יום שני, 14 באוקטובר 2019, ט"ו תשרי ה' תש"פ
לפרסום חייגו: 058-4337220

המוסף בצפונט

כתבות עומק מורחבות וכתבות מגזין

השינוי חייב לבוא מבפנים

בהפגנות שהתקיימו במגזר הערבי כמחאה על גל הפשיעה הגואה בישובים הערביים, הופנתה אצבע מאשימה כלפי המשטרה. זו שוב אותה הכחשה, ואותו ניסיון של הציבור הערבי להתנער מאחריות למצב. המשטרה עושה רבות, אך השינוי בחברה הערבית חייב לבוא מבפנים

פורסם בתאריך:


הפשיעה המתגברת בחברה הערבית עלתה לראש סדר היום התקשורתי במדינה, ובעקבות הרצח הכפול במג'ד אל כרום, יצאו תושבים רבים להפגין במחאה על האלימות המתגברת. המפגינים נשאו שלטים בהם נכתב: "המשטרה יודעת ולא מונעת", "או שתעיפו את העבריינים או שתעופו".

המשטרה הפכה לכתובת העיקרית לטענות, גם בפי חברי הכנסת  הערביים מהרשימה המשותפת. הטענה היא שהפשיעה הגוברת בחברה הערבית היא תולדה של מחדל משטרתי. האם אכן זה כך? האם המשטרה אכן מפקירה את התושבים בישובים הערביים?

הנתונים שמפרסמת המשטרה מציגים תמונה שונה. מתחילת שנת 2019 נתפסו בתחומי מחוז הצפון 149 רובים, 351 אקדחים, 125 רימונים, 920 בקבוקי תבערה, 5782 זיקוקים, 6 פצצות RPG, 7 מרעומים, 2 לבנות חבלה. 1224 אנשים נעצרו, ו-147 כתבי אישום הוגשו.

אם אלה הנתונים, מדוע הפשיעה ממשיכה לגאות? מדוע הפעילות המשטרתית לא יוצרת הרתעה? הסיבות לכך קשורות לתהליכי עומק שעוברים על החברה הערבית, שנמצאת בשלבי מעבר מחברה מסורתית לחברה מודרנית.

בחברה הערבית המסורתית הסמכות היתה נתונה בידי נכבדי העדה וראשי החמולות. אם היו פורצים סכסוכים, הם ידעו ליישב את המחלוקות. הסמכות הזו נשברה, הצעירים כבר לא מקשיבים לזקנים ולנכבדים.

מצד שני לא נעשה בחברה הערבית הצעד הנוסף ההכרחי, והוא הפקדת הסמכויות והשימוש בכוח בידי המדינה ומוסדותיה. כאשר פורץ סכסוך בין שני אנשים, שכל אחד שייך לחמולה אחרת, לא פונים למשטרה ולא לבתי המשפט, אלא סוגרים חשבון בדרך אלימה.

משהו בתפיסה הבסיסית של מושג הכבוד השתבש בחברה הערבית בישראל. כל עלבון קטן הופך לתקרית אלימה. לא מדובר בפשיעה עבריינית רגילה, אלא בחברה שלא נותנת לגיטימציה למוסדות המדינה, ולנורמות המקובלות במדינת חוק. 

המשטרה עושה ככל יכולתה, אבל כדי להצליח היא זקוקה לשיתוף הפעולה של האוכלוסיה. כל עוד התושבים במגזר הערבי יראו במשטרה גוף עוין, המשטרה לא תצליח להשליט סדר. 

המשטרה לא יכולה לשים שוטר בכל פינת רחוב. האזרחים הם העיניים והאוזניים של המשטרה. המשטרה יכולה להיות יעילה ומרתיעה רק כאשר התושבים מוכנים  להזעיק את המשטרה כשצריך, לדווח דיווח אמת, ולהעיד בפני בית המשפט,

בגליל המזרחי והגולן יש פחות אוכלוסיה ערבית בהשוואה לגליל המרכזי והמערבי, לכן יש פשיעה מעטה יחסית באזור זה, למעט יוצא מהכלל אחד, והוא הכפר טובא-זנגריה. בכפר הזה נרצחו כבר כמה אנשים כתוצא מחיסולי חשבונות בין החמולות, ותקריות ירי הן חיזיון שחוזר על עצמו לעיתים קרובות.  

האלימות אינה גזירת גורל בחברה הערבית, את זאת מוכיחים הישובים הדרוזים בגולן, שיחסית לטובא-זנגריה, הם שלווים ופסטורליים. זה נכון גם לגבי הישוב העלאווי רג'ר, שנמצא ממש על גבול עם לבנון. זה לא שאין בכלל פשיעה בישובים האלה, אבל אם יש, זו פשיעה עבריינית רגילה, כמו שקיימת גם במגזר היהודי, ולא מלחמת חמולות וחיסולי חשבונות בירי מנשק חם.

זה אומר שאפשר אחרת, גם בטובא זנגריה התובנה הזאת מחלחלת והתושבים מתחילים להבין שנדרש שינוי. בחירתו של ויסאם עומאר לרשות המועצה מעידה על כך. בקמפיין הבחירות שלו הציב עומאר כיעד מרכזי את חיסול שלטון החמולות, ומתן שירות שווה והוגן לכל התושבים, ללא קשר להשתייכותם החמולתית. בחירתו עוררה גל של אלימות בניסיון להרתיע אותו, אך הוא נחוש להתמיד בדרך שהתווה, וצריך לקוות שהוא לא יירתע, ויוכל להגשים את מטרותיו. 

לסיכום ניתן לומר שהחברה הערבית בישראל צריכה להביט פנימה, להפסיק להאשים את המשטרה, ולהתחיל לבנות את עצמה מחדש. המנטליות חייבת להשתנות. אי אפשר לחזור אחורה לדפוסי החברה המסורתית של פעם. החברה הערבית חייבת לצעוד קדימה, ולטפח את הסובלנות, את השמירה על החוק כדרך חיים, ואת ההבנה ששימוש בכוח אינו לגיטימי בשום מצב.

תגובות

captcha
הקלד את המספרים שאתה רואה בתמונה: