יום שישי, 06 בדצמבר 2019, ח' כסלו ה' תש"פ
לפרסום חייגו: 058-4337220

דעות בצפונט

דעות

הבלוג של אורי הייטנר - מאמרים בענייני יהדות, ציונות, פוליטיקה וחברה

צרור הערות, והפעם – זכות הציבור לדעת, חסידים שוטים, בשעה שקבע בית המשפט העליון, רב המרצחים, דילמת הרייטינג, זכות גדולה, לגמרי במקרה וביד הלשון – ערבב את הטיח

פורסם בתאריך:


נכתב על ידי

אורי הייטנר

חבר קיבוץ אורטל, חוקר במכון שמיר למחקר בקצרין, פובליציסט בעל בלוג בנושאים אקטואליים

uriheitner@gmail.com

https://heitner.wordpress.com/

זכות הציבור לדעת – כל אימת ששואלים את ברק שאלות הקשורות לעסקיו, לקשריו העסקיים, למשל על סכום עתק שקיבל מקרן וקסנר על מחקר שעשה (או לא עשה) בעבורם, תשובתו היא שמדובר בעסקיו הפרטיים ואין בהם עניין לציבור.

כל עוד היה אדם פרטי, יש בכך היגיון מסוים. ובכל זאת, כאשר מדובר במי שהונו נובע מקשריו ומכרטיס הביקור שלו כראש ממשלה, שר ביטחון ורמטכ"ל, ניתן היה לצפות לגילוי נאות. הרי זה מדיף ריח רע מאוד של הון-שלטון.

אולם היום, כאשר הוא חוזר לחיים הציבוריים (ולמרות שעל פי הסקרים הוא מדשדש סביב אחוז החסימה, ברור שהוא מכוון לתפקיד אחד בלבד), אין הוא יכול להסתתר מאחורי הטענה הזאת. ברגע שהוא חוזר להיות איש ציבור – זכות הציבור לדעת את כל הפרטים על הונו, על עסקיו ועל קשריו. עצם ההסתרה הזאת היא שחיתות ציבורית.

אין דבר רחוק יותר מדרך החיים שבה גדל ברק בקיבוץ משמר השרון, מרדיפת הבצע והנהנתנות הנובו-רישית שלו. וחברים מפוקפקים כמו עבריין המין המיליארדר אפשטיין, מעוררים בהחלט את המכתם הידוע "אמור לי מי חבריך ואומר לך מי אתה". והם גם מעוררים סלידה.

כאשר אני מדבר על שחיתות ציבורית, אין כוונתי בהכרח לשחיתות פלילית. לא כל מה שאינו פלילי – ראוי. והרף שעלינו להציג בפני מנהיגינו צריך להיות גבוה הרבה יותר מהסף הפלילי.

עם זאת, הקריאות של נתניהו ותומכיו לחקור את ברק, סתם, בלי שום מידע, בלי שום חשד, הן חלק משיטה. נתניהו מפזר מסרים לפיהם "כולם מושחתים". אנשיו מפיצים רכילויות ושמועות על "כולם". ואם "כולם" מושחתים, למה הם לא נחקרים? ברור. כי יש "אכיפה בררנית". "מדינת העומק" תופרת תיקים לנתניהו, ולא חוקרת את המושחתים האמתיים.

כי אלוהים אמר "לא נתניהו לא חוקרים" ואם כך כתוב בדף המסרים המקודש, צריך לדקלם ולהוכיח. וכבר קראתי רשומות המספרות שאפשטיין הוא איש "הקרן", וכחלק ממזימה הוא זימן את ברק ואנשיו לסצנות מין מביכות, ובאמצעות סחיטה הוא יאלץ אותו לממש את תכנית הקרן לנסיגה חד צדדית מיו"ש. בית החרושת לבדיית קונספירציות לא נח לרגע.

 

חסידים שוטים – דבר מעניין למדתי בשבועות האחרונים. מאז הודעתו של ברק על חזרתו לחיים הפוליטיים, מתחתי עליו ביקורת פעמים אחדות. ולמדתי, שיש לו חסידים שוטים, תואמי חסידיו השוטים של נתניהו. כלומר, אנשים הרואים במנהיגם אדם-על, שאין לבקר אותו, ואם מישהו מבקר אותו, כנראה שמשהו פגום בו, אולי הוא לוקה בנפשו.

 

בשעה שקבע בית המשפט העליון – כותרת מאירת עיניים בכתבה הנפרשת על עמוד שלם ב"הארץ": "נא לפנות את החדר בשעה שקבעו המתנחלים".

נו, זה ברור. "המתנחלים". הפרוטוקולים של זקני המתנחלים. הרעים. כאלה שמגרשים מביתו זקן בן 75.

אולם כשקוראים את הכתבה (וכמה קוראים את האותיות הקטנות?) מגלים תמונה "קצת" שונה. לא "המתנחלים" קבעו. בית המשפט העליון קבע. ובכך אושש פסיקה קודמת של ערכאה נמוכה יותר. ובסך הכל מדובר בביצוע רכישה חוקית, בכסף מלא, שביצעה עמותת "עטרת כוהנים" לפני 15 שנים.

אבל האידיאולוגיה של "הארץ" היא שלא חייבים לקיים את החלטות בג"ץ. כלומר חייבים לקבל את פסיקות בג"ץ, אם הן "נכונות". כלומר, אם השופטים עובדים אצל שוקן. אם ההחלטות "לא נכונות", לא צריך לקיים אותן.

 

אבל ממי שזאת האידיאולוגיה שלו, ניתן היה לצפות לאיזושהי הגינות עיתונאית. ניתן היה לצפות לכותרת: "נא לפנות את החדר בשעה שקבע בית המשפט העליון". כותרת כזאת, דומני, נשמעת קצת אחרת מ"נא לפנות את החדר בשעה שקבעו המתנחלים". והיא תהיה הרבה יותר מדויקת.

אבל אם אפשר להסית ולהשניא, "הארץ" לא יחמיץ את ההזדמנות.

 

רב המרצחים – לאחר הטבח הנורא שערך המחבל הרוצח ברוך גולדשטיין, שם רשעים ירקב, בו רצח בירי מהגב בשעת תפילה 29 אנשים וילדים, שכל פשעם הוא היותם בני הדת המוסלמית, ופצע מאות, הוציא יצחק גינזבורג ספר בשם "ברוך הגבר" המהלל ומשבח את המחבל ואת הפיגוע הרצחני שלו.

כשנודע דבר רצח רבין, גינזבורג ותלמידיו יצאו במחולות וריקודים.

שנים אחדות לאחר מכן, חתם גינזבורג על "הסכמה" רבנית לספר תועבה משוקץ של תלמידיו המובהקים יצחק שפירא ויוסף אליצור "תורת המלך", שעל פיו מותר (על פי עיוות ההלכה) לרצוח גויים ("שאינם בשלום אתנו").

הוא הקים את ישיבת "עוד יוסף חי" בקבר יוסף ואח"כ ביצהר, שהיא חממה לפשעי השנאה המכונים בכיבוסית "תג מחיר" ולסרבנות בצה"ל – ישיבה שרבים מתלמידיה הורחקו בצווים מנהליים מיו"ש והיא עצמה קיבלה צו סגירה וצו הריסה.

לאחר עקירת יישובי גוש קטיף הוא הכריז על גט כריתות מן הציונות ומדינת ישראל.

בערב שבת, מודעה שהשתרעה על פני עמוד שלם ב"מקור ראשון", בישרה על פרס תורני חשוב שהאיש מקבל. ביררתי קצת, ונאמר לי שהפרס אינו כל כך חשוב כפי שמצטייר, אפילו די אזוטרי, ובכל זאת, חתומים על המודעה כמה מן הדמויות המרכזיות בציונות הדתית.

עובדה זו היא חרפה. איש כזה, התומך במחבלים ורוצחים, רבם של המרצחים, ובקיצור – רב המרצחים, ראוי לנידוי; ראוי להיות מוקצה מחמת מיאוס.

 

דילמת הרייטינג – לפני ימים אחדים צפיתי בסרט התעודי "אישה פשוטה", על המשוררת זלדה, בסדרת "העברים" בקצרין.

כמו כל סרטי הסדרה, הסרט מצוין, ערוך היטב, מיטיב להנגיש את דמותה של זלדה לצופים.

הייתי 20% מהקהל. לאחר מכן נערכה שיחה עם יוצר הסרט והסדרה, יאיר קדר. הוא סיפר שזאת עליה תלולה במספר המשתתפים, כיוון ששבועיים קודם לכן, בסרט על מרים ילן שטקליס (שבו צפיתי לא מכבר בטלוויזיה) הקהל מנה שני אנשים.

צר לי שהאיכות הזאת אינה מושכת קהל. אך כמנהל מתנ"ס לשעבר, שמכיר את דילמת האיכות מול הרייטינג, אני גאה במתנ"ס קצרין שאינו מוותר ומביא תרבות איכותית, גם כשאינה פופולרית. כל הכבוד!

אך האתגר הוא למצוא את הדרך למשוך קהל, ובפרט קהל צעיר, לתרבות הזאת.

 

זכות גדולה – אני מעורב מאוד בעשיה הגולנית, חבר או יו"ר בפורומים רבים במגוון תחומים. אולם השבוע הוזמנתי להצטרף לפורום שגורם לי להתרגשות מיוחדת – ועדת ההיגוי של הקמת היישוב החדש בגולן. (כן, אני יודע שיש לו שם. אך, בלשון המעטה, איני מתחבר לשם. לעומת זאת אני מתחבר מאוד, בכל ישותי, להקמת יישוב חדש בגולן. לכן, אני משתמש בהגדרה הזו).

זו זכות גדולה והתרגשות גדולה להיות שותף ליצירה התיישבותית חדשה בגולן, מראשיתה.

 

לגמרי במקרה – מה המחיר של הביוגרפיה החדשה של מאיר הר ציון? 101 ₪.

מעניין בכמה יימכר ספר על יחידה 8200.

 

ביד הלשון

ערבב את הטיח – בראיון לגל"צ אמר יו"ר מרצ לשעבר חיים אורון – ג'ומס, שיש לשנות את מערכת היחסים הקיימת היום בינינו לבין ערביי ישראל, שבה הערבים הם "מערבבי הטיח" והבית הוא שלנו.

את הביטוי "מערבבי הטיח" אמר גו'מס בהשראת שיר של אהוד בנאי משנות ה-80, מתוך תקליטו "אהוד בנאי והפליטים" – "ערבב את הטיח". השיר מספר על יומו של ערבי מעזה העובד בבניין בישראל. בנאי כותב בשירו "מי יבנה יבנה בית" והתשובה היא… אחמד. הפזמון החוזר הוא: "ערבב את הטיח, אחמד, ערבב את הטיח".

 

תגובות

captcha
הקלד את המספרים שאתה רואה בתמונה: