יום שני, 18 בנובמבר 2019, כ' חשון ה' תש"פ
לפרסום חייגו: 058-4337220

דעות בצפונט

דעות

הבלוג של אורי הייטנר - מאמרים בענייני יהדות, ציונות, פוליטיקה וחברה

צרור הערות, והפעם – מסר פלגני, איש מסוכן, למה יש לצפות משקרן, דמי לא יתמודד, שבחים לנתניהו, כבוד השר החוליגן, געגועים לסמוטריץ, הג'ורה של נתניהו, עד מומחה, סרבנים, ברק המאכלת, יש לזה מילה בעברית, בין סאטירה לגועל נפש, פראי אדם, משפט ששמעתי וביד הלשון – ללא כחל ושרק

פורסם בתאריך:


נכתב על ידי

אורי הייטנר

חבר קיבוץ אורטל, חוקר במכון שמיר למחקר בקצרין, פובליציסט בעל בלוג בנושאים אקטואליים

uriheitner@gmail.com

https://heitner.wordpress.com/

מסר פלגני – כתומך בכחול לבן וכחבר בתל"ם אני מאוכזב מהודעת כחול לבן על חתירתה לממשלת אחדות חילונית. יש סתירה בין ממשלת אחדות לבין ממשלה חילונית. ממשלה חילונית מדירה אפריורי את כל מי שאינו חילוני – דתיים, מסורתיים, קונסרבטיבים, רפורמים ואנשים (כמוני) שאינם מגדירים את עצמם על פי המגירות הללו.

מי שנושא את דגל האחדות, צריך להציג מסר לאומי שמתעלה מעל הכיתתיות הפלגנית של שמאל/ימין, חילונים/דתיים, מזרחים/אשכנזים וכן הלאה. יש בין הח"כים של כחול לבן אנשים דתיים כחילי טרופר, אלעזר שטרן, עומר ינקלביץ' (שהיא חרדית) ונדמה לי שנוספים.

בהנהגת תל"ם ובין פעיליה יש דתיים לא מעטים, ובוודאי מסורתיים, כמו יועז הנדל. האם הם יהיו מחוץ לקואליציה? אם הרצון הוא להקים ממשלה עם הליכוד, ואני שמח שזאת השאיפה המוצדקת של כחול לבן, האם יולי אדלשטיין ואלקין, למשל, לא יהיו חלק ממנה, כי הם אינם חילונים?

כחול לבן פונה, בצדק, לציונות הדתית, ומנסה למשוך מתוכה תמיכה של דתיים לאומיים שמאסו בקשר הגורדי הבלתי מותנה עם נתניהו ומתהליכי הסמוטריצ'יאציה של הפוליטיקה הדתית לאומית. איך היא תפנה אליהם, אם היא משדרת שהם מחוץ לתחום?

זו שגיאה חמורה. יתכן שהיא נובעת מסקרים המעידים שמסר כזה יוסיף לכחול לבן קולות, אך אני מאמין שמפלגה צריכה לשמור על עמוד השדרה הרעיוני שלה, ולא להתנהל על פי סקרים.

 

איש מסוכן – כל טרפת ה"מצלמות" נועדה למטרה אחת ויחידה – לכך שאם ראש הממשלה יוחלף בקלפי, הוא ינסה להסית את הרחוב בטענה ש"הבחירות נגנבו". האיש מסוכן!

 

למה יש לצפות משקרן? – תעשיית השקרים על ממשלת גנץ עם טיבי, לא צריכה להפתיע. טבעו של שקרן הוא לשקר, ומה הטעם לצפות ממנו לומר אמת? הבעיה היא בהמוני מאמיניו, שאבדו את היכולת להבחין בין אמת ושקר, וקונים ומפיצים ללא כל חוש ביקורת כל שקר שהוא מפיץ.

מה יציע נתניהו לאחמד טיבי תמורת תמיכתו בחסינות?

 

דמי-לא-יתמודד – מיקי זוהר, נער השליחויות של נתניהו, משחד את המפלגה ההומופובית – נועם, כדמי לא-יתמודד, בשתי הבטחות אנטי ציוניות, החותרות תחת זהותה של ישראל כמדינת הלאום של העם היהודי: א. ביטול רחבת המשפחות בכותל המערבי, כלומר הפיכתו הסופית מנכס לאומי לשטיבל חרדי. ב. ביטול מתווה הגיור.

המחנה ה…"לאומי".

 

שבחים לנתניהו – לפני כשש שנים, כתבתי מאמרים בשבחו של נתניהו, שיחד עם שרנסקי ובנט הובילו את מתווה הכותל. היה זה מהלך מנהיגותי הראוי לראש ממשלת מדינת הלאום של העם היהודי, ליו"ר הסוכנות היהודית שהוא מעין "ראש ממשלת העם היהודי" ולשר לענייני תפוצות.

אך מהר מאוד נתניהו בגד בייעודו, נכנע לחרדים הלא ציונים, התקפל וביטל את מתווה הכותל. ועכשיו, כשוחד פוליטי למפלגה ההומופובית, הוא מציע לגזול את כבשת הרש – ביטול רחבת המשפחות בכותל, אם לא יתמודדו.

הכל מותר למען החסינות.

 

כבוד השר החוליגן – הסכנה הגדולה ביותר במערכת הבחירות, היא שארבעה חוליגנים כהניסטים יכנסו לכנסת. החוליגן המנוול איתמר בן גביר עוד עלול להיות שר בממשלת החסינות.

 

געגועים לסמוטריץ' – סמוטריץ' הוא על הרצף הכהניסטי, אבל אם בן גביר יבחר, חלילה, עוד נתגעגע לסמוטריץ'.

 

הג'ורה של נתניהו – כאשר נתניהו "מסתייג" מדברים שכתב בנו, הוא שוב משקר. יאיר הוא הג'ורה של ביבי. הוא כותב את מה שמעמדו של אביו כראש הממשלה לא מאפשר לו. לא בכדי, כל מה שהבן כותב, מצוטט מיד בידי חסידי האב.

 

עד מומחה – להזמין את אולמרט לראיונות בתקשורת בנושאי שחיתות, בתור עד מומחה, זה הגיוני. אבל להזמין אותו בתור מוכיח בשער – זו בדיחה. זה כמו שמשה קצב יצא למסע הרצאות מטעם Me-too.

 

סרבנים – דוברו של אבו-מאזן הביע שמחה על התפטרותו של שליח נשיא ארה"ב למזה"ת גרינבלט. טוב, אפשר להבין אותו. גרינבלט לא סיפק לפלשתינאים את הסחורה שהם רצו. אבל כדאי לזכור, שהפלשתינאים דחו גם את תכנית קרי, שר החוץ בממשל אובמה, את מפת הדרכים של בוש ואת מתווה קלינטון. בעצם, האם אי פעם הפלשתינאים הסכימו לתכנית כלשהי, הכוללת את קיומה של מדינת ישראל?

 

ברק המאכלת – במוסף "7 ימים" פורסמו קטעים מתוך ספר שיחות שקיים שמעון שיפר עם אלוף (מיל') עמוס גלעד, מבכירי המודיעין הישראלי ומי שהיה ראש האגף הביטחוני-מדיני במשרד הביטחון. בין השאר, מספר גלעד על הערכת המצב שהציג לראש הממשלה אהוד ברק, בתפקידו כראש אגף מחקר באמ"ן, ערב צאתו של ברק לקמפ-דיוויד (שנת 2000). "דע לך שהוא [עראפת] לא מוכן בשום פנים ואופן להצעה הנדיבה מאוד שלך – נדיבה, כי היא הייתה קרוב למה שערפאת רצה, רק בלי זכות השיבה – והוא נחוש ללכת לעימות כבד, חסר תקדים, של מתקפת טרור על ישראל.

"אני זוכר שהשתמשתי במילים דם, אש ותימרות עשן. אמרתי לברק שערפאת הוא אדם רצחני שמאמין באלימות. תיארתי את המדינה הפלשתינאית שהוא ראה בחזונו , קרי – פלשתין הגדולה מהמדבר ועד הים, שתבלע הן את ירדן והן את ישראל. ניתחתי בפניו את ההתנהלות של ערפאת מול חמאס, את האור הירוק שהוא נתן לטרור.

"אמרתי לו: השליחות שלך לא תצליח. ההסכם לא יישא פרי… אמרתי שערפאת מתכנן לפתוח בעימות בספטמבר 2000, לא באמצעות פקודת מבצע מסודרת של התקפה צבאית, אלא באמצעות הבערת השטח ומתן היתר לטרור". ברק שמע, אך הוא היה נחוש ללכת בדרכו. התוצאה ידועה.

אחרי הכישלון, היו שהתנחמו בכך שברק "הסיר את הצעיפים" וגילה את פרצופו האמתי של ערפאת. ובאזור חיוג המפלגה שהרשתה לברק להתברג למקום העשירי שלה, כבר כמעט 20 שנה מאשימים אותו על שהרג את השלום כשאמר שאין פרטנר.

אכן, אין פרטנר, אבל ברק דווקא לא נהג כמי שהפנים את המציאות. כאן אצטט מספרו של בוגי יעלון "דרך ארוכה קצרה": "אחרי שהאמת התבררה בקמפ דיוויד, אחרי שפרצופו של ערפאת נחשף ואחרי שערפאת עצמו פתח נגדנו במלחמה, ברק לא הוביל את העם למלחמה כפי שנדרש. הוא לא התייצב בפני האומה כדי לומר את האמת הקשה במלואה.

ממשלתו הצרה, שרוב שריה היו בין אבות הסכם אוסלו ותומכיו, לא אפשרה לו לבצע את הנדרש: להכריז על ערפאת כאויב. להיפך, שרים אלה דרשו מברק להציע עוד ויתורים, או כפי שחלקם ביטא זאת, 'ללכת צעד נוסף לכיוון ערפאת'. נראה שכדי לשרוד פוליטית הניח ברק לאנשים שהקיפו אותו ללכת צעד נוסף לקראת ערפאת. וכשהתברר שאין די בצעד אחד הלכו עוד צעד, וכשהתברר שאין די בשני צעדים הלכו שלושה. בצורה זו, ברק עצמו טשטש את האמת שאותה חשף.

על מנת לשרוד פוליטית הוא יצר מצב אמביוולנטי של מלחמת בלימה בטרור מחד גיסא, ונסיגה במשא ומתן המדיני מאידך גיסא; התמודדות צבאית עם האלימות הפלשתינאית תוך המשך ההתקפלות המיידית אל מול הדרישות הפלשתינאיות. ערפאת ראה זאת ושוב זיהה חולשה. הוא ידע שאנחנו יודעים שהוא פתח במלחמה, וידע שאנחנו חוששים לומר זאת. הוא ידע שאנחנו יודעים שהוא אויב ולמרות זאת ממשיכים לומר עליו שהוא 'פרטנר' ".

איך אפשר להסביר את הרמייה העצמית הזאת, של מנהיגים פטריוטים וחכמים, כמו רבין, פרס, ברק, ביילין ואחרים? דומני שמשה דיין היטיב להגדיר זאת בנאום ההספד שלו על קברו של רועי רוטברג: "האור שבלבו עיוור את עיניו, ולא ראה את בְּרק המאכלת. הערגה לשלום החרישה את אוזניו, ולא שמע את קול הרצח האורב".

 

יש לזה מילה בעברית – כותרת פשקוויל המערכת של השוקניה: "יהדות במקום מדעים". טוב, לא חייבים לקרוא את כל הפשקוויל, כדי להבין, על פי הכותרת, את המסר. מסר של דיכוטומיה בין יהדות לבין מדעים. לימודי יהדות הם הרי "לימודי דת", כלומר משהו מפגר, חשוך, קנאי, ביום בהיר אולי גם מזכיר תהליכים. לעומת זאת המדעים הם המחר, הם הקִדמה, הם האור והשמש. וכפי שהשמש אינה זורחת בלילה, כך מדעים ויהדות אינם יכולים לדור בכפיפה אחת. זה או יהדות או מדעים.

אלא שזכורים לי ימים, לא כל כך רחוקים, שהיה כאן שר חינוך דתי, שהעלה על ראש שמחתו את לימודי המתמטיקה דווקא. ואני לא ממש זוכר את אזור חיוג שוקן מריע לו. נהפוך הוא, אני זוכר שהוא הוצג כמי שדוחק את לימודי ההומניסטיקה, כיוון שהם מעודדים מחשבה ביקורתית, מצפון וכו', והרי מזה הוא חושש, ואקיבוש וכו', והוא מתמקד במתמטיקה, כדי לגדל רובוטים צייתנים וקונפורמיסטים, ואקיבוש וזה וכו', וגו' ,וכיו"ב וכל הארסנל השחוק עם האפרטהייד, המתנחבלים, התהליכים וכמובן אקיבוש.

יש לזה מילה בעברית. צביעות.

הטריגר לפשקוויל הוא פרסום על פיו המקצוע שבו השתלמו המורים החדשים הרבים ביותר הוא יהדות, בעוד יש מחסור במורים לאנגלית, מתמטיקה ומדעים. כידוע, אחד ממוקדי הביקורת הדוסופובית על דחליל ה"הדתה", היא הטענה נגד הכנסת עמותות דתיות לבתי הספר. וגם אני לא אוהב כניסה של עמותות לבתי הספר, אך מה הגורם לכך? בורות של מורים בנושא ומחסור במורים לנושא. ואם יש עליה במספר המורים ליהדות, בהכרח תהיה ירידה בכניסת עמותות לבתי הספר. ובמקביל, תהיה עליה במתקפות, ברוח פשקוויל המערכת, על המורים ליהדות וירידה במתקפות על העמותות.

גם לזה יש מילה בעברית. צביעות.

 

בין סאטירה לגועל נפש – התכנית "ארץ נהדרת" השבוע הייתה מעולה. סאטירה נשכנית, מדויקת ומצחיקה. הקטע של הנשיא ליברמן היה מעולה. החיבור נתניהו / דודו טופז היה מדויק. כן, גם הסאטירה על כחול לבן, על גנץ ולפיד ('צה רוטציה) הייתה כואבת ומדויקת.

אבל המערכון על אשתו של רפי פרץ היה וולגרי, סטריאוטיפי, רע ומכוער. עשו קטע נמוך על אישה שאינה מוכרת, שאני בטוח שאם טל פרידמן או כותב המערכון יפגשו אותה ברחוב – לא יכירו אותה, והציגו אותה בצורה שכל מטרתה להשפיל. זו לא סאטירה. זה לא הומור. זה גועל נפש.

 

פראי אדם – במסגרת אירועי חג המשק ה-41 לאורטל, שאותו חגגנו בשישבת, יצאנו בשבת לשיט קייקים בנחל שניר (חצבני), ואח"כ לפיקניק בחורשת טל (שם בילו מהבוקר המשפחות עם הילדים הקטנטנים). היה כיף גדול, אך בתוכו חוויה לא כל כך מלבבת.

 

בתום מסלול השיט, המתנו לאוטובוסים; שאטלים של האתר. חלקנו עלו על האוטובוס הראשון, והמחצית השניה, משפחתי בתוכם, המתנו בסבלנות לאוטובוס השני. יחד אתנו נקבצו מטיילים נוספים, בעיקר משתי קבוצות מאורגנות אחרות.

האוטובוס הגיע, מספר הממתינים לו היה גדול הרבה יותר מתכולתו, ומיד החלו צרחות, דחיפות ודוחק, להיכנס פנימה. מיד קראנו לכל החבר'ה מאורטל (רובם ילדים) לנתק מגע. הבנו שמה שעומד להתרחש הוא ממש לא בשבילנו. ואכן, הצעקות היו לדחיפות, הדחיפות – למכות; גברים ונשים, מריטת שערות. מפחיד. הנהג נראה חסר אונים. מוטב להמתין בשמש ובחום לאוטובוס הבא, מאשר לנסוע עם הברברים הללו.

ואכן, ההמתנה לא הייתה נעימה, אך… הגענו ליעדנו לפני האוטובוס ההוא. בדרכנו חזרה לאתר, ראינו את האוטובוס חונה על אם הדרך, חסום בידי ניידת משטרה.

ברור שהאשמה היא של אותם פראי אדם, אך גם לקייקי הגושרים יש אחריות. הרי בכל שבת וחופשה מספר המטיילים רב, ובחום שבסוף המסלול רבים העומדים בדוחק בתור לאוטובוס. ניתן לארגן שם חניון מסודר יותר, ובעיקר – סדרן שיווסת את העליה לאוטובוסים, וגם את קצב הגעת השאטלים בהתאם לעומס המטיילים.

משפט ששמעתי – "אתה בן זונה, אחי".

 

ביד הלשון

ללא כָּחָל ושָׂרָק – בהצהרת נשיא המדינה בעת העימות עם חיזבאללה באזור אביבים, הוא השתמש בביטוי "ללא כָּחָל ושָׂרָק"; כך, עם קמץ תחת הכ"ף והשי"ן. אבל בדרך כלל אנו אומרים ללא כְּחל ושְׂרק, עם שווא תחת הכ"ף והשי"ן. האם הנשיא טעה?

הוא צדק. משמעות הביטוי היא אמירת האמת כפי שהיא, ללא כיסוי כלשהו, של איפור או פאה. כָּחָל הוא איפור ששמים סביב העיניים. שָׂרָק הוא טיפול יופי בשיער (מכאן השורש סרק – תסרוקת, להסתרק וכו'). חילופין בין סמ"ך לשי"ן שמאלית הן חזון נפרץ. הביטוי הוא תלמודי: "כשבא רב דימי מארץ-ישראל לבבל אמר: כך היו שרים לפני הכלה בארץ-ישראל: לא כָּחָל וְלא שָׂרָק וְלא פִּרְכּוּס – וְיַעֲלַת חֵן". כלומר, את יפהפיה גם כאשר אינך מאופרת ומקושטת.

אגב, הר כחל שבחרמון נקרא כך, בשל מינרל הכחל, שנחצב ממנו.

תגובות

captcha
הקלד את המספרים שאתה רואה בתמונה: