יום שישי, 06 בדצמבר 2019, ח' כסלו ה' תש"פ
לפרסום חייגו: 058-4337220

המוסף בצפונט

כתבות עומק מורחבות וכתבות מגזין

תרקוד, היא אמרה

מירי ביטון היא מותג בתחום ריקודי העם בקרית שמונה. 35 שנים היא מרקידה ומדריכה להקות של רקדנים. בראיון עמה היא מספרת כיצד הריקוד יכול לשמש כמנוף חינוכי, ומהי דעתה על היוזמה של השרה מירי רגב להקים מדור מיוחד לריקודי עם במשרד התרבות והספורט

פורסם בתאריך:


לפני מספר שבועות הגיעה השרה, מירי רגב, לבית דני בת"א להרקדה שאותה מדריך המרקיד והיוצר גדי ביטון. באותו אירוע היא הכריזה על הקמת מדור מיוחד לריקודי עם ופולקלור במשרד התרבות והספורט.

ההחלטה של רגב לקדם את התחום הזה היא בשורה חשובה גם עבור מירי ביטון מקרית שמונה. ביטון נמצאת בתחום הזה כבר 35 שנה. דורות של רקדנים ורקדניות צמחו אצלה, הופיעו במסגרת הלהקות שהיא הדריכה, וייצגו בכבוד את קרית שמונה בארץ ובחו"ל. ביטון כמובן שמחה שסוף סוף התחום הזה זוכה להכרה ולתקצוב, ומקווה שחלק מהמשאבים הכספיים שהמשרד יקצה לנושא, יגיעו גם לקרית שמונה.

את דרכה בריקודי העם היא החלה כנערה. היא נענתה לבקשה של חברה לבוא איתה לחוג בבית שפרינצק, שאותו הדריך סעדיה עמשיי. ביטון ראתה ונדלקה ולא הפסיקה לרקוד מאז. את הדרך המקצועית שלה בתחום היא החלה אחרי הצבא. ביטון עבדה אז כרכזת מחוז בתנועת הנוער העובד בעפולה, והצטרפה לקורס מדריכי ריקודי עם שנפתח בעיר.

"עשיתי את הקורס בשביל הכיף. לא התכוונתי לעסוק בתחום", היא משחזרת. "כשחזרתי לקרית שמונה רקדתי בחוג של דני מלכה. הוא התכוון לנסוע לחו"ל וביקש ממני להחליף אותו למשך תקופה. אחרי שהוא חזר, המשכנו לעבוד ביחד, והיינו הראשונים בארץ שפתחנו מה שמכונה 'בית ספר רוקד', כלומר, מערך חוגי ריקודי עם לילדים בכל הגילים".

מהדרכת חוגים יצאה ביטון לאתגר הרבה יותר מורכב והוא הקמת להקות והופעות. היא בנתה מסגרת של כמה להקות על פי חתך גילי. זה איפשר לחניכים להתקדם ולהתפתח, כשהיעד הוא הצטרפות ללהקה הייצוגית. הלהקה הייצוגית נקראת "הורה גואל", והיא נקראת על שמו של גואל קמרי, רקדן, מדריך וכוריאוגרף שנפטר ממחלת הסרטן.

הלהקה הייצוגית מופיעה דרך קבע בפסטיבל כרמיאל ובמקומות שונים ברחבי הארץ, ויוצאת גם להופעות בפסטיבלים בחו"ל. בשנים האחרונות נרקם קשר אמיץ עם הקהילה היהודית בעיר ונקובר בקנדה, והלהקה יוצאת מדי שנתיים לעיר הזאת למופעים משותפים עם להקה מקבילה שהוקמה שם. כיום נמצאים במסגרות שמדריכה ביטון כ-150 ילדים, ובנוסף היא מדריכה שני חוגים למבוגרים, ובכל אחד מהם כ-50 רוקדים.

ריקודי העם הישראליים לא מפסיקים להתחדש

להחלטה של השרה מירי רגב להקים מדור מיוחד לריקודי עם ופולקלור קדמו מגעים שהיא קיימה עם המרקידים המובילים בארץ, ומהם היא שמעה שהגיל הממוצע של הרוקדים הולך ועולה. קשה כיום, יותר מבעבר, למשוך צעירים להצטרף להרקדות ולחוגים לריקודי עם.

הסיבות לכך קשורות לתהליכים חברתיים שעברו על החברה הישראלית במהלך השנים. בעבר, בימים שלפני הקמת המדינה ובעשורים הראשונים לאחר מכן, ריקודי עם היו באמת עממיים. כולם רקדו כי הריקודים לא הצריכו מיומנות מיוחדת. רקדו הורה ואולי עוד כמה ריקודים בסיסיים. כיום המקום היחידי שבו רוקדים הורה זה בחתונות במגזר הדתי, רק ששם ישנה הפרדה בין נשים לגברים.

ריקודי העם הישראלים בצורתם המודרנית, אמנם עדיין מכונים בשם 'ריקודי עם', אך הם כבר אינם עממיים, הם הפכו להיות הרבה יותר מורכבים מבחינה כוריאוגרפית. כדי לרקוד אותם חייבים ללמוד ולהתמחות. מי שמחליט ללכת באופן קבוע להרקדות, יכול להשתלב ולהגיע לרמה הנדרשת תוך מספר חודשים, אך מי שמגיע להרקדה באופן חד פעמי לא ימצא בה את ידיו ואת רגליו.

ריקודי העם הישראלים הם תופעה ייחודית בקנה מידה עולמי. בכל מדינה אחרת ריקודי העם משמרים פולקלור. לכל קבוצה לאומית או אתנית יש את הפולקלור הייחודי לה, שלא משתנה במשך השנים. לעומת זאת ריקודי העם הישראליים לא מפסיקים להתחדש. לכל שיר חדש שמושמע ברדיו מוצמד תוך זמן קצר ריקוד, שנלמד בהרקדות.

לכן יש אלפי ריקודים, ולכן ישנם גם מדריכים ישראליים שמייצאים את הידע הזה לחו"ל, ומפעילים הרקדות במקומות שונים ברחבי העולם. להרקדות האלה מגיעים אנשים שלא היתה להם שום היכרות מוקדמת עם התרבות הישראלית, אך הם אוהבים לרקוד ומתחברים ליצירתיות ולחדשנות שיש בריקודי העם הישראליים.

בעיה של דימוי עצמי

מכיוון שריקודי העם הישראליים הפכו להיות פחות עממיים, הם סובלים גם מתופעה שקיימת בתחומי מחול אחרים כמו בלט ומחול מודרני,  כיום קשה למצוא בנים בחוגים לריקודי עם בגילאי בית ספר, זה הפך להיות עיסוק כמעט בלעדי של בנות.

את מירי ביטון התופעה הזו מטרידה מאוד. זאת משום שבריקודי העם הישראליים, בניגוד לבלט או מחול מודרני, ריקודי זוגות הם מרכיב חשוב מאוד. אם אין בנים, קשה מאוד לשלב ריקודי זוגות ברפרטואר. בעבר הדריכה ביטון להקות שהיה בהן מספר שווה של בנים ובנות, אך כיום היא כבר לא מצליחה לגייס מספיק בנים כדי לבנות להקה משולבת.

"יש פה עניין של דימוי עצמי", היא מסבירה. "בנים חוששים שאם הם יעסקו בריקוד, תדבק בהם תדמית נשית, או שיאמרו להם שהם הומואים, וזה יוצר רתיעה מאוד גדולה. קשה מאוד לבנים גם להתמיד בחוג שבו יש רוב גדול של בנות.

"מכיוון שאני הדרכתי במשך שנים רבות להקות שהיו בהם בנים, אני יודעת שזו רק סטיגמה ודעה קדומה, ואין לזה שום קשר למציאות. אותם בנים שרקדו אצלי רק הרוויחו. הם ספגו ערכים וחוו חוויות שלא כל נער חווה. להופיע במופע הסיום של פסטיבל כרמיאל מול קהל אלפים, או בפסטיבלים בחו"ל זו חוויה לכל החיים.

כדי להגיע לפסגות האלה צריך לעבוד קשה, וביטון יודעת שלא רק התוצאה הסופית חשובה, אלא גם התהליך שעוברים הרקדנים כדי להשיג אותה. "אי אפשר להעלות מופע בלי משמעת, חריצות, חברות ואחריות הדדית", היא מדגישה.

"אני רואה את עצמי כאשת חינוך, וכמי שמנחילה את אותם ערכים לרקדנים והרקדניות שלי. כיום, הרבה יותר מבעבר, אני שמה דגש על שיתוף כל הרקדנים באופן שוויוני ככל האפשר. חשוב לי שכולם יחוו את אותה חוויה, למרות שלא כולם יכולים להגיע לאותה רמת ביצוע".

 

לכל הופעה יש דדליין

מעבר לצד החינוכי והאמנותי, ביטון משקיעה לא מעט מאמצים בתחום האירגוני. להרים מופע שבו הכל מתקתק, זו משימה לא פשוטה בכלל, ויש גם לא מעט לחץ שמתלווה לכך. לכל הופעה יש דדליין, ולא תמיד הכל מתנהל לפי התוכנית.

"יש קושי גדול להביא לכך שכל הרקדנים יגיעו לכל החזרות", היא מסבירה. "אלה שרוקדים אצלי הם בדרך כלל מיטב הנוער. יש להם מערכת עמוסה בלימודים ועוד כל מיני פעילויות. בגלל האילוצים האלה, לא תמיד יש הרכב מלא. זה מעכב את ההתקדמות, ונוצר לחץ גדול יותר לקראת המופע. אבל זה חלק מהעניין, והיכולת להתמודד עם לחצים היא גם בעלת ערך".

כדי להופיע בצורה מכובדת על במה צריך גם משאבים כספיים, וחלק ניכר מהם מושקע בתלבושות. מירי ביטון משתדלת למצות את המרב מהתקציב שעומד לרשותה, ונערכת מראש ללוח ההופעות המתוכנן. כבר עכשיו היא יוזמת את  תפירת התלבושות למופע שיהיה בחודש יוני. מניסיונה היא יודעת עד כמה הפרטים הקטנים חשובים. אם רוכסן לא ייסגר בזמן החלפת התלבושות, הרקדנית לא תוכל לעלות על הבמה. לכן היא דואגת שמאחורי הקלעים תהיה גם מלבישה שתסייע לרקדניות להתלבש ולעלות לבמה בזמן.

עכשיו בעקבות ההחלטה של השרה מירי רגב, המרקידים ברחבי המדינה מרגישים שהם זוכים לאיזו רוח גבית. השרה רגב נימקה את ההחלטה ואמרה: "תחום ריקודי העם מביא לידי ביטוי את הרבגוניות בחברה הישראלית ואת המעגל השיוויוני המשופע ברוקדות וברוקדים זה לצד זה, מצפון ועד דרום ממזרח ועד מערב.  אין כמו זמר עברי וריקודי עם בכדי לבטא את העושר והייחוד התרבותי הקיים במדינתנו. מדובר בצעד נוסף למימוש החזון שלי לשימור המורשת התרבותית שכה ייחודית לנו כמדינה, ותמיכה באמנים העוסקים בתחום זה ומביאים לנו כבוד רב בתחרויות והופעות ברחבי העולם."

השאלה היא איך ההצהרה הזו תתורגם למציאות בשטח. מירי ביטון יודעת לומר היכן היא היתה שמה את הכסף, ומה היא היתה מנסה להשיג. "צריך לחשוף את הילדים מגיל צעיר לתחום הזה. אפשר לעשות זאת בבתי הספר, וכמו ששיעור ספורט הוא חובה, כך גם שיעור בריקודי עם יכול להיות חובה. זה יצמצם מאוד את הרתיעה של בנים מהתנסות בריקוד. היו תקופות שזה התבצע באופן הזה בבתי ספר בקרית שמונה, ואז גם הבנים התחברו ונהנו מאוד. אם נחדש את המתכונת הזו, ניתן יהיה לבנות תשתית יותר מאוזנת, ואת הפירות נוכל לקטוף תוך מספר שנים בלהקות הייצוגיות".

 

 

תגובות

captcha
הקלד את המספרים שאתה רואה בתמונה: