יום שלישי, 21 במאי 2019, ט"ז אייר ה' תשע"ט
לפרסום חייגו: 058-4337220

דעות בצפונט

דעות

הבלוג של אורי הייטנר - מאמרים בענייני יהדות, ציונות, פוליטיקה וחברה

צרור הערות, והפעם – מחבלי תמורת גופת חלל, מנדלבליט חרג מסמכותו, קצה גבול הפשרה, צלם בהיכל, נגיע אליו, יש לך ממשיך, טראמפיאדה, אתם תישארו פה לתמיד, היורד הכ"ד, כחרס הנשבר, כוחו של הרגל וביד הלשון – טל שחר

פורסם בתאריך:


נכתב על ידי

אורי הייטנר

חבר קיבוץ אורטל, חוקר במכון שמיר למחקר בקצרין, פובליציסט בעל בלוג בנושאים אקטואליים

uriheitner@gmail.com

https://heitner.wordpress.com/

מחבלים תמורת גופת חלל – עם החזרת גופתו של חלל צה"ל זכריה באומל בירכתי את נתניהו על ההישג, ובעיקר על כך שהוא הוכיח שניתן להגיע להסכם כזה ללא שחרור מחבלים חיים תמורת גופת חלל.

מסתבר שטעיתי. היה זה הסכם דו שלבי. לפני הבחירות החזרת גופתו של באומל ואחרי הבחירות שחרור מחבלים. עד הבחירות שלב ב' הוסתר מעיני הציבור.

מסתבר שהעסקה נעשתה ללא דיון בקבינט וללא אישורו.

עסקה צינית.

 

מנדלבליט חרג מסמכותו – על פי החוק, שחרור מוקדם של מחבלים, בין אם במסגרת עסקה והן אם כמחווה, מחייבת אישור הממשלה. החוק נועד לסנדל את ראש הממשלה, ולא להותיר בידיו, או בידיו ובידי שר הביטחון, מנדט להחליט לבד. החוק הזה קיים בדיוק למקרים כמו שחרור המחבל וסוחר הסמים הסוריים תמורת גופתו של חלל צה"ל זכריה באומל.

היועץ המשפטי לממשלה אביחי מנדלבליט אישר את עקיפת הממשלה. באיזו סמכות? אין לו כל סמכות לקבל החלטות המנוגדות לחוק ולאפשר לראש הממשלה לפעול בניגוד לחוק. עם כל הערכתי למנדלבליט, והיא רבה, במקרה הזה הוא חרג מסמכותו.

גם הנשיא ריבלין נתן ידו לעקיפת החוק, אבל ניתן להבין אותו. תפקידו הממלכתי לא נועד לאפשר לו לסכל צעד מדיני של הממשלה הנבחרת. ולכן, למרות שסמכותו בנושא חנינות היא מוחלטת, אף נשיא לא סיכל החלטה מדינית בנדון. בוודאי שנשיא אובר-ממלכתי כריבלין לא יעשה זאת, ובוודאי במערכת היחסים המתוחה כל כך בינו לבין נתניהו ועל רקע מסע ההסתה נגדו.

 

קצה גבול הפשרה – בסוגיית השתמטות החרדים, יש הבדל בין נקודת המבט של ישראל כמדינה דמוקרטית לזו של ישראל כמדינה יהודית.

דמוקרטיה ליברלית יכולה להכיל מיעוט שרוצה להשתמט, ולראות בכך חלק מן הרב תרבותיות. מדינה יהודית אינה יכולה להרשות לעצמה ששבט בעם ישראל ישתמט ממלחמת מצווה, בניגוד מוחלט לערכי היהדות, ובוודאי לא את חילול השם של הגדרת ההשתמטות כלימוד תורה.

החטא הקדמון הוא של בן גוריון שאיפשר השתמטות של כמה מאות אברכים בשנה (ולימים, אחרי שסיים את תפקידו, הוא היכה על חטא). החטא הקדמון השני הוא של בגין, שאישר את ההשתמטות ההמונית של כל החרדים.

מן הראוי שכל אזרח יהודי יגן על המולדת, על המדינה היהודית. אין שום הצדקה להשתמטות. זה העיקרון הצודק היחיד, וזה הפתרון היחיד הראוי.

אך חברה אינה יכולה לחיות רק על פי עקרונות. יש מקום לראיה פרגמטית. ניסיון לבטל באחת את הפטור בן 71 שנים ולכפות גיוס על כל החרדים לא יצלח, והנזק החברתי עלול להיות כבד. לכן, אין מנוס מפשרות.

חוק הגיוס שנבנה על פי דרישות מערכת הביטחון, הוא פשרה כזאת. אפילו פשרה מרחיקת לכת. זהו חוק שהולך מאוד לקראת החרדים. החוק מאפשר את המשך ההשתמטות, אך פועל לצמצומה, להקמת מסלולי שירות מותאמים לחרדים בצה"ל ובשירות הלאומי, ומציע הטבות ותגמולים לכלל המשרתים על מנת לצמצם את אי-השוויון.

החוק בעייתי, כיוון שהוא לא פותר באמת את הבעיה, אך הוא מוצדק, כי מתוך הכרת המציאות, הוא מוותר על היומרה לפתור את הבעיה, ומסתפק בצמצום מֵמדֵיה. וגם לזה החרדים מתנגדים.

בעיניי, החוק הזה הוא קצה גבול ההליכה לקראת המשתמטים, ואין לזוז ממנו כמלוא הנימה. צודק ליברמן בדרישתו האולטימטיבית לא לשנות אות בחוק, ואני מקווה שהוא יעמוד איתן מאחורי דרישתו.

 

צלם בהיכל – לצרף את איתמר בן גביר לוועדה למינוי שופטים, זה כמו לצרף את מרדכי וענונו לוועדה לאנרגיה אטומית.

 

נגיע אליו – חודש לפני רצח רבין, התרברב החוליגן הכהניסט איתמר בן גביר והניף אל מול מצלמות הטלוויזיה את סמל רכבו של רבין שנתלש מן המכונית, והצהיר ש"בפעם הבאה נגיע אליו". ולאסוננו, הם אכן הגיעו אליו.

עכשיו הוא מנסה להגיע לבית המשפט העליון.

 

יש לך ממשיך – כל מי שאורן חזן יחסר לו בכנסת הבאה יכול להירגע. מאי גולן היא אורן חזן סימן 2.

 

טראמפיאדה – במהלך חופשה משפחתית בגולן, הודיע נתניהו שבכוונתו להביא לממשלה הצעת החלטה לקרוא יישוב או קריה בגולן ע"ש הנשיא טראמפ, שהכיר בריבונותנו על הגולן. מדבריו לא היה ברור האם כוונתו היא להקמת יישוב חדש שייקרא על שם טראמפ או החלפת שמו של יישוב קיים.

אם הוא התכוון להחלפת שמו של יישוב קיים, אני יכול לקבוע חד משמעית – לא יקום ולא יהיה. שמו של יישוב הוא מרכיב מרכזי בזהותו ובגאוות היחידה שלו. כל הניסיונות של ועדת השמות הממשלתית לכפות על יישוב שם שהוא לא רצה לא צלחו. היישוב שמר על השם שבחר ולבסוף הוועדה נאלצה לקבל את רצונו.

יש יישוב כזה גם בגולן – אליעד. עשרות שנים התעקשה הוועדה לקרוא לו אליעל, ולבסוף נאלצה לקבל את רצון התושבים, ויש עוד דוגמאות כמו מנרה (רמים), נערן (נירן) ועוד. ואם כך ביישובים חדשים, קל וחומר כשמדובר ביישובים ותיקים.

ואם כוונתו של נתניהו ליישוב חדש – קודם כל אני מברך בחום על הכוונה להקים יישוב חדש בגולן. לגבי שמו – קודם כל שהממשלה תחליט להקים יישוב ורשויות התכנון יחלו בעבודה מיידית. על השם – נדבר.

עקרונית, אני נגד הנצחת אנשים בעודם בחיים (כמו מכללת פרס ופארק שרון שהנציחו את השניים בעודם בחיים. אגב, ראש העיר הקודם של אור יהודה, דוד יוסף, קרא רחובות על שמותיהם של גדעון סער, גבי אשכנזי, אריק איינשטיין – בעודו בחיים ו…

המאהבת שלו באלי. לאחר שהודח ונכנס לכלא, העירייה ביטלה את השמות הללו). נאחל לטראמפ אריכות ימים, ואחרי 120 נראה בפרספקטיבה אם הוא ראוי להנצחה.

הצעה יצירתית של חברי רן קמינסקי היא להחליף את שמותיהם של הטרמפיאדות בגולן, לטראמפיאדות…

ואסיים באנקדוטה. לאחרונה הוחלט על איחוד המכללה האקדמית תל-חי ומכללת אוהלו בקצרין. ימים אחדים לאחר מכן, קיבלו כל חברי הסגל האקדמי והסגל המקצועי במכללת תל-חי מייל ממנכ"ל המכללה, לפיו המל"ג נענתה לדרישת השר בנט ושמה של אוהלו ישונה ל"שלוחת טראמפ בגולן".

ההודעה חוללה סערה רבתי, החלו להחתים על עצומות. רק לפנות ערב קיבלו הסגלים הודעה נוספת מהמנכ"ל, שהפנתה אותם לתאריך – אחד באפריל.

אגב, מישהו שלח לי את המייל הזה, ומיד הבנתי שזו מתיחה. כיוון שאני מכיר את הלך הרוח במכללת תל-חי, ידעתי איזו סערה תתחולל. בשנים שבהן עבדתי בתל-חי (כמנהל מרכז "יובלים" לתרבות וזהות יהודית), הייתי חריג ובודד בדעותיי. בעיני עמיתיי הייתי על הרצף שבין "לאומן" ל"פשיסט".

 

אתם תישארו פה לתמיד – בראיון ל"מקור ראשון", מספר ראובן רוזנבלט, ראש המועצה הראשון של חבל עזה, על תמיכת השמאל הציוני בהתיישבות בגוש קטיף. "כל עם ישראל, כולל מפלגת העבודה בראשות יצחק רבין, היו איתנו. רבין היה בכמה ביקורים אצלנו וגם בקביעת מזוזה בבית הראשון בנצר חזני. הוא הכריז שפה יקומו יישובים רבים.

מבניין המועצה אפשר היה לראות את גבול מצרים – ציר פילדלפי. עמדנו שם יחד פעם, ורבין אמר לי: 'אתם תישארו פה לתמיד, כי אתם החיץ בין מצרים ובין מה שעלול להיווצר פה ברצועה, ואנחנו שבשום אופן לא ניתן לזה להיעלם' ".

אז מה קרה לרבין? מה גרם לו לשנות את דעתו? שום דבר. לפחות בנושא הזה, הוא לא שינה את דעתו. בנאומו האחרון בכנסת, ערב הירצחו, בדיון המדיני על אישור הסכם אוסלו ב', הציג רבין את הקווים האדומים שלו במו"מ על הסדר הקבע, למעשה את מורשתו המדינית, ומנה את האזורים שמהם ישראל לא תיסוג, ובהם גוש קטיף. יתר על כן, הוא העלה על נס את הגוש, ואמר "הלוואי שיהיו כמותם גם ביהודה ושומרון".

כדאי לזכור, שהנסיגה מעזה לא הייתה בהתנתקות, אלא 11 שנים קודם לכן, לאחר הסכם אוסלו. אז ישראל נסוגה מעזה ומכל הערים ברצועה. אז התנתקנו מעזה. בהתנתקות עקרנו את גוש קטיף.

בניגוד למיתוס, ההתנתקות לא שחררה אותנו מהשליטה על מיליון וחצי פלשתינאים ולא הוציאה את חיילינו מסמטאות ג'בליה ושאטי, כי יותר מעשר שנים לא שלטנו בפלשתינאים וחיילינו לא היו במחנות הללו. ההתנתקות הייתה עקירה ללא סיבה, ללא צורך וללא תועלת – וכצפוי, עם הרבה נזק, של גוש התיישבות ישראלית.

כשרבין הבטיח לרוזנבלט שגוש קטיף ייכון לעד, הוא לא התכוון לשלוט בעזה, ודווקא לכן הוא ראה חשיבות בגוש קטיף כאזור חיץ.

ההתנתקות היא בכיה לדורות.

 

היורד הכ"ד – לאחרונה יצא לאור ספרו של ההיסטוריון הפורה ד"ר מרדכי נאור "הכ"ג – שליחות עלומה", העוסק בפרשת כ"ג יורדי הסירה – 23 לוחמי "ההגנה" שנעלמו בים בדרכם לביצוע פעולת חבלה בבתי הזיקוק בטריפולי שבלבנון, שהייתה תחת שלטון ממשלת וישי הצרפתית, הפרו נאצית, ב-1941.

בגיליון ערב פסח של "הארץ" פרסמו ההיסטוריונים פרופ' יוסי בן ארצי, פרופ' גור אלרואי, נרי אראלי, פרופ' יואב גלבר ופרופ' יגאל שפי מאמר שכותרתו "שוב האנגלי נשאר במים". במאמרם הם גינו את העובדה שבשם הספר שב נאור והדיר מן הזיכרון את הקצין הבריטי רב סרן אנתוני פאלמר, שהשתתף אף הוא בפעולה ונעלם יחד עם חבריו היהודים הארצישראלים.

הכותבים צודקים לחלוטין, אך גם הם ציינו בהגינות, שנאור עצמו נתן בספר מקום רב לפאלמר. אך בשם הספר הוא דבק במותג ובמיתוס, וחבל.

בהקשר זה אני רוצה לציין את ההיסטוריון אריה יצחקי, שבספרו "שלדים בארון – תעלומות ומיתוסי כזב" (2009) הקדיש פרק ארוך – 64 עמ', לתעלומת היעלמה של הסירה "ארי הים". כותרת הפרק: "תעלומת כ"ד יורדי הסירה". יצחקי העניק לפאלמר את מלוא הכבוד, בדיוק כמו לרעיו הארצישראליים.

בסוף הפרק הוא הציג תמונות של כל הכ"ד, עם מיני ביוגרפיה על כל אחד מהם. התמונות הוצגו ע"פ סדר הא"ב, ופאלמר מופיע במקומו על פי הסדר הזה, כאחד מן החבורה. וכך נכתב עליו: "מייג'ור סר אנטוני פ.מ. פאלמר. ממשפחה אצילה וידועה באנגליה, בעלי מכרות פחם. שירת כמייג'ור בתותחנים וסופח למחלקה לפעולות מיוחדות, ממנה נשלח כבא-כוח בפעולת הסירה. בן 27 בצאתו. הותיר אישה ושני ילדים".

 

כחרס הנשבר – ב-1884 שם קץ לחייו סוחר העתיקות, היהודי המומר, מוזס וילהלם שפירא, לאחר שמומחים בריטיים קבעו שהממצא החשוב ביותר שלו – רצועות עור ממדבר יהודה ועליהן הנוסח הקדום ביותר של ספר דברים, הוא זיוף.

לאחר גילוי המגילות הגנוזות במדבר יהודה, החלו ארכיאולוגים לפקפק בפסיקת ועדת המומחים הבריטים, אך הממצא אבד ואי אפשר לבחון את הדברים.

ארבעים שנה הקדיש הבמאי יורם סבו לחקר הפרשה, ולאחרונה תיעד מפעלו בסרט "שפירא ואני". במגזין "דיוקן" של "מקור ראשון" ערב פסח, התפרסמה כתבה מרתקת על הנושא.

דבר אחד חסר לי בכתבה. לא היה בה כל אזכור לספרה המצוין של שולמית לפיד "כחרס הנשבר" (1988), רומן בלשי ארכיאולוגי העוסק בפרשה.

 

כוחו של הרגל – רוגל אלפר כתב פשקוויל על נושא לא פוליטי – העמידה של ישראלים בפקקים בדרך לבילוי בפסח. איך הוא הגדיר את התופעה? ביטוי של "הפאשיזציה של החברה הישראלית". אלא מה?

 

ביד הלשון

טל שחר – אם אכן יקום בגולן, או במקום אחר בארץ, יישוב על שמו של טראמפ, כפי שהציע נתניהו, לא יהיה זה תקדים. מספר יישובים יהודיים בא"י מנציחים מנהיגים זרים על פועלם למען הציונות וישראל.

כזהו בלפוריה בעמק יזרעאל המנציח את שמו של הלורד בלפור, שר החוץ הבריטי, בזכות הצהרת בלפור שהכירה בזכותו של העם היהודי לבית לאומי (כלומר מדינה ריבונית) בארץ ישראל. וכזהו כפר טרומן בשפלה, המנציח את שמו של נשיא ארה"ב טרומן, המנהיג הזר הראשון שהכיר במדינת ישראל, ביום הכרזתה וסייע רבות לישראל הצעירה.

וכזהו גם היישוב טל שחר. מי זה טל? מי זה שחר? טל זה בן או בת? ושחר?

לא טל ולא שחר, אלא מורגנטאו. המילה מורגן היא בגרמנית בוקר. טאו היא טל.

אז מיהו אותו מורגנטאו?

הנרי מורגנטאו הבן, מנהיג יהודי אמריקאי, היה שר האוצר בממשל רוזוולט, בשנים 1934-1945. מורגנטאו היה דמות מפתח בשיקום כלכלת ארה"ב אחרי השפל הגדול של ראשית שנות ה-30 ונחשב לאחד משרי האוצר המוצלחים בתולדות ארה"ב.

עם הקמתה של מדינת ישראל, בימים הקשים של מלחמת השחרור, הוא עמד בראש המגבית היהודית המאוחדת שגייסה משאבים רבים לעזרת ישראל העניה. לאחר מכן היה ממקימי הבונדס.

שמו גרמני, כי אביו, הדיפלומט האמריקאי הנרי מורגנטאו האב, היה יליד גרמניה.

מושב טל שחר נמצא בין בית שמש לגדרה, סמוך לערוץ נחל שורק. הוא עלה לקרקע בספטמבר 1948, בידי חלוצים שעלו מטורקיה (רוב התושבים), כורדיסטן, פרס ומרוקו.

טל שחר הוא אחד מ-32 יישובים שממשלת ישראל החליטה להקים בעיצומה של מלחמת השחרור לאורך הכביש לירושלים, כדי להבטיח את השליטה הישראלית על הציר ולמנוע את חזרתם של הערבים שישבו על אדמות אלו עד המלחמה.

שמו המקורי של היישוב היה טל בוקר, אך הוא שונה לשם טל שחר, בעל אותה משמעות אך צליל יפה יותר. טל שחר הוא מושב עובדים של תנועת המושבים.

תגובות

captcha
הקלד את המספרים שאתה רואה בתמונה: