יום שני, 14 באוקטובר 2019, ט"ו תשרי ה' תש"פ
לפרסום חייגו: 058-4337220

צבא ובטחון בצפונט

צבא ובטחון

לא כצעקתה

הדברים שאמר שר הביטחון, אביגדור ליברמן, על אי מוכנות של ישובי הצפון למלחמה, עוררו הדים, אך כדאי לראות את הדברים בפרופורציה הנכונה

פורסם בתאריך:


נכתב על ידי

אבנר לוטן

עורך אתר ואפליקציית צפונט 058-4337220

lotan1@012.net.il

שר הביטחון, אביגדור ליברמן, הטיל אתמול פצצה. הוא נקב במספר שעורר מהומה תקשורתית. לדבריו המדינה השקיעה במיגון בעוטף עזה כ-37 אלף שקל לכל תושב, ואילו בצפון הושקעו 970 שקלים לכל תושב באותו פרק זמן.

כמובן שהדברים של ליברמן הביאו לגל של תגובות, גם בקרית שמונה. "חמור מאוד ראשי הרשויות והמנכלי"ם נרדמו בשמירה", כתב סגן ראש העיר לשעבר, סמי מלול.

"שר הביטחון דיבר הכי ברור לגבי אי טיפול והשקעה במיגון בצפון וההבדלים עם הדרום. אפשר לומר שזה תקף לעוד תחומים בפרט בבריאות", הגיבה סיגל שמואלי. "החוצפה היותר גדולה היא שכל מי שמגיע לעיר מפזר מחמאות על המוכנות וההיערכות.החל מבכירי פיקוד צפון ועד בכלל" הוסיף מישל בן שימול.

השאלה שעולה כמובן עד כמה בעייתי מצב המיגון בצפון, ומהי המשמעות של המספר שבו נקב שר הביטחון?

ראשית צריך להביא בחשבון שקיים מאבק מתמיד בין משרד הביטחון למשרד האוצר על היקפו הכספי של תקציב הביטחון. כשבמשרד הביטחון רוצים ללחוץ להגדלת תקציב, הם יודעים יפה מאוד לצייר תמונה שאנחנו על סף קטסטרופה. תמיד יש בה גרעין של אמת, אבל דואגים לנפח אותה.

הדבר השני שחייבים להביא בחשבון הוא ההבדל בין אזור שנמצא באופן תדיר תחת איום ואירועים ביטחוניים, לבין אזור שבו יש איום ביטחוני בפוטנציה, אך המצב השגרתי בו שקט לאורך זמן. זה בדיוק ההבדל בין גבול הצפון לעוטף עזה.

בגבול הצפון ישנו שקט מתמשך שהתחיל כבר בשנת 2000 בעקבות הנסיגה מלבנון, ופרט לחודש של הפגזות וקטיושות בזמן מלחמת לבנון השניה, הגבול נותר שקט מאז.

בעוטף עזה, לעומת זאת, היתה שגרה של ירי קסאמים ופצמ"רים, עם עליות וירידות. מאז מבצע צוק איתן, המצב השתפר, אך עדיין יש טפטופים של ירי, והתושבים חשים את המתח ביום יום.

מטבע הדברים, המדינה צריכה להשקיע יותר במקום שבו שגרת החיים מופרעת על ידי אירועים ביטחוניים, ופחות באזור שבו יש שקט מתמשך. כך היה גם כשגבול הצפון היה הגבול החם.

עניין אחר שצריך לקחת בחשבון הוא, שכאשר החל הירי מתוך רצועת עזה לעבר הישובים הישראליים הסמוכים, המיגון שלהם היה מאוד בסיסי, ולא יכול היה להתאים לשגרת חיים במצב חירום.

לעומת זאת, אם בוחנים את המצב בקרית שמונה, הרי שהעיר הזו עברה שנים של השקעה ממשלתית במיגון בתקופה שבה גבול הצפון היה גבול חם. בכל בית יש חדר ביטחון, יש גם מערך של מקלטים ציבוריים. זה נכון שהם לא ממש מתאימים לשהייה ממושכת, אך אם מדובר על מציאות של תקריות ירי נקודתיות, המיגון הזה יכול לתת מענה מספק. יחד עם זאת, מן הראוי להשקיע בתיקון אותם חדרי ביטחון שמתנתקים מהבניין אליו הם צמודים.

המצב הזה, של מוכנות גבוהה יחסית, נכון לגבי כל הישובים הנמצאים בטווח של 9 קילומטר מגבול הצפון.  בולט לרעה המצב  בעיר צפת. העיר הזו לא מוגנה כמו קרית שמונה. מאז מלחמת שלום הגליל נעשה מאמץ לשפר את המצב, אך הפערים עדיין גדולים. מצד שני צפת נמצאת מחוץ לטווח הפצמ"רים. אם יהיה טפטוף של פצמ"רים מכיוון לבנון, היא לא תיפגע,

הקטיושות של חיזבאללה יכולות להגיע כיום עד מרכז הארץ, לכן לא ניתן למגן אזור שבו חיים מיליוני אנשים ברמת מיגון כמו זו שבעוטף עזה. אם חיזבאללה יתחיל לירות קטיושות, צה"ל ייצא למבצע קרקעי רחב היקף בלבנון כדי לנטרל את האיום. בצה"ל שמים כיום דגש על הכרעה מהירה, כדי לא להיגרר למלחמה ממושכת במצב שהעורף פגיע.

ברור גם שאם המצב בגבול הצפון יתדרדר, ותתחיל שגרה דומה לזו הקיימת בעוטף עזה, הממשלה תפנה יותר משאבים צפונה, אבל נכון לעכשיו הגבול שקט ואין טעם להוציא עוד כספים על מיגון. אם יש כבר עודפי תקציב, עדיף להשקיע אותם ברכישת עוד מערכות של כיפת ברזל ואמצעי יירוט משלימים. היתרון שלהם הוא שניתן לנייד אותם, ואפשר לרכז כמות גדולה של מערכות כאלה במקום שבו האיום הוא הגדול ביותר, ואם המצב משתנה, ניתן להעביר אותן למקום אחר.

הדבר היחידי שצריך להטריד את תושבי קרית שמונה בהקשר הזה הוא העדר מוקד חירום רפואי ראוי לשמו. חדר המיון הקדמי שפעל בקרית שמונה בעבר נבנה בזמנו בגלל המצב הביטחוני, והוא הוכיח את עצמו שוב ושוב ביכולת להעניק טיפול מיידי במצבי חירום. מאז נסיגת צה"ל מדרום לבנון יש אמנם שקט ביטחוני, אך הצרכים האזרחיים גדלו, והמחסור בשירותי חירום רפואיים הפך אקוטי. לכן לעניות דעתי, אם יש משהו שצריך למקד בו את המאבק, זהו הנושא, גם בגלל השיקול הביטחוני, וגם בגלל השיקול הרפואי הכללי.

תגובות

captcha
הקלד את המספרים שאתה רואה בתמונה: