יום רביעי, 01 באפריל 2020, ז' ניסן ה' תש"פ
לפרסום חייגו: 058-4337220

הטור של אורי הייטנר בצפונט

אקטואליה

הבלוג של אורי הייטנר - מאמרים בענייני יהדות, ציונות, פוליטיקה וחברה

צרור הערות והפעם – לא אשכנזים, הקלטת הלוהטת, בדם קר, כיוון שהוא מתמודד, חסר מעצורים, יועצו ואיש סודו, היועצים, ארדואנוקרטיה, שוחד בחירות, האם נתניהו גזען, קן הקוקיה, רצון העם, יאיר = ביבי, כך נוהגת כנופיית פשע, מרתון הראיונות, השר הערבי, מדינה יהודית דמוקרטית, בנט צודק, על קלפיות נגישות וישראבלוף, ממלא מקום היור, ההימור שלי, הרהור לפרשת השבוע וביד הלשון צור משה

פורסם בתאריך:


לא אשכנזים – מי שרוצה לדעת מה חושבת "סביבתו של נתניהו" על ה"לא אשכנזים", כדאי שיאזין להקלטה של נער השליחויות המלוכלכות של נתניהו, מקורבו ואיש סודו, המטרידן נתן אשל.

בשיח על פי תומו הוא חשף את הציניות והנצלנות של נתניהו.

ה"לא אשכנזים" הם בשר התותחים של תעמולת השנאה והשקר הצינית של יאיר נתניהו, אבא שלו והמקורב אליהם ביותר – שליחם לדבר עבירה נתן אשל. הם בזים ל"לא אשכנזים". ל"גולנצ'יקים".

 

הקלטת הלוהטת – כאשר נתניהו קיבל קווי אספקה על פי דרישה של סיגרים ושמפניות, הוא לא התחלק אתכם. אבל כאשר נתפס בקלקלתו פתאום הוא משתף אתכם – "רודפים" "אותנו".

פתאום אתם שותפים.

ואח"כ הוא מסית בגוף ראשון: "קראו לנו צ'חצ'חים… קראו לנו בבונים".

והנה, נתן אשל, האיש המקורב לו ביותר חשף איך סביבת נתניהו רואה את עדות המזרח. אין להם שם. הם "לא אשכנזים". כלומר כל הזהות שלהם היא מה שהם לא. יש אשכנזים. ויש אחרים שהם פשוט "לא אשכנזים". הם לא "אנחנו".

ובציניות מרושעת ומקפיאת דם, הם מגיעים למסקנה שקמפיין שנאה הולך טוב אצל ה"לא אשכנזים".

כשאתם הולכים לקלפי, זכרו היטב היטב את הקלטת הלוהטת של שליחו של נתניהו.

 

בדם קר – הטפטוף הפך למבול ובימים האחרונים כל הרשת מלאה בסיפור ההזוי על גנץ הלוקה בנפשו, הדמנטי, החולה, הסוטה-מין ועל סביבתו חסרת האחריות שמסתירה מעיני הציבור את מצבו האמתי. ואני מתרשם שרבים מהמדקלמים הידרדרו למצב הפסיכוטי הבלתי הפיך שהם גם מאמינים לשקרים שהם מדקלמים.

פעמים רבות, מול גלי הסתה ושיימינג, כאשר אמרתי שהכל יוצא מתעשיית השקרים של נתניהו, תקפו אותי: "למה אתה אומר שזה ממנו? אין לך הוכחה".

אז הפרשן, שאינו חשוד בעוינות לנתניהו, עמית סגל, אמר זאת בפירוש. כן, זה נתניהו. הוא המקור. זאת טקטיקת הבחירות שלו או אסטרטגיית הבחירות.

והרי זה לא חדש. זו שיטה.

ודי בכך כדי שהשרלטן המושחת והשקרן הזה ילך הביתה.

 

כיוון שהוא מתמודד – מה עומד מאחורי רצח האופי לגנץ ולכל סיפורי המעשיות שתעשיית השקרים בודה על אודותיו? רק דבר אחד – הוא מתמודד מול נתניהו. אילו זה היה אדם אחר – הוא היה אותו פסיכופט, אפס מאופס, טמבל, הזוי, עב"ם, ועליו היו צצים סיפורי אהבהבים, וכל ההיסטוריה שלו הייתה רצופה כישלונות ופשעים. ע"ע גדעון סער.

הבאים בתור הם שופטי נתניהו. התיקים נגדם כבר נכתבים ויישלפו בידי תעשיית השקרים במועד שיבחרו.

 

חסר מעצורים – קראתי רשומה של מישהו שטוען שגנץ לא רוצה להיות ראש הממשלה… תניחו לו… וכו'.

מהיכן נובעת המחשבה שגנץ אינו רוצה להיות ראש הממשלה? מהמודל שמי שרוצה להיות ראש הממשלה חייב להיות אדם חסר מעצורים, ללא קווים אדומים, מטרתו מקדשת את כל האמצעים, אף כלל לא חל עליו, הוא יכול לשקר ככל שיחפוץ במצח נחושה בלי למצמץ, יכול להסית, לשסות, לחרחר שנאת אחים.

אבל זה בדיוק המודל שהגיע הזמן להחליף.

 

יועצו ואיש סודו – אפרופו יועצו, מקורבו ואיש סודו… מקורבו, יועצו, יד ימינו ואיש סודו של נתניהו, מי שהיה מזכיר הממשלה שלו ונתניהו נאבק למען מינויו ליועץ המשפטי לממשלה, הגיש נגדו כתבי אישום על שוחד, מרמה והפרת אמונים. זאת לא איזו רכילות בהקלטת סתר מבושלת או לא מבושלת, אלא זו החלטה מקצועית והוגנת המבוססת על ראיות חותכות, פרי חקירה יסודית ועמוקה, ואחרי שימוע שבו פרקליטי נתניהו שטחו את כל טענותיהם.

 

היועצים – כאשר נתניהו ממנה אנשים הגונים, ישרים ומקצועיים, כדוגמת מנדלבליט, צביקה האוזר ויועז הנדל, הם חושפים את השחיתות שלו או של חצרו. כאשר הוא ממנה אנשים כלבבו – הם הופכים לעדי מדינה.

 

ארדואנוקרטיה – הרעיון כאילו הדמוקרטיה פירושה שהמנהיג שנבחר הוא מעל החוק, הוא החוק, מותר לו לעשות כל מה שהוא רוצה כי כל מה שהוא רוצה זה רצון העם – זו ארדואנוקרטיה.

הפופוליזם הארדואני רוכב על תאוריית הקונספירציה המטורפת על אודות מדינת העומק (דיפ-סטייט), כאילו כל מערכות השירות הציבורי, מערכת הביטחון ומערכות החוק והמשפט במדינה הם המושחתים והם בוגדים שמופעלים בידי איזו קרן סודית כדי להפיל את המנהיג הנבחר והאהוב, שאי אפשר להפיל אותו בקלפי, וכל זאת כדי לסכל את "רצון העם" ולכן כל הגופים הללו הם חתרנים. ההסתה והשיסוי נגד כל מי שמעז לבקר את המנהיג – כל אלה הם ארדואנוקרטיה.

 

שוחד בחירות – לאחר הבחירות הקודמות, הופץ ספין כאילו כחול לבן הבטיחה לרשימה המשותפת להקפיא את "חוק קמיניץ" תמורת המלצה על גנץ. התקשר אליי מאיר דויטש, מנכ"ל עמותת "רגבים", הפועלת נגד עבריינות הבניה במגזר הערבי, דיבר אתי על חשיבות החוק והתריע באוזניי על חומרת הדברים.

הבטחתי לו שאברר. התקשרתי לצביקה האוזר, חבר צוות המו"מ של כחול לבן, והוא הכחיש נמרצות את הסיפור. ליתר ביטחון ביררתי גם עם בוגי יעלון, ואף הוא הכחיש זאת מכל וכל. חזרתי למאיר, סיפרתי לו על ממצאיי, והתרשמתי שנחה דעתו.

השבוע הליכוד הבטיח להקפיא את חוק קמיניץ, כשוחד בחירות למגזר הערבי. נכון לעכשיו, באתר של "רגבים" – שתיקה.

 

האם נתניהו גזען? – מצד אחד, ייאמר לשבחו של נתניהו שממשלתו האחרונה קידמה את המגזר הערבי יותר מכל ממשלה אחרת בעבר. מצד שני, ייאמר לגנותו, שהוא מסית נגד הערבים, מחרחר שנאה כלפיהם, מציג אותם כגונבי הבחירות והחמור מכל – העניק לגיטימציה לתועבה הגזענית, החיה הכהניסטית.

אז הוא גזען או לא?

נתניהו אינו גזען, והוא סולד מהכהניזם. אבל אין גבולות לתאוות השלטון שלו, ואם הדרך לנצח בבחירות עוברת דרך פופוליזם גזעני והסתה, ואם הוא סומך על המוטציה הכהניסטית שתתמוך בהעמדתו מעל החוק, הוא ירתום בלי למצמץ גם את הגזענות למדיניות האדמה החרוכה שבה הוא נוקט.

 

קן הקוקיה – בית ראש הממשלה, בית שרד שאתה ואני מממנים ממסינו, אמור להיות מופת של העסקה הוגנת.

היום הוא התגלמות המושג השפלת עובדים, חילול כבודם האנושי, התעללות בעובדים, העסקה פוגענית, לא אנושית.

 

רצון העם – האם גם התעללות אכזרית ומשפילה בעובדים קשי יום היא "רצון העם"?

 

יאיר = ביבי – יאיר נתניהו הוא המעי הגס של אבא שלו. את מעט הטינופת שהנאשם עוד נמנע מלומר בקולו, הוא מעביר דרך המעי הגס. כל הרפש שהג'ורה יאיר מטיל – לכל הטינופת הזו אחראי הנאשם.

למי שאומר, בצדק, שיאיר נתניהו הוא הדבר הכי נחות, הכי נמוך, הכי מטונף, הכי זול, הכי עלוב, הכי מרושע, הכי שקרני שהיה כאן, כדאי לזכור: יאיר נתניהו = ביבי נתניהו.

 

כך נוהגת כנופיית פשע – לאורי אבנרי, עורך העולם הזה, היו שיטות משלו לעקוף צנזורה. אם, למשל, הצנזורה או כתב איסור פרסום אסרו פרסום שמו של אדם בנושא מסוים, אבנרי היה מפרסם את הכתבה, והותיר את המקום של שם האדם מחוק בידי הצנזורה. ולצד אותה כתבה, פרסם תמונה גדולה של האיש ששמו נאסר לפרסום במסגרת איזו ידיעה סתמית, לא חשובה. כל הקוראים הבינו.

כך נוהג יאיר נתניהו בתעשיית השיימינג. הוא מצייץ על "המאהבות של גנץ", אח"כ מוסיף תמונה של צעירה שהצטלמה עם גנץ, ואח"כ מעלה את פרופיל הפייסבוק של אותה צעירה ושואל בתמימות אם מישהו יודע מיהי.

כך, בהיתממות, סתם התעניין בשמה של מישהי. בניסיונו לפגוע במי שמעז להתמודד נגד אבא שלו, לא אכפת לו להרוס את חייה של בחורה צעירה שאינו מכיר, כי הוא למד מאבא שלו שהמטרה – השלטון, מקדשת את כל האמצעים.

ואחרי שהאב של הקורבן גינה אותו על מעשהו השפל והנבזי, יאיר נתניהו תבע אותו. כן יאיר נתניהו, הנבל השרלטן, הגיש תביעת דיבה נגד אבא של הקורבן התמים שהוא רמס ללא כל סיבה. כך נוהגת כנופיית פשע.

זאת השיטה של תעשיית השקרים. מעלילים עלילות ושקרים. עושים שיימינג. ואח"כ תובעים את הקורבנות תביעת השתקה, בשיטת מצליח – אולי הם ייבהלו. אני מקווה מאוד שהאבא של הקורבן, שהחוליגן עשה לה שיימינג שקרני אופייני, לא יירתע.

 

מרתון הראיונות – צפיתי בעיון רב במרתון הראיונות של ראשי הרשימות אצל רינה מצליח.

רינה מצליח הייתה מצוינת. שאלה את כל המרואיינים (למעט אחד – עוד אשוב לכך) את השאלות הקשות ביותר, בלי הנחות, ללא הטיה ולא נתנה להם להתחמק.

הרגע המביך ביותר היה מופע האימים הבכייני של בנט ומנוסתו הפחדנית מהאולפן.

נתניהו הוכיח שוב את כישרונו הנדיר – היכולת לשקר בלי להניד עפעף.

הראיון עם גנץ – ניכרים דברי אמת.

האיש המגעיל ביותר בערב הזה היה עמיר פרץ. מצד אחד הוא התפייט במתק שפתיים ש"אני לא יורה בנגמ"ש". הוא רק הפגיז את הנגמ"ש. הוא שימש כאידיוט השימושי של יאיר נתניהו ואבא שלו, ומדבר על הקמת ממשלת מיעוט כחול-לבן והעבודה-גשר-מרצ שתהיה תלויה בליברמן והרשימה המשותפת.

אילו אמר שזאת הצעתו שכחול לבן מתנגדת לה מכל וכל – ניחא. אבל הוא דיבר על כך כאפשרות ריאלית. מה הפלא שנתניהו, שהוא לא פראייר, קפץ כמוצא שלל על המציאה, וציטט את דברי ההבל של פרץ שוב ושוב. ועל כך, אין מה להלין עליו. רק על פרץ.

אחריו הופיע איימן עודה. פרץ לחץ ידיו בחמימות (שזה בסדר גמור) והחל ללקק לו על השותפות היהודית ערבית וכו'. במקום שיקרא לערביי ישראל הרוצים להשתלב במדינת ישראל לא להצביע לרשימה אנטי ישראלית השוללת את זכות קיומה של מדינת ישראל. שיקרא להם לתמוך במפלגת העבודה.

באשר לאיימן עודה – הוא היחיד שרינה מצליח נהגה בו בכפפות של משי. לא שאלה אותו את השאלות הקשות. לא שאלה אותו על זכות קיומה של מדינה יהודית. לא שאלה אותו על תביעת "זכות" השיבה. לא שאלה אותו על הטרור.

ובכל זאת, היא כן שאלה אותו שאלה אחת – על אפשרות של תקיפה בעזה. הוא אמר בפירוש שממשלה שתתקוף בעזה לא תקבל את תמיכתו. כלומר, בעיניו התפקיד שלנו הוא לספוג רקטות על אזרחי ישראל, אך אסור לישראל להגן על אזרחיה.

ואח"כ מתפלאים על האמירה הברורה, הנחרצת והחד-משמעית של גנץ: לא תקום ממשלה עם המשותפת. לא יהיה מו"מ עם המשותפת. לא תהיה ממשלה בתמיכת המשותפת. לא תהיה ממשלה בהימנעות של המשותפת. ניכרים דברי אמת. אבל… כאשר עמיר פרץ תוקע סכין גב ומסובב…

יש הרבה מאוד רשימות שמתמודדות. לא כולן הוזמנו לראיון. הוזמנו רק הרשימות שיש להן סיכוי ריאלי להיבחר (חוץ מיהדות התורה, שלהערכתי מנהיגהּ לא רצה להתראיין). אז למה הזמינו את מנהיג תועבה כהניסטית בן גביר? הרי לא היה אפילו סקר אחד שבו הוא התקרב לאחוז החסימה. אז למה לתת לו במה? טוב שהיא לא הזמינה את אשת הרוצח.

אבל הוא סיפק מידע מעניין. הוא סיפר, אף שגילה טפח וכיסה טפחיים, על הפיתויים שהורעפו על ראשו מחצרו של נתניהו: שר, שגריר, ג'ובים בקק"ל והרבה הרבה כסף! לידיעתך, מ"מ פרקליט המדינה.

ועמיר פרץ סיפר שנתניהו הציע לו רוטציה על ראשות הממשלה. וליברמן סיפר שנתניהו הציע לו "עד חצי המלכות + 10%" וסביר להניח שגם הוא התכוון לרוטציה. ומן הסתם, שניהם לא האמינו שנתניהו יכבד את הצעתו.

 

השר הערבי – עמיר פרץ הודיע שהעבודה-גשר-מרצ תתבע כתנאי להצטרפותה לקואליציה מינוי שר ערבי. מינוי שר ערבי, ובלבד שאינו אנטי ישראלי כמו אנשי הרשימה המשותפת, אלא חותר להשתלבות אמת של ערביי ישראל במדינה, הוא רעיון מבורך.

אבל מה פירוש "נדרוש מינוי שר ערבי"? אם עמיר פרץ רוצה למנות שר ערבי, עליו להודיע שאחד מנציגי סיעתו בממשלה, שאליה תצטרף, יהיה ערבי. כלומר, אם יהיו לה שלושה שרים – אחד מהם יהיה ערבי. אם יהיו להם שני שרים – אחד מהם יהיה ערבי. אם יהיה להם שר אחד – הוא יהיה ערבי.

 

מדינה יהודית דמוקרטית – אם ישראל לא תהיה מדינה יהודית, היא תהיה דמוקרטית כמו שכנותיה.

 

בנט צודק – אני מזדהה עם מה שבנט כאופוזיציה בתוך הממשלה היה אומר על שר הביטחון בנט.

 

על קלפיות נגישות וישראבלוף – על פי החוק, אזרח יכול להצביע רק בקלפי שאליה הוא משויך, על פי מקום מגוריו הרשום במשרד הפנים. אבל יש אנשים שמתקשים בכך בשל בעיית נגישות. לכן במערכות הבחירות האחרונות הוגדרו קלפיות נגישות מיוחדות, שמאפשרות לאזרחים שאינם יכולים להגיע לקלפי שבה הם רשומים להצביע בקלפי אחרת. יש ברחבי הארץ 2,281 קלפיות כאלו.

כך מוגדרת בעיית הנגישות: "אדם שמפאת מצבו הגופני מוגבל בניידות והקלפי שבה הוא רשום אינה מוגדרת כנגישה, רשאי להצביע בכל מקום קלפי שנקבע על ידי ועדת הבחירות המרכזית כקלפי נגישה מיוחדת".

אם מגיע לקלפי נכה על כיסא גלגלים או אדם שמתקשה בהליכה, בעיית הנגישות שלו נראית לעין ומובנת מאליו. ואם היא אינה נראית לעין? "בהצבעה בקלפיות הנגישות המיוחדות יידרש הבוחר, אם מוגבלותו אינה ניכרת לעין או אם אין ברשותו תעודה המעידה על כך שהוא מוגבל בניידות, לחתום בפני מזכיר ועדת הקלפי על הצהרה כי הוא מוגבל בניידות".

מה פירוש מוגבל בניידות? אין הסבר. למשל, סטודנט שמתגורר בנגב ולומד במכללת תל-חי, ואינו רוצה לחצות במיוחד ביום אחד את הארץ לאורכה ובחזרה, יוכל להצביע בגליל העליון? זאת נחשבת בעיית נגישות? סביר להניח שלא לכך התכוון המשורר.

מצד שני, הנוהל הוא שמזכיר הקלפי אינו בודק ואינו שואל, אלא מכבד את ההצהרה. אני מכיר משפחה שעברה דירה ממרכז הארץ לפריפריה, ושינתה את כתובתה במשרד הפנים ארבעה ימים אחרי התאריך הקובע למקום ההצבעה. כאשר היא התקשרה לוועדת הבחירות נאמר לה שהיא יכולה להצביע במקום מגוריה החדש, וכל שהיא צריכה לעשות הוא לחתום על ההצהרה בפני מזכיר הקלפי ולא ישאלו אותה שאלות מיותרות.

אז למה באתר של ועדת הקלפי נכתב: "לתשומת לב הבוחרים – הצהרה שקרית היא עבירה פלילית, והיא ומעכבת את הצבעתם של בוחרים המוגבלים בניידותם ומקשה עליהם". אם אין הגדרה ברורה מהי בעיית הנגישות, איך יכולה להיות הצהרה שקרית? אם מזכירי הקלפי יכבדו כל חתימה, מדוע נדרשת האזהרה הזאת? מדובר בכסת"ח כלשהו? בישראבלוף? למה לאפשר דבר ולהצהיר שאינו חוקי?

אם המטרה של הקלפיות הנגישות המיוחדות היא לעודד הצבעה ולהגדיל את אחוזי ההצבעה, בכך שאנשים יצביעו בקלפי הנוחה להם – זו מטרה ראויה. אז למה להסתיר אותה מאחורי בעיית נגישות, כביכול, לעודד מצביעים לשקר ולהזהיר אותם שהם עוברים על החוק?

 

מ"מ היו"ר – אז איפה אתם מבלים את השבתון הבעל"ט ביום שני הקרוב? אני מוניתי לתפקיד מ"מ יו"ר ועדת הבחירות המחוזית בצפת.

כמו ועדת הבחירות המרכזית, כך בכל מחוז יש ועדה מחוזית. גם הוועדות המחוזיות הן בראשות שופט – שופט שלום, ולצדו נציגי הרשימות השונות. יו"ר הוועדה בצפת הוא כבוד השופט ראיד עומרי.

אני אחד מארבעת נציגי כחול לבן בוועדה המחוזית בצפת. מבין חברי הוועדה, שלושה מוגדרים כסגנים – נציג כחול לבן, נציג הליכוד ונציג ש"ס. אני הסגן מטעם כחול לבן. אחד מהסגנים הוא מ"מ, במקרה זה – אני. תפקיד ועדת הבחירות הוא לפקח על ההתנהלות התקינה של הבחירות בקלפיות במחוז ועל טוהר הבחירות.

 

ההימור שלי – בדרך כלל, לפני בחירות, אני מקפיד לא להתנבא.

הפעם אחרוג ממנהיגי.

יומיים לפני הבחירות אני מוכן להמר שהשנה יפתחו את סכר דגניה.

 

הרהור לפרשת השבוע – גיבור פרשת "תצווה" הוא אהרון הכהן. הוא גיבור שאינו עושה דבר. רוב הפרשה היא תיאור חליפת הפאר שלו ושל הכוהנים הגדולים לדורותיהם. פרשה שלמה מוקדשת לתיאור של פאר, של ראוותנות, של חיצוניות. כמה כסף הושקע בביגוד הזה, ולאילו מטרות קצת יותר חיוניות ניתן היה להקדיש אותו. האם זו רוח היהדות?

ומה לבש משה? בשום מקום לא נכתב דבר על חליפת השרד שלו. מן הסתם, משה, שאגב קראו לו פשוט משה – את שם המשפחה "רבנו" הדביקו לו אחרי אלף שנים, לבש בגדים פשוטים, כאחד האדם. הוא לא נזקק לפאר הזה. הוא התלבש בבגדי רועה בדואי. הוא לא היה זקוק למחיצה בינו לבין בני עמו. הוא לא היה זקוק לאישור חיצוני להיותו מנהיג. הוא היה מנהיג אמת.

ואהרון? אהרון לא הגיע למנהיגות בזכות עצמו, אלא בזכות היותו "אחשל". הוא בלט בצחצחות הלשון וכישורי הדיפלומט שלו, בהם כיסה על החיסרון של משה – העדר כושר רטורי, בהיותו כבד פה וכבד לשון.

מבחנו כמנהיג יהיה בשבוע הבא, בפרשת "כי תישא". בהעדרו של משה, שבושש לרדת מן ההר, עיני העם היו נשואות אליו. התוצאה הייתה עגל הזהב. התנהגותו של אהרון בפרשת עגל הזהב, היא של מנהיג פופוליסט, שאינו מנהיג את העם אלא מונהג בידי העם. הוא מבצע את רצון העם מבלי לנסות להשפיע עליו ולחנך אותו ולבסוף בורח מאחריות ומאשים את העם. זהו כשל מנהיגותי חמור.

מסתבר שפאר אינו מהווה תחליף למנהיגות אמת. ומי שעושה אנלוגיות לימינו, עושה זאת על אחריותו.

 

ביד הלשון

צור משה – צור משה הוא מושב בשרון, במועצה האזורית לב השרון, לא רחוק מנתניה. זהו המושב הגדול ביותר בארץ.

המושב עלה לקרקע ב-1937 כיישוב חומה ומגדל, בעיצומן של מאורעות תרצ"ו-תרצ"ט, בידי חלוצים עולים מיוון ומבולגריה.

המושב קרוי על שם משה קופינס, רופא, מנהיג ציוני, מראשי הקהילה היהודית בסלוניקי וציר בפרלמנט היווני. הוא היה ציר בקונגרסים הציונים והיהודי הראשון שכיהן בפרלמנט היווני. נפטר ב-1924 בגיל 53. על פי צוואתו, ארונו הועלה לארץ ישראל והוא נטמן בבית העלמין טרומפלדור בת"א.

קופינס הוא האיש שהגה ויזם את הרעיון של הקמת יישוב של יוצאי יוון בארץ ישראל והחל לאסוף את הכסף לגאולת הקרקע. חזונו הוגשם 13 שנה אחרי מותו בהקמת כפר קופינס, שלימים שינה את שמו לצור משה, כדי ששמו יהיה עברי.

 

תגובות

captcha
הקלד את המספרים שאתה רואה בתמונה: