יום רביעי, 01 באפריל 2020, ז' ניסן ה' תש"פ
לפרסום חייגו: 058-4337220

הטור של אורי הייטנר בצפונט

אקטואליה

הבלוג של אורי הייטנר - מאמרים בענייני יהדות, ציונות, פוליטיקה וחברה

צרור הערות והפעם – על מה אני כואב, אם יהיו לו שישים ומטה, בחירה בין חלופות, גוש חוסם נגד חקיקה מושחתת, איזו החמצה, חשבון נפש, ציד נמושות, לא למכירה, בשיטות של מאפיה, השיימינג מתחיל, ניצחון פירוס של הרשימה המשותפת, למה הוא מחנך, מה אכפת להם דמותה של המדינה, שיעמום, יש סיכוי, הטייגרים, בהלת הקורונה, עוצרים את הקורונה, יום שלישיט, למה באמת וביד הלשון – גלעד

פורסם בתאריך:


נכתב על ידי

אורי הייטנר

חבר קיבוץ אורטל, חוקר במכון שמיר למחקר בקצרין, פובליציסט בעל בלוג בנושאים אקטואליים

uriheitner@gmail.com

https://heitner.wordpress.com/

על מה אני כואב – בין אם יהיו לנתניהו 61 מנדטים ובין אם "רק" 60 או אפילו 59. בין אם נתניהו יוכל להרכיב ממשלה או לא – זה ניצחון גדול שלו.

ואני מאוד כואב זאת. ואיני מתכוון לכאב ההפסד, שקיים תמיד. אני כואב את המשמעות החברתית של ההצבעה. המשמעות היא שלרבים בעם ישראל אין בעיה עם שחיתות. אחרים אולי אינם בעד שחיתות באופן כללי, אבל חושבים שלנתניהו הכל מותר.

ואחרים, וזה אולי המסוכן ביותר – מאמינים לתאוריית הקונספירציה המטורפת על "מדינת עומק" ו"תפירת תיקים". זה המסוכן מכל, כיוון שאי האמון הזה של רבים כל כך במדינת החוק ומוסדותיה, עלול לדרדר את החברה הישראלית לדמורליזציה ואולי אפילו לאנרכיה.

ולכן, בלי קשר לפוליטיקה ולשלטון, החברה הישראלית מחייבת תיקון עמוק.

 

אם יהיו לו 60 ומטה – אם התוצאה הסופית תהיה באמת 60 מנדטים ומטה – חובה להקים ממשלת אחריות לאומית, של הליכוד וכחול לבן. ממשלת פיוס לאומי.

 

בחירה בין חלופות – אני מכיר היטב את כל הטיעונים נגד הליכת כחול לבן לממשלת אחדות עם נתניהו. כל הטיעונים הללו נכונים. מי שחולק על דעתי המצדדת בממשלה כזו יוכל בנקל לצטט דברים שכתבתי רק לאחרונה נגד האבסורד שבישיבה תחת ראש ממשלה שנאשם בשלושה כתבי אישום חמורים כל כך.

אולם הפוליטיקה היא אמנות האפשרי, ומפלגת פוליטית צריכה להכריע בכל זמן נתון בין אלטרנטיבות, כשטובת המדינה עומדת לנגד עיניה. ואם האלטרנטיבה היא סיבוב בחירות רביעי, המשך שיתוק המדינה ושחיקת אמון הציבור בדמוקרטיה, אני סבור שנכון להתפשר על עקרונות צודקים כדי למנוע זאת. איני מדבר על ממשלת אחדות בכל מחיר, אלא על כניסה למו"מ רציני על ממשלת אחדות מתוך ניסיון כן להגיע להסכמות שתאפשרנה את הקמתה.

 

גוש חוסם נגד חקיקה מושחתת – המשימה החשובה ביותר של כחול לבן בכנסת היא לעשות הכל כדי לסכל כל ניסיון של נתניהו להעמיד את עצמו מעל החוק ולהימלט מאימת הדין. יש למצוא בליכוד ובגוש הימין ח"כים שלא יתנו יד למעשה נבלה כזה.

יש לסכל את חוק מגה-שחיתות הצרפתי. יש לסכל את החוק לחיסול מדינת החוק באמצעות פסקת התגברות ברוב אוטומטי של השליט, כלומר 61 ח"כים. יש לסכל כל ניסיון לשנות את חוקי החסינות ולבטל באמצעות תעלול זה או אחר את המשפט.

אתן דוגמה. איילת שקד אמרה שלא תתן ידה לחוק צרפתי רטרואקטיבי. בעיניי גם חוק צרפתי לא רטרואקטיבי הוא מגה-שחיתות. יש לזכור שבצרפת, שבה חוק מגה-שחיתות הזה קיים, יש הגבלה של שתי קדנציות. אבל אם היא ואולי ח"כים נוספים יעמדו גם על המעט הזה – חשוב לחשק אותה. במילים אחרות – המשימה היא ליצור גוש חוסם נגד כל חקיקה מושחתת.

 

איזו החמצה – לפני פיזור הכנסת ה-22 דחתה כחול לבן הצעה לממשלת אחדות, שבה נתניהו יכהן כראש הממשלה בחמשת החודשים הראשונים ואז יוחלף. כחול לבן דחתה את ההצעה. אילו הסכימה, בעוד ימים אחדים או שבועות אחדים גנץ היה ראש הממשלה וכבר לפני שלושה חודשים היה למדינת ישראל שר משפטים ראוי לשמו ולא סוס טרויאני שמנסה להחריב את המערכת כדי לרצות את אדונו.

למה כחול לבן דחתה את ההצעה? בראש ובראשונה כיוון שמנהיגיה היו משוכנעים שנתניהו מוליך אותם שולל ושזהו תרגיל. לפחות על בוגי יעלון אני יודע, משיחות אישיות, שהוא משוכנע בכך לחלוטין.

אין ספק שנתניהו הרוויח את אי האמון בו בחוסר יושר. ואף על פי כן, אני סבור שכחול לבן הייתה צריכה לקחת את הסיכון ולהעמיד את נתניהו במבחן. איזו החמצה!

בגישה של הכל או לא-כלום אין הרבה תבונה פוליטית.

 

חשבון נפש – בלי קשר לתוצאות הסופיות שעדיין איננו יודעים מה הן ולשאלה איזו ממשלה תקום, אפשר כבר לומר שבשדה הקרב העיקרי של הבחירות, הליכוד נחל ניצחון וכחול לבן נחלה מפלה.

הייתה רק דרך אחת לניצחון של כחול לבן – העברת חמישה מנדטים מהליכוד והציונות הדתית לכחול לבן. מי הייתה אוכלוסיית היעד? אנשי הימין הממלכתי. ליכודניקים שמאסו בשחיתות ובהתנהלות של נתניהו ודוגלים במדינת חוק, במערכת משפט עצמאית וחזקה, כדרכו המקורית של הליכוד. אנשי הציונות הדתית שקצה נפשם מההקצנה וסולדים מהקשר הגורדי בין הציונות הדתית ונתניהו.

מי שהבין היטב שזה שדה המערכה היה נתניהו. הוא מיקד את הקמפיין שלו בקהל היעד הזה, שרבים ממנו "הלכו לים" בסיבוב הקודם. הקמפיין שלו היה אמנם שקרי ונמוך, אבל במבחן התוצאה, הוא היה מבריק.

היו לו שלושה מסרים:

א. אין מרכז. מהותה ומשמעותה של כחול לבן היא היותה מפלגת מרכז. נתניהו הנחיל מסר לפיו קיימת דיכוטומיה, שמאל וימין. אנחנו ימין. מי שאינו אתנו הוא שמאל. ליברמן, ריבלין, בני בגין, יעלון, מנדלבליט, אלשייך, גדעון סער – כולם סמולנים. כחול לבן היא השמאל. ואם תצביעו לכחול לבן – תצביעו לשמאל. אנשי ימין ממלכתי שהיו מצביעים למרכז, לא רצו להצביע לשמאל.

ב. כחול לבן תקים קואליציה עם הרשימה המשותפת. נתניהו ידע שזהו מסר שקרי, אבל הוא טיפטף וטיפטף וזה עבד. אנשי ימין ממלכתי שאינם רוצים את ביבי, פחדו שבהצבעתם הם יביאו את טיבי.

ג. כולם מושחתים. הקמפיין הציני והנחות של נתניהו שטינף על מנהיגי כחול לבן, נועד להעביר את המסר שכולם מושחתים בצורה זו או אחרת. אנשי ימין שסולדים מנתניהו בשל שחיתותו, היו מוכנים לעבור לאלטרנטיבה של טוהר מידות, לא רצו להחליף מושחת אחד במושחת שני.

נתניהו הצליח להטמיע בקהל היעד את המסרים הללו. ואילו כחול לבן נכשלה בהתמודדות עמם.

כחול לבן חייבת לעשות את חשבון הנפש שלה. איפה טעינו?

כל מנהיגי כחול לבן התחייבו שלא תקום קואליציה עם הרשימה המשותפת ולא ממשלת מיעוט שקיומה תלוי ברצונה הרע של הרשימה האנטי ישראלית הזאת. אז למה קהל היעד לא האמין להתחייבות או לפחות פקפק באמינותה?

בגלל דברים שקרו אחרי הסיבוב הקודם. ביום שבו ערך גנץ פגישה מצולמת עם עודה וטיבי, כתבתי לחבריי בתל"ם שהענקנו לנתניהו את תמונת הניצחון. וכך קרה. נכון שלא הוקמה אתם קואליציה. נכון שלא היה אתם מו"מ קואליציוני.

אולם הספין של ממשלת מיעוט בתמיכת הרשימה המשותפת מבחוץ, שנועד להפעיל לחץ על הליכוד והבלוק של נתניהו, היה בומרנג שפגע קשות בכחול לבן ובאמינותה.

אם נוסיף לכך הצהרות של ח"כים מכחול לבן, כמו עופר שלח ויעל גרמן נגד סיפוח הבקעה, או של רם בן ברק על שינוי חוק הלאום והורדת המושג התיישבות יהודית (ומדובר בחבר נהלל, שהיא סמל של התיישבות יהודית) וגם תקיעת הסכין בגב מצד עמיר פרץ, שערב הבחירות סיפר סיפור בדים כאילו יש סיכום על ממשלת מיעוט בתמיכת ליברמן והמשותפת. כל אלה הרחיקו את קהל היעד ודחפו אותו לנתניהו.

קמפיין ה"כולם מושחתים" וההשוואה בין נתניהו לראשי כחול לבן מגוחך, אבל… כפי שלשגיאה בעברית של אבשלום קור נתייחס אחרת מלשגיאה של אדם עילג, כך הציפיה מרשימה שקמה על הרעיון של מלחמה בשחיתות, היא להנהגה של אנשי מופת. והדבר לא נבחן רק במישור הפלילי, אלא גם במישור הערכי, הממלכתי. ויש להודות, שלא כל ראשי כחול לבן עומדים ברף הזה. וחבל.

כחול לבן נועדה בהרכבה האידיאולוגי לשמש מודל של אחדות לאומית; של יכולת לגשר בין ניצים ויונים ולהוות חלופה לשסע בין המחנות. זו שליחות חשובה. ועם זאת, אני תוהה האם המסר עבד. כמה אנשים שרצו לתמוך ביעלון לא יכלו להצביע לרשימה עם עופר שלח ולהיפך? אולי ריצה בשני ראשים הייתה מביאה לתוצאות טובות יותר. ראוי לבחון זאת, בתהליך הפקת הלקחים.

 

ציד נמושות – אני בעד הקמת ממשלת אחדות לאומית, אך ברור לי שלפחות בשבועות הקרובים נתניהו לא ינהל מו"מ אמתי על אחדות, כל עוד הוא מאמין שיוכל ללכוד זונות פוליטיות, נמושות וחסרי חוליות מן הזן של יברקן, שתמורת אתנן נאות יצטרפו לניסיונותיו להקים קואליציית חסינות. רק כשיכשל, אופציית האחדות תהיה ריאלית.

 

לא למכירה – לפני שנים אחדות היה גל של פרשיות שחיתות ושוחד של ראשי ערים, ונלוו לה דברי פרשנות על הפיתויים שניצבים בפני ראשי רשויות שעובדים מול קבלנים, בעיקר בתחום הבניה. שאלתי את אלי מלכה, מי שהיה ראש המועצה האזורית גולן, האם אי פעם מישהו ניסה לפתות אותו, להציע לו משהו. והוא השיב שמעולם לא, כי אף אחד אינו מעלה על דעתו שניתן להפיל אותו וכל אחד יודע שאם רק ינסה, הוא מיד ידווח למשטרה.

נזכרתי בכך בעקבות הספקולציות התקשורתיות על פיהן ייעשה ניסיון לצוד את יועז הנדל וצביקה האוזר כעריקים. אני בטוח שאף אחד לא ינסה אפילו. מי שוויתרו על מעמד ועוצמה כבירים בתפקידים בכירים בלשכת ראש הממשלה, כאשר חשפו את העובדה שיועצו הקרוב ואיש סודו נתן אשל הוא מטרידן סדרתי, מציצן וצלם מתחת לחצאיות, לעולם לא יערקו תמורת שום שוחד.

 

בשיטות של מאפיה – כאשר תעשיית השקרים של נתניהו עוד הייתה בחיתוליה, הוא בדה את עלילת "הקלטת הלוהטת" כדי להפיל את יריבו בפריימריז על הנהגת הליכוד (1993) דוד לוי. הוא כינה אותו "בכיר בליכוד, מוקף בפושעים, הפועל בשיטות של מאפיה".

היום, בפרשת הקלטת הלוהטת 2, כאשר הוכח שבניגוד לשקר הגס שלו במוצ"ש בטלוויזיה הוא עומד מאחורי הפרשה הדוחה של "הרב" שהקליט את בכר, הוא נהג בשיטות של מאפיה.

ואיך הוא הכחיש את הטענה? "מה פתאום". הוא רגיל לשקר במילים האלה.

 

השיימינג מתחיל – ב-12 בינואר כתבתי: "היכונו לביאת השיימינג – ברגע שיתפרסמו שמות השופטים (אם נתניהו הברחן לא יצליח במנוסתו) – מיד תעשיית השקרים תמציא סיפורי אלף לילה ולילה על כל אחד מהשופטים. ברור יהיה שמדובר בשלושה פושעים ונוכלים שמזמן היו צריכים לשבת מאחורי סורג ובריח. יופצו תיאורים מסמרי שיער על פשעיהם ועל כך שלא נחקרו רק כי 'לא ביבי לא חוקרים' ו'אכיפה בררנית' וכל שאר קלישאות תעשיית השקרים והביוש.

ויסבירו לנו שזה צוות 'מוטה' שנבחר כדי להשיג את ההרשעה. וישאלו בהיתממות למה לא הייתה 'שקיפות' בבחירת השופטים. או אולי – למה 'העם' לא בחר את השופטים. והחסידים השוטים ועובדי אלילים יאמינו לבדיות הללו, יפיצו בתעלות הביבים – תרתי משמע את השקרים האלה".

אז זה מתחיל. תעשיית השקרים לא נחה. נתניהו כבר מתחיל לספר שהשופטים הם "סמולנים". ואם הם "סמולנים" הרי ברור שהם יטו משפט ויצטרפו לקנוניה של תפירת תיקים. נתניהו יעשה הכל כדי להימלט מההכרח להתייצב אל מול הראיות ובמקביל כבר מתחיל במסע הדה-לגיטימציה לשופטיו ולתוצאות המשפט.

את המהלך הזה חייבים לסכל.

 

ניצחון פירוס של הרשימה המשותפת – ההישג האלקטורלי והפוליטי של הרשימה המשותפת הוא אדיר. אבל הוא רק יפגע במגזר הערבי. ישראל הייתה, הנה ותהיה מדינת הלאום של העם היהודי. ככל שערביי ישראל יהיו לעומתיים למדינה, כך תפגע יכולתם להשתלב בה ולהשפיע בתוכה. אני מניח שהיום הם באופוריה, אך הם רק פוגעים בעצמם.

הדרך שלהם להשתלב במדינת ישראל אינו יכול להיות באמצעות פוליטיקה אנטי ישראלית.

מדינת ישראל צריכה לראות בדאגה את עליית הרשימה האנטי ישראלית המשותפת. זו עלולה להיות פגיעה במרקם החיים בין יהודים וערבים בישראל.

חיים משותפים בין יהודים וערבים הם אינטרס לאומי של מדינת ישראל. על הממשלה שתקום לראות בקירוב ערביי ישראל, קידומם בכל תחומי החיים, יעד חשוב. ועליה לעשות זאת מעל ראשה של הרשימה המשותפת, כי אין מקום לשיתוף פעולה עם רשימה השוללת את קיומה של המדינה.

ולגבי יהודים שהצביעו לרשימה האנטי ישראלית – אין במילון מילים שיכולות לתאר את רמת הבוז והתיעוב שאני רוחש כלפיהם. גם אין לי כלים מקצועיים להגדיר נכון את תופעת השנאה העצמית שלהם, שהיא תופעה חולנית, בתחום בריאות הנפש.

ולכן, אצטט את תגובתו של ברל כצנלסון להצבעתם המופרעת: "… היש עם בעמים אשר מבניו הגיעו לידי סילוף כזה, שכלי ונפשי, שכל מה שעושה עמם, כל יצירתו וכל ייסוריו הם בזויים ושנואים, וכל מה שעושה אויב עמם,

"כל שוד וכל רצח וכל אונס ממלא את לבם רגש הערצה והתמכרות? אכן, ברוסיה ב-1881, בעצם ימי הפרעות, ישבו בנים ובנות לעם ישראל והדפיסו בחשאי מתוך מסירות נפש, פרוקלמציות, הקוראות לפוגרומים, מתוך תקווה שהדם היהודי שיישפך יעזור להתקוממותו של המוז'יק הרוסי.

אכן יודעת ההיסטוריה העברית כל מני רנגטים ודגנרטים. צורות של שמד. כל עוד אפשרי הדבר שיבוא ילד יהודי לארץ ישראל, ילד שטופח על-ידי ייסורי הדורות ומשא הנפש של דורות, וכאן ידבקו בו חיידקים של שנאה לעצמו, של 'עבדות בתוך המהפכה', ויטרפו עליו את דעתו עד כדי כך שיראה את הגאולה הסוציאלית בנאצים הפלשתינים שהצליחו לרכז כאן בארץ את האנטישמיות הזואולוגית של אירופה עם תאוות הפיגיון שבמזרח – אל ידע מצפוננו שקט".

ברל כצנלסון – מתוך נאום 1 במאי 1936. הנאום התפרסם ב"דבר" כעבור ימים אחדים.

 

למה הוא מחנך? – הזדעזעתי לשמוע שראש המכינה הקדם צבאית ביפו, שימקו אל עמי, מצביע לרשימה האנטי ישראלית המשותפת. כתבתי לו: איך ראש מכינה קדם צבאית יכול לתמוך ברשימה אנטי ישראלית, השוללת את זכות קיומה של מדינת ישראל, תומכת באויביה ובטרור? למה אתה מחנך את חניכיך? לשירות משמעותי בצה"ל? בחמאס? איפה? אינך ראוי להיות ראש מכינה קדם צבאית. אם אתה תומך ברשימה כזו, מן הראוי שתתפטר.

 

מה אכפת להם דמותה של המדינה – גדעון לוי מסביר למה הבחירות לא חשובות. כי "כולם ציונים" חוץ מהרשימה המשותפת. מה חשובה, לשמאל הרדיקלי האנטי ציוני, דמותה המוסרית של מדינה שהם שוללים את קיומה? "חוק השבות, חוק הלאום, המצור בעזה והכיבוש בגדה — בנושאי היסוד האלה מתקיים קונסנזוס מקולל". אוי אוי אוי. חוק השבות… חוק מקולל. "הכל מתכנס אל ההסכמה הלאומית הרחבה, קללתה של ישראל, על מדינה יהודית לא שוויונית עם פריווילגיות יהודיות ועליונות של יהודים… מאיתמר בן גביר ועד עמיר פרץ בואכה ניצן הורוביץ, אין מחלוקת של ממש… כולם בעד היהודית והדמוקרטית, למרות הסתירה הבלתי ניתנת לגישור בין השתיים והצורך הבלתי נמנע לבחור ביניהן… אם יש שסע רעיוני עמוק הוא אך ורק בין הרשימה המשותפת, לבין כל השאר".

בדבר אחד הוא צודק – אכן, מבחינתו ומבחינת הרשימה שבה הוא תומך, בן גביר וניצן הורביץ הם היינו הך. כולם נגד חיסולה של מדינת ישראל. הוא מבין את מה שעמיר פרץ מתעקש לא להבין – אין גשר ולא יהיה גשר בין ציונים לאנטי ציונים.

בעצם, הוא צודק בעוד דבר. מי ששולל את עצם קיומה של מדינת ישראל, מה אכפת לו אם היא מושחתת? לכן הרשימה המשותפת סייעה לנתניהו למנות את מסרס ביקורת המדינה, כדי למנוע מטייס קרבי, כלומר רוצח ופושע מלחמה, לכהן בתפקיד.

 

שיעמום – ערכתי ביום הבחירות סיבוב קלפיות ביישובים בגולן. בכל הקלפיות שבהן ביקרתי, ללא יוצא מן הכלל, לא הייתה ולו תקלה קטנה אחת, ולו פעוטה; לא בעיות, לא אי-סדרים, כלום. מצ'עמם.

 

יש סיכוי – בבחירות 96' ביליתי את ליל הבחירות באולפן ערוץ 1. הייתי שם כדובר ועד יישובי הגולן, אך בפועל גם כאיש הדרך השלישית. כאשר הגעתי לאולפן, פגש אותי אמנון אברמוביץ'. "נו", שאלתי אותו, "מה ידוע לך?" ואמנון כממתין סוד אמר לי: "יש לי חדשות מעודדות בשבילך. יש סיכוי שאתם מגרדים את אחוז החסימה". אחוז החסימה היה אז שני מנדטים. הדרך השלישית קיבלה ארבעה מנדטים.

 

הטייגרים – אני חבר בוועדת ההנצחה של המועצה האזורית גולן. אנו מקבלים פניות רבות להנצחה, בעיקר של יחידות שלחמו בגולן במלחמת ששת הימים ועוד יותר במלחמת יום הכיפורים. אנו מנווטים ברגישות בין הרצון להנציח את גיבורי האומה ולא להשיב ריקם את הפניות, לבין הרצון שהגולן שהינו אזור אזרחי, חבל ארץ פורח שהוא בית וחיים, לא יהיה אתר הנצחה אחד גדול. ויש כמובן שיקולים של תחזוקה, של בטיחות, של עלויות וכד'. אני רואה בחברותי בוועדה שליחות של ממש.

החוויה בחברות בוועדה היא המפגש עם הלוחמים הוותיקים. ביום ראשון הייתה לנו פגישה מרגשת מאוד עם לוחמי כוח טייגר – שבעה טנקים שהשמידו חטיבת שריון סורית; השמידו 43 טנקים סורים והבריחו את השאר, בלי אף פגוע בנפש לכוחותינו ובלי אף טנק פגוע, בלילה שבין ה-6 וה-7 באוקטובר, מוצאי יום הכיפורים, הלילה הראשון של מלחמת יום הכיפורים.

מארב הטנקים הזה נלמד בכל בתי הספר לשריון בעולם כמופת של חכמה צבאית, קריאת השטח, הפתעה, יוזמה ותעוזה. הכוח המשיך להילחם לאורך המלחמה, ויצא ללא פגע מכל הקרבות. הייתה זו זכות גדולה להיפגש עם האנשים האלה, שבגיל עשרים ניצבו בין הפולש הסורי לבין מדינת ישראל וניצחו.

 

בהלת הקורונה – עם בבידוד ישכון.

 

עוצרים את הקורונה – ידיעה (לא מאומתת) מספרת שבצפון קוריאה מוציאים להורג חולי קורונה כדי למנוע את התפשטות הנגיף. אני מקווה שכיתת היורים הצטיידה במסכות.

 

יום שלישיט – לפעמים פליטות מקלדת הן דבר מקסים. למשל, מודעה שמתחילה: "יום שלישיט זה קורה!"

שיט… פעמיים קיא טוב.

 

למה באמת? – למה אתם ממשיך לכתוב אצלו, כאשר בשולי מאמרך הוא כותב עליך דברים נוראים כאלה? שואלים אותי שוב ושוב קוראים. ובכן, השליחות שלי היא לומר את האמת ולהבטיח שהאמת תישמע. וכל במה ראויה להשמעת האמת.

כמו כן, מקובלים עליי דברי חז"ל ש"הנעלבים ואינם עולבים שומעים חרפתם ואינם משיבים עושים מאהבה ושמחים בייסורים עליהם הכתוב אומר 'ואוהביו כצאת השמש בגבורתו' ".

ולא אזכיר את מה שנאמר על מי שמתכבד בקלון חברו.

 

ביד הלשון

גַּלְעֵד – סיימתי את סדרת הפינות שהוקדשו ליישובים הרבים שמופיע בהם השם יצחק, ומסתבר שהרשימה לא הושלמה לגמרי. כלומר, אין עוד יישובים כאלה, אבל יש יישוב ששמו המקורי נשא את השם יצחק.

היישוב הוא קיבוץ גלעד. הקיבוץ יושב ברמות מנשה, בין ואדי ערה ליוקנעם עלית.

הקיבוץ עלה לקרקע ב-1945. ייסד אותו גרעין של חלוצים בוגרי תנועת "הבונים" ותנועת "החלוץ" מגרמניה, לאחר שש שנות הכשרה בגבעת חיים.

שמו המקורי של היישוב, שניתן לו בידי המוסדות המיישבים, היה אבן יצחק, לזכרו של יצחק אוכברג, נדבן יהודי מדרום אפריקה שגאל את אדמות רמות מנשה שעליהן הוקמו גלעד ודליה. אולם התושבים סירבו לקבל את השם. הם רצו להנציח את חבריהם שנספו בשואה, בשם גלעד, לאמור – הקיבוץ החי הוא גלעד לזכר הנספים.

רק בשנת 2000, 55 שנה אחרי היווסדו של הקיבוץ, אישרה ועדת השמות הממשלתית את השם שנקרא בפי כל – גלעד, במקום אבן יצחק.

 

תגובות

captcha
הקלד את המספרים שאתה רואה בתמונה: