יום חמישי, 22 באוגוסט 2019, כ"א אב ה' תשע"ט
לפרסום חייגו: 058-4337220

מ.א. הגליל העליון בצפונט

הגליל

המנהרה הליילית של החייל הבודד מקיבוץ שמיר

רועי-שוע חיים, שעלה לארץ מניו יורק, לפני גיוסו לצה"ל, התגורר במהלך שירותו הצבאי בקיבוץ שמיר, הוא חזר לניו יורק בעקבות הצעת עבודה, אך הלב נשאר בישראל, והגעגועים לארץ הובילו אותו לכתוב את "לילה במנהרה", ספר המבוסס על חוויותיו כחייל קרבי בגבול רצועת עזה

פורסם בתאריך:


פרויקט "גרעין צבר" המשותף למשרד העליה והקליטה ותנועת הצופים, מארגן מדי שנה את עלייתם לישראל של מאות צעירים יהודיים מהתפוצות, שבאים לארץ על מנת להתגייס לצה"ל במעמד של חיילים בודדים. גם רועי שוע-חיים עלה לארץ במסגרת הזאת.

הוא נולד בברוקלין, למשפחה של ישראלים שירדו מהארץ. לקראת סיום לימודי התיכון הוא החליט להתגייס לצה"ל במסגרת 'גרעין צבר'. את שירותו הצבאי עשה שוע-חיים כלוחם קרבי, כשבמקביל הוא זכה לבית מאמץ בקיבוץ שמיר. אחרי שחרורו מצה"ל הוא למד הנדסת בניין בטכניון, והמשיך לשמור על הקשר עם הקיבוץ.

אחרי סיום לימודיו, לפני כשנתיים, הוא חזר לניו יורק בעקבות הצעת עבודה שקיבל. לאחרונה הוא התחתן עם תיירת מוונצואלה, שאותה הכיר עוד בתקופה בה היה בישראל.

רועי שוע-חיים (עם חולצה לבנה במרכז) בבילוי עם חברים בקיבוץ שמיר

עכשיו שוע-חיים נמצא בלב מנהטן, רחוק מאוד מהדשאים המוריקים של קיבוץ שמיר, ורחוק עוד יותר מהמציאות השוחקת של השירות הצבאי כלוחם בקו הגבול של רצועת עזה.

למרות ששוע-חיים היה בארץ רק שנים ספורות, הוא הספיק להידבק בחיידק הישראלי. החוויה שהוא עבר במהלך שירותו הצבאי השאירה בו חותם עמוק, והפכה אותו לישראלי בנשמה.

כעת, חוזר שוע-חיים אל אותם ימים בהם בילה כחייל מול רצועת עזה בספר עלילתי שכתב. זהו ספר הביכורים שלו, והוא נקרא "לילה במנהרה", זהו ספר עלילתי, והוא מבוסס על חוויותיו האישיות של שוע-חיים.

הגיבור הראשי הוא עומר, קיבוצניק מצפון הארץ, שהתגייס לצה"ל עם סכין בין השיניים ורעל בדם. הוא חלם להיות החייל הכי קרבי, הכי טוב. אבל במהלך שגרת הסיורים השוחקת שבגבול ישראל - עזה הוא מתפכח ומבין שיש לו עוד הרבה חיים לחיות, והרבה טיולים לעשות וחברה אחת שהוא אוהב – למרות שהוא עדיין לא אמר לה את זה.

רועי שוע-חיים במהלך סיור בגבול רצועת עזה

שגרת הסיור של ליל שבת מתובלת בניגון מהקידוש שלא נגמר, בתשוקה לסיגריה וקפה בשטח ובאחוות רעים. אף אחד מהלוחמים הללו לא יכול לדמיין לאן יוביל אותו הלילה האפל הזה.

"אני מתחיל להבין. פטיש חם זה הדיווח בקשר שיורים עלינו, שאנחנו תחת אש. אני שומע את נווה צועק בקשר לחמ"ל במוצב ומנסה להבין מאיפה יורים. אני לא שומע יריות, אני לא שומע נפילות. נווה כבר פתח את הדלת שלו כדי לפרוק מהרכב. גם נדב ורומיאו עם הדלתות שלהם פתוחות ומוכנים לפריקה, אז גם אני פתחתי. אני עדיין נמצא בשוק שלי. העולם מסתובב, בא לי להקיא. הסתכלתי אחורה כי לשם נווה, נדב ורומיאו מסתכלים. פגיעה ישיר".

הבלוגרית, מרת נחת, משווה את 'לילה במנהרה' לספר 'אם יש גן עדן', שכתב רון לשם, וששימש בסיס והשראה לסרט "בופור". "זה ספר שמתאר את החוייה הישראלית היומיומית של החיילים שלנו. והרי כאן כל העם צבא", כותבת נחת.

"זוכרים את 'אם יש גן עדן' (בטח שזוכרים) אז 'לילה במנהרה' מתכתב איתו כשווה בין שווים, וגם כאן ב”לילה” – המסקנה היא שאין (גן עדן). לפחות לא במקומותינו. אבל מה שיש , ואת זה לא יקחו מאיתנו, הם – גבורה, חברות אמיצה, גישור על פערים, עוז רוח, אמונה, אהבה וקשר לאדם, לארץ ולאדמתה. ואלה אינן קלישאות, הם פשוט צפים ועולים בתיאור ההווי השגרתי השוחק של חיילי הסיור בצירים שבגבול רצועת עזה".

 צילומים: גיל אקשטיין

תגובות

captcha
הקלד את המספרים שאתה רואה בתמונה: