתפקיד סגן ראש העיר. המדינה כולה סערה כתוצאה מן המקרה חסר התקדים. האיש הפך לדמות מגונה, ובמשך שלושה עשורים לאחר מכן, הביטוי כלנתריזם היה רווח בשיח הפוליטי, כשם גנאי לאופורטוניזם, לפוליטיקה מסואבת, מלוכלכת ומושחתת, לבוגדנות תמורת טובת הנאה.

במערכת הארצית תופעה כזאת לא עלתה על הדעת. ח"כים שפרשו מסיעתם, עשו זאת בשל סיבות אידיאולוגיות, ולרוב תוך ויתור על אפשרויות קידום. כך היה כשגאולה כהן ומשה שמיר פרשו מן הליכוד בשל התנגדותם לנסיגה מסיני, כאשר יוסי שריד פרש ממפלגת העבודה כשהחליטה להצטרף לממשלת אחדות לאומית וכאשר קהלני וזיסמן פרשו מפלגת העבודה בשל נכונותה לסגת מהגולן ועקב התנגדותם להסכם אוסלו ב'. בכל המקרים הללו, הח"כים הנ"ל פרשו ממפלגתם כאשר סטתה מהבטחותיה לבוחר.

בגין חטא בגניבת ח"כ מהאופוזיציה, כאשר צירף לממשלתו את משה דיין שנבחר לכנסת מטעם המערך. אולם הוא, לפחות, עשה זאת מתוך אמונה אישית בדיין כמדינאי ומנהיג, וכמי שיוכל לחזק את מעמד ישראל בעולם, שנרתע מהמהפך וראה בבגין מנהיג קיצוני ומחרחר מלחמה. עצם ההצעה להצטרף לממשלתו הייתה לגיטימית, אך מן הראוי היה שדיין יחזיר את המנדט ויתפטר מן הכנסת.

מי שהפך את הנוהג הנפסד והמושחת הזה לפרקטיקה פוליטית היה שמעון פרס. תחילה, בשנת 1982, שפיתה את הח"כים אמנון לין ויצחק פרץ מהליכוד לערוק ממפלגתם ולחבור למפלגתו. התופעה הגיעה לשפל בתרגיל המסריח, כאשר פרס שיחד בהצעות לתפקידי שרים + שריון ח"כים ושרים ממורמרים מן הליכוד, כמו שריר, מודעי, גולדשטיין וגרופר. לא בכדי זכה התרגיל לכינוי "מסריח", ושיא הסירחון בו היה לכידת העריקים.

המעשה הנואל והמושחת הזה עורר מיאוס בקרב הציבור כלפי הפוליטיקה בכלל, והמערכת הפוליטית מיהרה לחוקק חוקים שיקשו מאוד על המהלך.

 

ממשיך דרכו של פרס בדרך זו הוא נתניהו. הוא ניסה לנהוג כך כלפי ח"כים מ"קדימה" וכעת כלפי ח"כים מכחול לבן.

חוה לייבוביץ', ממעריצותיו של נתניהו, נזעקת להציג את המעשה כנורמטיבי, ומכנה את הפעולה הזאת "פרקטיקה פוליטית מקובלת".

מה מקובל כאן? הח"כים אינם נבחרים ישירות בידי הציבור. הציבור בוחר רשימות לכנסת. הציבור מעניק ייפוי כוח, מנדט, למפלגות לייצג אותו. ח"כ שנבחר ברשימת כחול לבן, קיבל מנדט להתנגד לנתניהו ולמה שהוא מייצג. אם יערוק לליכוד, פירוש הדבר בגידה בבוחרים וגניבת מנדט. מי שמשדל ח"כים באמצעות שוחד פוליטי, והתייחסות לחברות בממשלה כאתנן – מנהיג פוליטיקה מושחתת.

יש לציין, שעל פי החוק, שחוקק בעקבות התרגיל המסריח, ח"כ שפרש אינו יכול לקבל תפקיד. כלומר, ההבטחות ששליחו של נתניהו הבטיח לח"כ יברקן אינן חוקיות. מן הסתם, אילו הצליח לשכנע אותו (אילו הכיר אותו היה מבין שאין טעם לנסות), הוא היה משנה את החוק באמצעות הרוב האוטומטי, ומסביר שזה לגיטימי כי זה "רצון העם" ש"אמר את דברו".

 

מיצובישי – העריקה הפוליטית בעלת המשמעות ההיסטורית הגדולה ביותר בתולדות המדינה, הייתה של גונן שגב ואלכס גולדפרב, שבזכותה היה לממשלת רבין רוב לחסום את שריון חוק הגולן ולהעביר את הסכם אוסלו. השניים הצביעו בניגוד מוחלט למנדט שקיבלו, והיו אלה שהכריעו את הכף.

ולמה לא מניתי אותם ברשימת פיתויי העריקות? כיוון שכאן המקרה היה שונה.

בחקיקה שבעקבות התרגיל המסריח, שנועדה למנוע עריקות בודדים, נאמר שכאשר שליש סיעה ומעלה פורשת, מדובר בפילוג, והפורשים מוכרים כסיעה בכנסת. סיעת צומת בכנסת ה-13 מנתה 8 ח"כים.

כשנתיים לאחר הבחירות פרשו ממנה שלושה ח"כים – גונן שגב (לימים סוחר סמים ומרגל למען איראן), אלכס גולדפרב ואסתר סלמוביץ', והקימו את סיעת ייעוד. כעבור שנה, ייעוד הצטרפה לקואליציה. יש לציין, שמתחילת הדרך רבין רצה סיעה ימנית בקואליציה, וניהל מו"מ עם המפד"ל וצומת. ויתכן שאילו נכנסו, ההיסטוריה הייתה אחרת.

גונן שגב מונה לשר ואלכס גולדפרב לסגן שר.

מבחינת רבין, היה זה מהלך פוליטי לגיטימי ומקובל. אבל מבחינתם – היה זה מעשה בוגדני וציני. אגב, כאשר ייעוד הצטרפה לקואליציה, אסתר סלמוביץ' פרשה ממנה.

שיא הסירחון בפרשה הזאת היה סמוך להצבעה על שריון חוק הגולן. שר השיכון פואד בן אליעזר הסתגר במשך שעות עם סגנו אלכס גולדפרב, והעניק לו עוד ועוד סמכויות ואחריות על חברות ממשלתיות, עד שהתרצה והצביע עם הממשלה.

רשומה זו אינה ראשונה וגם לא עשירית שלי בנדון, מאז שאלכס גולדפרב איים לתבוע אותי תביעת דיבה, אם אחזור על דבריי.

 

המבוגר האחראי – בתקופת המאבק על הגולן, שאותו הקפדנו לנהל על פי חוק וכמופת של מאבק דמוקרטי (אפילו את המובן מאליו, כביכול, חסימת כבישים, לא עשינו), הזמין את עצמו אלינו אדם ששמו חמי בן נון, עם הצעה לשינוי אופי המאבק. הוא נשא באוזנינו הרצאה מרתקת וחילק לנו ספר מרתק, ששמו, כתוכן הצעתו – מרי אזרחי.

האמת היא, שאפילו לא הבנתי האם הוא באמת תומך בנו, או משתמש במאבקנו כדי לקדם את המסר של מרי אזרחי, שהיא פיתוח משנתו של יריב קשה שלנו – פרופ' ישעיהו ליבוביץ'.

דחינו מכל וכל את רעיונותיו. הוא דיבר על מאבק באמצעות הפרת חוק, שביתות המוניות, סרבנות בצה"ל, אי תשלום מסים, התפטרות המונית של אנשי השירות הציבורי וכד'.

היינו אמנם במצב קשה מאוד, כאשר ממשלות ישראליות איימו להניף עלינו את הגרזן, לגרש אותנו מבתינו, לנשל אותנו מאדמתנו, להחריב את מפעל חיינו, להפוך אותנו לפליטים בארצנו וכל זאת תמורת מה שידענו היטב (היום כמעט הכל מבינים זאת) שהינו אסון לאומי.

ואף על פי כן, נהגנו באחריות. ולדעתי, בזכות עובדה זו העם היה עם הגולן וניצחנו במאבק.

גם היום, מול האיום החמור על מדינת החוק, נשמעים קולות למרי אזרחי. וגם אותם אני דוחה מכל וכל ורואה בהם איום חמור.

דווקא כאשר ראש הממשלה, מסיבות אנוכיות של הצלת עורו מאימת הדין, שובר את כללי המשחק ונוהג בחוסר אחריות לאומית משווע, חובתנו – אזרחים פטריוטים ושומרי חוק הנאבקים נגד המגמות הללו, להיות המבוגר האחראי, ולא להוסיף עוד שמן לתבערה.

 

אל תתנו להם שריוניות.

 

דין רקטה – ההתיישבות היא לוז הציונות. היא הכאת השורשים של העם היהודי במולדתו, ארץ ישראל. היא היוצרת את הריבונות של מדינת ישראל על שטחי ארץ ישראל ומקיימת אותה. זאת יודע גם האויב. כאשר המחבלים מציתים את שדות הנגב, הם אינם עושים זאת רק לשם הנזק החומרי המסוים של החקלאים, אלא כדי לפגוע בסמל הריבונות והציונות, כדי להשיג תמונת ניצחון על הציונות.

מדיניות של הבלגה והכלה על הצתת שדות הנגב המערבי, זה הקיץ השני ברציפות, היא פגיעה בציונות ומכה להתיישבות.

ובכלל, מדינה אינה מאפשרת התנקשות בריבונותה וכבר 14 חודשים ריבונותנו בגבול עזה הייתה למרמס.

מדיניותנו כלפי טרור ההצתות צריכה להיות ברורה – דין הצתה כדין רקטה. וכאשר המחבלים מציתים עשרות שריפות ביום, על ישראל להגיב כפי שהייתה מגיבה על מטח של עשרות רקטות.

 

אנטישמים עם מטען גנטי יהודי – גדעון לוי סיפר במאמר במוסף "הארץ" על בדיקת DNA שעשה לחקירת שורשיו, והתברר שהוא ב-100% יהודי, ומכאן הוא התרברב, שאינו יכול להיות אנטישמי.

אז יש לי חדשות בשבילו. אפשר להיות אנטישמי שה-DNA שלו יהודי. יתר על כן, אנטישמי שאלה מקורותיו הגנטיים הוא הנחות שבאנטישמים. דוגמה? גדעון לוי.

ודוגמה נוספת – אילנה המרמן. מבריחת השב"חים ופורעת החוק הסדרתית הזאת, פרסמה בשוקניה פשקוויל נאצה נגד הבונדסטג, הפרלמנט הגרמני, על כך שהגדיר את BDS כתנועה אנטישמית, בהחלטה מפורטת ומנומקת היטב, באיחוד כוחות של הקואליציה והאופוזיציה. מאמרה היה רצוף שטנה נגד מדינת ישראל ותמיכה נלהבת בהחרמתה.

המרמן נעלבה. אוי אוי אוי. ובכן, גב' המרמן, הגרמנים מבינים משהו באנטישמיות. הם יודעים איך זה מתחיל ולאן זה מוביל. לא בכדי יוזם ההחלטה היה הנציב מטעם ממשלת גרמניה למלחמה באנטישמיות.

ועל פי הגדרתם המדויקת כל כך, הפשקוויל של המרמן, שכנראה גם המטען הגנטי שלה הוא יהודי, הוא התגלמות האנטישמיות.

 

לא לצורר – מי יהיה ראש הממשלה הבא של בריטניה? רק לא הצורר האנטישמי קורבין.

 

אש זרה – בין האדמו"רים שהדליקו מדורות ל"ג בעומר בקבר הרשב"י בהר מירון, היה הסקס-מניאק, עבריין המין "הרב" ברלנד. ואוי לחרפה.

כתב ב"הארץ" יוני קדם, עיתונאי דתי, בוגר מוסדות חינוך חרדיים: "ביום כזה, אני מתבייש ברבנות הראשית לישראל. איך אתם רוצים שאזרחי ישראל יסמכו על החותמת הכשרותית שלכם שאמורה להתנוסס על כל מוצר שנמכר בארץ, בעוד אתם לא משגיחים על התדמית הרבנית ונותנים לגיטימציה לעבריין מין מורשע באחד המקומות הקדושים ביותר ליהדות האורתודוקסית?

אני בטוח שאם נשות הכותל או אנשי התנועה המסורתית היו רוצים לערוך אף הם הדלקה במתחם ציון הרשב"י, הייתם נשכבים על הגדר כדי למנוע את הדבר. כל בר דעת מבין שלאפשר לאדם כזה לערוך הדלקה בל"ג בעומר במירון, חמור שבעתיים מאשר לאפשר לרפורמים או לקונסרבטיבים לערוך הדלקה דומה באותו יום ובאותו מקום".

טעות של הכותב – הגוף שסרח ואיפשר את התועבה לא היה הרבנות הראשית אלא משרד הדתות.

 

  ביד הלשון

מבוא מודיעים – אסון כבד פקד את המושב מבוא מודיעים, במועצה האזורית מודיעין, סמוך למחלף בן שמן, שארבעים מתוך חמישים בתיו נשרפו כליל בשריפה הגדולה השבוע, שפרצה ביער בן שמן.

מקור השם הוא היישוב הקדום מודיעים, עירם של החשמונאים. ועל שם מי העיר מודיעין? על שם היישוב הקדום מודיעין, עירם של החשמונאים.

אז איך נקראה עירם של החשמונאים – מודיעין או מודיעים? התשובה היא כן. כלומר, בשני השמות. הנו"ן והמ"ם מתחלפות, הנו"ן מחליפה בארמית (ובעברית במבטא ארגנטינאי) את המ"ם. במקורות היא מופיעה לעתים כמודיעים ולעתים כמודיעין, וכן כמודעים, כמודיעות, מודיעית ומודעית.

וכל השמות הללו נובעים מכך שהכפר היה כנראה על ראש הר, שהודלקו בו משואות להעברת הודעות, כמו הכרזה על ראש חודש וכד'.

המושב מבוא מודיעים עלה לקרקע ב-1964 בידי גרעינים של תנועת "עזרא" – תנועת נוער תורנית לאומית, שבאותם ימים הוגדרה חרדית לאומית. ב-1970 עברו המתיישבים לנקודת הקבע שלהם במבוא חורון, שבאזור לטרון. את מקומם במבוא מודיעים החליפו הרב שלמה קרליבך וחסידיו, רובם עולים מארה"ב. הם החליפו את שם היישוב למאור מודיעים, אך ועדת השמות הממשלתית לא קיבלה את השם וחברי המושב קיבלו את הדין; מאור מודיעין הוא שמה של האגודה השיתופית החקלאית שלהם, והיישוב עצמו נשאר בשמו המקורי.

תגובות

captcha
הקלד את המספרים שאתה רואה בתמונה: