יום ראשון, 22 בספטמבר 2019, כ"ב אלול ה' תשע"ט
לפרסום חייגו: 058-4337220

דעות בצפונט

דעות

הבלוג של אורי הייטנר - מאמרים בענייני יהדות, ציונות, פוליטיקה וחברה

צרור הערות, והפעם – שיבוש מטרת האויב, התסריט הגרוע ביותר, גנרלים, כובל את ידיו, שקר גס, על כהניזם ואחוז החסימה, להחרים, צדק צדק תרדוף וביד הלשון – קריית שמונה

פורסם בתאריך:


נכתב על ידי

אורי הייטנר

חבר קיבוץ אורטל, חוקר במכון שמיר למחקר בקצרין, פובליציסט בעל בלוג בנושאים אקטואליים

uriheitner@gmail.com

https://heitner.wordpress.com/

שיבוש מטרת האויב – אני קורא תגובות של לעג על תרגיל ההונאה של הטסת "פצועי" דמה. אמירות בנוסח – "בזה צה"ל מתפאר?", "הטובים לתיאטרון צה"ל" וכו'. נכון, לא מדובר באביב נעורים ולא במבצע אנטבה, אך לא הכל אמור להיות אביב נעורים. מדובר כאן בצעד טקטי, שנועד לשבש את מטרת האויב.

במקרה הזה, מטרת האויב הייתה להרוג שני חיילי צה"ל, או לפחות לפצוע חיילים. מטרת האויב לא צלחה. היא לא צלחה, בין השאר בזכות ההונאה. המטרה הראשונה כאשר נערכים לפעולה יזומה של האויב, היא לא לאפשר לו להשיג את מטרתו. המטרה הזו הושגה.

בזכות תרגיל ההונאה, המתקפה של האויב הייתה מצומצמת והסתיימה בתוך זמן קצר. התרחבות והתמשכות ההתקפה, עלולה הייתה לחמם את הגזרה ולדרדר את המצב להסלמה ואולי אף למלחמה. אין לנו עניין בהסלמה בגבול לבנון, ובוודאי לא בזמן ובמקום שהאויב בחר. אופן הפעולה הישראלי גרם לכך שפעולת האויב הייתה תחומה בזמן ובמקום.

הייתי שותף לביקורת, אילו היינו מסתפקים בספיגה ובתרגיל הונאה ובכך שמטרת האויב לא הושגה. אולם צה"ל הגיב ותקף, באופן בלתי פרופורציונלי, ובכך שמר על עקרון היסוד של קדושת הריבונות – כל פגיעה בריבונות ישראל תיענה בתגובה כואבת (וחבל שבגבול עזה אנו נוהגים אחרת).

בסך הכל, אני רואה את אופן הפעולה הישראלי במקרה זה, במכלול השיקולים, כהצלחה וכפעולה נכונה.

שאלה שעלתה בהקשר של ההסלמה בגבול לבנון, הייתה סוגיית העמימות. פעמים רבות הבעתי את דעתי בזכות העמימות, כנדבך משמעותי במדיניות הנכונה של ישראל במסגרת "המערכה בין המערכות" ופעולות צה"ל והמוסד נגד התבססות איראן באזורנו ונגד התעצמות חיזבאללה. ביקרתי את הפטפטת המיותרת ואת ההתפארות המזיקה (למשל, ביום שני, בראיון של יובל שטייניץ ברשת ב'). שבירת העמימות פוגעת בפעולת ישראל ומסכנת אותה.

אולם דווקא במקרה המדובר – הפעולה בסוריה לסיכול פיגוע איראני ספציפי, שבה נהרגו מחבלי חיזבאללה, והיא הייתה המניע לפעולת חיזבאללה, נכון היה לקחת אחריות. יש הבדל בין הפעילות האסטרטגית במדינות שונות לסיכול תכנית ההתעצמות, שראויים לה הערפל והעלטה, לבין סיכול פיגוע, שנכון להציג אותו באופן פומבי.

עם זאת, עצם תגובת האויב על פעולה שנטלנו עליה אחריות בפומבי, מלמדת אותנו על חשיבות העמימות, ועד כמה התפארות עלולה לחבל במאמץ העיקרי.

 

התסריט הגרוע ביותר – סימה קדמון כתבה בטורה השבועי ב"ידיעות אחרונות" על הפגישה המדוברת, שאולי תהיה בין טראמפ ורוחאני. היא הציגה את הפגישה כאילו ברור שהיא מסמנת הפניית עורף של טראמפ למדינת ישראל, ובאופן אישי לנתניהו, ושינוי קיצוני של 180 מעלות במדיניותו. היא הציגה זאת בלעג ככישלון מדיניותו של נתניהו כלפי איראן וכלפי תכנית הגרעין.

האם היא צודקת בביקורתה? הבה נבחן את העניין.

ראשית, כלל לא בטוח שהפגישה הזאת תתקיים.

שנית, אם תתקיים פגישה, אין בכך סימן לשינוי מדיניותו של טראמפ, כיוון שעוד ביום שבו הודיע על יציאת ארה"ב מהסכם הגרעין, ומאז ועד עתה, הוא קרא לאיראן למו"מ על הסכם חדש.

שלישית, אם תתקיים פגישה, זהו סימן לשינוי מדיניותה של איראן. איראן סירבה לכל פגישה עם טראמפ ואנשיו, כל עוד ארה"ב לא תחזור בה מיציאתה מן ההסכם. אולי הדבר מוכיח שהסנקציות על איראן משפיעות עליה וגורמות לשינוי במדיניותה? הרי זו מטרת הסנקציות. סנקציות אינן מטרה בפני עצמה, אלא אמצעי להשגת מטרה מדינית.

רביעית, גם אם ייחתם הסכם גרעין חדש עם איראן, וגם אם יהיה זה שוב הסכם גרוע, הוא לבטח יהיה פחות גרוע מקודמו, כיוון שטראמפ לא ישפיל את עצמו בחתימת הסכם בלי להשיג הישג שיוכל להציגו כיתרון שלו על אובמה. כך, שאפילו תסריט כזה, שהוא בהחלט תסריט רע – עדין הוא רע במיעוטו, ופחות גרוע מהמצב שקדם לביטול ההסכם, ולכן אין לראות בו כישלון מדיניותו של נתניהו.

חמישית, גם אם ניקח את התסריט הגרוע ביותר, שאכן טראמפ הופך את עורו לחלוטין וחותם על הסכם כניעה אפילו יותר גרוע מההסכם של אובמה. האם הדבר מעיד על כך שמדיניותו של נתניהו כלפי איראן הייתה שגויה? ממש לא.

כאשר נתניהו יצא נגד ההסכם, הוא לא ידע מי יישב בבית הלבן ומה תהיה מדיניותו. כלומר, איני מקבל גם את הטענה שמדיניותו הקיימת של טראמפ מעידה בדיעבד על צדקת מאבקו של נתניהו נגד ההסכם.

המאבק נגד ההסכם פשוט היה מאבק נכון וצודק נגד הסכם כניעה המסכן את שלום העולם ואת שלומה של ישראל, וחובתו של נתניהו, כראש ממשלת ישראל, הייתה לעשות כל שביכולתו כדי למנוע את חתימתו, כדי להציג אותו כהווייתו וכדי להתריע נגדו.

המאבק נגד כניעה לאיראנים נועד למנוע מצב שבו לא יהיה מנוס ממתקפה צבאית ישראלית נגד איראן, כי הרי בסופו של דבר, ישראל לא תאפשר את מימוש תכנית הגרעין האיראנית. אך מוטב שהדבר יעשה בדרכים מדיניות, ושהאופציה הצבאית תהיה המוצא האחרון.

הדבר שחרה לי ביותר במאמר של קדמון, לא היה הצגת התרחיש הגרוע ביותר כמעט כעובדה, אלא ההנאה, השמחה לאיד מהתרחיש הזה, שיציג את נתניהו במערומיו. הרי אילו, חלילה, זה מה שיקרה, הבעיה היא למדינת ישראל, לא לנתניהו.

נתניהו מספק לנו מספיק סיבות טובות לבקר אותו. אין כל סיבה לבקר אותו על מדיניות נכונה וצודקת שלו.

קדמון ביקרה אותו, באותו טור, על דברים שבעטיים הוא אכן ראוי לביקורת, כמו הנתק מיהדות ארה"ב ומהמפלגה הדמוקרטית. הנתק הזה הוא מחדל מדיני וציוני של נתניהו, אך הוא אינו קשור כלל לנושא הגרעין האיראני ולא לשבחים שנתניהו מרעיף על ראשו של טראמפ.

ניתן להיאבק בגרעין האיראני, להודות לטראמפ על מדיניותו הפרו-ישראלית (ואין ספק שלפחות עד עתה מדיניותו היא פרו ישראלית חסרת תקדים) ובמקביל לקרב את יהדות ארה"ב ולפעול לחיזוק התמיכה הדו-מפלגתית של ארה"ב ישראל. קדמון עשתה מכל הסוגיות הללו מישמָש אחד גדול.

גנרלים – הסלידה מ"גנרלים" אינה הדבר היחיד המשותף לביביסטים ולשמאל הרדיקלי.

 

כובל את ידיו – לא ברור האם גנץ הצהיר, כפי שצוטט בידי עמית סגל, שכחול לבן לא תשב בקואליציה עם החרדים (כבר שמעתי הכחשה). אך אם נאמרה אמירה כזו – זאת שגיאה. טוב למפלגה לשמור על מקסימום אופציות פתוחות, ולא לכבול את ידי עצמה בהצהרות מיותרות. איננו יודעים מה תהיינה תוצאות הבחירות ומה יהיו המהלכים הקואליציוניים אחרי הבחירות, וטוב למפלגה שרוצה להקים ממשלה להשאיר בידיה אופציות רבות ככל האפשר.

נכון, החרדים הצהירו שלא יישבו עם כחול לבן הכוללת את לפיד. יתכן שבלאו הכי הסיכוי לממשלה עם החרדים קלוש. אבל אחרי הבחירות עשויים להיווצר תרחישים פוליטיים שונים ומפתיעים, ואין מקום לפסילות כאלו.

כחול לבן נושאת מסר של אחדות לאומית וממלכתיות, ותפקידה הוא להוביל לפיוס לאומי. פיוס לאומי אינו מחייב שותפות קואליציונית, אך פסילה מראש אינה מתיישבת עם מסר של פיוס.

הממשלה הרצויה, אם כחול לבן תנצח בבחירות, היא ממשלת אחדות לאומית עם הליכוד, כאשר כל המפלגות האחרות תוזמנה להצטרף אליה, אם תקבלנה את קווי היסוד שייקבעו בין שתי המפלגות הגדולות. ודוק – ממשלת אחדות לאומית, לא ממשלת אחדות חילונית. הרי בין הח"כים של כחול לבן ושל הליכוד יש דתיים. האם הם לא יהיו בקואליציה? וגם מפלגות דתיות וחרדיות רצויות בממשלה כזאת, אם תקבלנה את קווי היסוד שלה.

 

שקר גס – תעמולת הליכוד שמציגה את אחמד טיבי כשר בממשלת גנץ, היא שקר נתעב. השקרן המוביל את תעמולת הליכוד, יודע כמובן שהוא משקר. בכלל, לעתים נדירות הוא נתפס על דבר אמת. אבל הוא גם יודע שחסידיו השוטים יקנו כל שקר, וככל שהשקר יהיה יותר חסר שחר, הם יקנו אותו ויפיצו אותו ביתר שקיקה. כך נתניהו משתית את החברה הישראלית על תרבות הרסנית של שקר.

יש לזכור שאותו נתניהו, הפך לפטרון של החיה הכהניסטית, ועושה כל שביכולתו להחיותה. הוא עשה מאמצים אובססיביים, בבחירות אפריל בהצלחה ולמרבה השמחה הוא נכשל בכך בבחירות ספטמבר, לאנוס את הציונות הדתית להכתים את עצמה בתועבה הכהניסטית, כדי להכניס לכנסת את מי שהוא סומך עליהם בנושא שבאמת מעניין אותו – ההימלטות מאימת הדין. לא אתפלא אם הוא יציע לעוכר הדין איתמר בן גביר את תיק המשפטים, כדמי לא-יתמודד, או כשותף קואליציוני אם, חלילה, עוצמה כהניסטית תכנס לכנסת.

יש לזכור שאחמד טיבי וחבורתו חברו לנתניהו בשני המבחנים המרכזיים בכנסת הנוכחית – בשערוריית הבחירות הנוספות (כדי לסכל הטלת משימת הרכבת הממשלה על גנץ) ובבחירת מבקר המדינה (הם לא רצו טייס בחיל האוויר, והוא רצה מי שיסרס את הביקורת). מישהו מאמין שהם עשו זאת בחינם?

מה הוא ימכור להם תמונת תמיכה בחסינותו?

 

על כהניזם ואחוז החסימה – על פי "ידיעות אחרונות", נתניהו הבטיח לעוצמה כהניסטית שיקדם חוק להורדת אחוז החסימה, בתמורה לכך שהיא תסיר את מועמדותה לכנסת. כמה התייחסויות לעמדתי על דיל כזה:

אני בעד הורדת אחוז החסימה לאחוז אחד, כפי שהיה לאורך שנים רבות. הכנסת היא הביטוי לרצון הציבור, ומן הראוי שתשקף אותו באופן יחסי בצורה ראויה.

מי שיזמו את העלאת אחוז החסימה ל-3.25% היה נתניהו וליברמן (אגב, יאיר לפיד הציע הצעה אף יותר מרחיקת לכת – אחוז חסימה של 6%). אז תירוצם היה "משילות". התנהלותו של נתניהו בנושא זה, מעידה על אופן התנהלותו הכללי.

אין הוא בוחן מה השיטה הדמוקרטית הראויה, אלא פועל לשינויה חדשים לבקרים על פי שיקול קוניוקטורלי – מה טוב לו באותו רגע. כלומר, הוא מנצל את הרוב הכפוף לו, כדי להתאים את השיטה לטובתו האישית. כמובן שהוא רואה בכך התנהלות פטריוטית, כי המדינה זה הוא, ומה שטוב לו ומנציח את שלטונו – טוב למדינה.

אף שהסרת המועמדות של עוצמה כהניסטית (אני מעריך שלא תוסר) משרתת את האינטרס של נתניהו, ולמרות שאני מייחל להחלפתו – אשמח אם היא לא תרוץ, כי עצם השתתפותה, ובמיוחד הסכנה שאולי היא תכנס לכנסת, חלילה, היא כתם על הדמוקרטיה הישראלית. עצם ניהול מגעים בין ראש ממשלת ישראל לכנופיה הגזענית הזאת על עשיית דיל, היא חרפה לאומית.

– אני תומך בהורדת אחוז החסימה, למרות שצעד זה יגדיל מאוד את הסכנה של כניסת כהניסטים לכנסת. איני דוגל בהתאמת אחוז החסימה לאינטרס פוליטי נקודתי. המלחמה במארת הכהניזם צריכה להיעשות באמצעות החוק והחינוך. באמצעות החוק – "כך" ו"כהנא חי" הוצאו אל מחוץ לחוק ומיד קמו מחדש בשמות אחרים, ובית המשפט העליון, בעקביות, מאשר את עשיית הצחוק מהחוק.

עוצמה כהניסטית ודובריה מקפידים לנסח את מצעם הרשמי באופן שלא יעבור על החוק נגד הגזענות, ובכך מערימים בקריצה על החוק. אני מעריך שהיכולת להילחם בתופעה הנלוזה הזאת באמצעות החוק מיצתה את עצמה והיא בלתי אפשרית. לכן, אין מנוס מהתמודדות חינוכית וערכית עם התופעה. נכון, הדרך החינוכית ארוכה יותר וקשה יותר, אך זו הדרך הראויה.

 

להחרים – אחרי שערוץ 13 חשף הקלטה המעידה שוב על האובססיה החולנית של נתניהו לתקשורת וניסיונו להשתלט עליה, גם כאשר הדבר נאסר עליו במפורש, יש להחרים לאלתר גם את ערוץ 13.

 

צֶדֶק צֶדֶק תִּרְדֹּף – בפרשת השבוע, פרשת "שופטים", מקבלים בני ישראל ממשה, רגע טרם כניסתם לא"י, לחיים עצמאיים וריבוניים, מערכת של ציוויים והלכות הנוגעות לחיים ממלכתיים. בין השאר מדובר במינוי מלך ובמשפט המלך. קיים בתנ"ך מתח בין מונרכיה לאנרכיה.

מצד אחד, כל העולם היה מלוכני, והתורה הבינה שזאת דרישת העם וכנראה אין טעם להילחם בה. מצד שני, היהדות מאוד לא אוהבת שלטון של אדם על אדם. הפתרון הוא הגבלת השלטון – כפיפות לחוק (לתורה, במקרה זה) ואיסור גורף על המלך לנצל לרעה את מעמדו כדי לרכוש נכסים, ובאופן מפורט ומפורש – לא להרבות זהב, סוסים ונשים ולא להתנשא על נתיניו.

העולם המודרני המציא שיטת ממשל טובה, צודקת ומתקדמת לאין ערוך מהמונרכיה, אף שגם היא רחוקה משלמות – הדמוקרטיה. הדמוקרטיה מכפיפה את השליט לחוק, מגבילה את אורך כהונתו, מגבילה את כוחו ומחייבת אותו לעמוד לבחירת העם בתום תקופת כהונתו.

ואף על פי כן, גם בדמוקרטיה השלטון משחית, ושלטון ממושך משחית יותר, ולמרבה הצער אנו נוכחים בכך בישראל.

הפסוק האקטואלי ביותר בפרשה, מכוון בה כלפי השופטים, אך נכון כלפי כל נושאי משרות ציבוריות: "לֹא-תִקַּח שֹׁחַד, כִּי הַשֹּׁחַד יְעַוֵּר עֵינֵי חֲכָמִים וִיסַלֵּף דִּבְרֵי צַדִּיקִם".

ומשפט המפתח: "צֶדֶק צֶדֶק תִּרְדֹּף". למה נאמר פעמיים "צדק"? יש הרבה פרשנויות לכפילות. אוסיף את הפרשנות שלי: עלינו לרדוף משפט צדק וגם צדק חברתי. חברה שאינה חותרת לצדק חברתי, לצמצום פערים, לחיסול העוני ושאינה מבוססת על ערבות הדדית וסולידריות חברתית, היא חברה חולה. צֶדֶק צֶדֶק תִּרְדֹּף – זו המחויבות היהודית לתיקון עולם.

 

ביד הלשון

קריית שמונה – בצל המתיחות בגבול לבנון, חוגגת קריית שמונה, בשעה טובה, שבעים שנה להיווסדה.

למה קריית שמונה? מיהם השמונה?

רבים יודעים שהשמונה הם חללי הקרב על תל-חי, הסמוכה, בי"א באדר תר"פ. אולם בקרב לא נהרגו שמונה מאנשי תל-חי, אלא שִׁשה: יוסף טרומפלדור, בנימין מונטר, דבורה דרכלר, שרה צ'יזיק, יעקב טוקר וזאב שַרף. אז מדוע נקראת העיר קריית שמונה ולא קריית ששה? כי היא מנציחה גם את זכרם של שני חברי תל-חי נוספים, שנהרגו בשבועות שקדמו לקרב תל-חי: שניאור שפושניק ואהרון שר.

שמה הראשון של קריית שמונה היה קריית יוסף, על שמו של טרומפלדור, אולם לאחר זמן הוחלט להנציח בשמה את כל השמונה.

 

תגובות

captcha
הקלד את המספרים שאתה רואה בתמונה: