יום רביעי, 01 באפריל 2020, ז' ניסן ה' תש"פ
לפרסום חייגו: 058-4337220

הטור של אורי הייטנר בצפונט

אקטואליה

הבלוג של אורי הייטנר - מאמרים בענייני יהדות, ציונות, פוליטיקה וחברה

צרור הערות, והפעם – אחדות עכשיו, לא רוצים אחדות, הסולם, מבזבזים את זמננו, ממשלת הליכוד הלאומי, להרים את הכפפה, עמית או טורף, אביב הגיע עלילה באה, שר ערבי, ערבי מחמד, מילה זו מילה, מה קרה לבוגי, שורש הפארסה, אגדה שהייתה באמת, עיר רפאים, מטה קורונה, החוליה החלשה, רגע לפני העוצר, קורונה מבורכת וביד הלשון – לך לעזה

פורסם בתאריך:


נכתב על ידי

אורי הייטנר

חבר קיבוץ אורטל, חוקר במכון שמיר למחקר בקצרין, פובליציסט בעל בלוג בנושאים אקטואליים

uriheitner@gmail.com

https://heitner.wordpress.com/

אחדות עכשיו!

 

לא רוצים אחדות? – יודעים מה? לא מתאים לכם ממשלת אחדות? אוקיי. שיהיה ממשלת חירום.

 

הסולם – מאז תוצאות הסיבוב השני של הבחירות, אני תומך וקורא להקמת ממשלת אחדות לאומית. מאז תוצאות הסיבוב השלישי, אני רואה בממשלת האחדות הכרח קיומי, לא פחות. לא הייתי זקוק לשם כך לקורונה. המשבר החברתי והפוליטי הביאו את ישראל למצב חירום גם בלי הקורונה, שרק החריפה אותו. אבל אם צריך היה את הקורונה כסולם להוריד את המנהיגים מצמרת האגו – גם זו לטובה.

 

מבזבזים את זמננו – מדינת ישראל נמצאת במצב חירום ומנהיגי הליכוד וכחול לבן מבזבזים את זמננו על תעלולים פוליטיים, על משחקי האשמות וענייני אגו, במקום לקדם את האינטרס הלאומי העליון – הקמת ממשלת אחדות לאלתר.

נתניהו עשה כאילו, והזמין את כחול לבן ל"ממשלת חירום" שאינה ממשלת אחדות אלא צירוף עלה תאנה לממשלתו. גנץ מסנדל את עצמו בבלוק, מציג דרישה אבסורדית לכלול בממשלה את הרשימה האנטי ישראלית המשותפת (לא שמעתי על כך רשמית, ולכן אני מקווה שיתברר שזה פייק ניוז). והוא ממשיך עם המהלכים העסקניים של החלפת יו"ר הכנסת וקידום החוק הפרסונלי.

מנהיגינו אינם מסוגלים להתעלות לגודל השעה. מן הראוי שאנו, אזרחי ישראל הפטריוטים, לא נהיה האידיוטים השימושיים של תעלוליהם, ולא נדברר את ההאשמות ההדדיות שהם משליכים זה על זה. אנו האזרחים, חייבים להפעיל לחץ חזק על ההנהגה לגלות אחריות ולהקים מיד ממשלת אחדות לאומית.

 

ממשלת הליכוד הלאומי – בנאומו לאומה הזכיר נתניהו את ממשלת החירום הלאומי שהוקמה ערב מלחמת ששת הימים. אז היא נקראה ממשלת ליכוד לאומי. זה היה המינוח למה שאנו קוראים היום ממשלת אחדות. כך כונתה בעברית גם ממשלת האחדות בבריטניה במלחמת העולם השניה. אבל לאחר הקמת הליכוד, היה צורך לשנות את המינוח, ולכן ממשלת הליכוד והמערך ב-1984 נקראה ממשלת אחדות לאומית.

לממשלת הליכוד הלאומי ערב ששת הימים הצטרף משה דיין מרפ"י כשר הביטחון. ממפלגת האופוזיציה הראשית – גח"ל (גוש חירות ליברלים, הגלגול הקודם של הליכוד) צורפו מנהיגי תנועת החירות והמפלגה הליברלית, מנחם בגין ויוסף ספיר (בהתאמה) כשרים בלי תיק.

אני מקווה מאוד, שכאשר נתניהו הזכיר את ממשלת 1967, אין כוונתו למודל כזה. כי אם כן, הוא עושה צחוק מהעבודה…

 

להרים את הכפפה – ברגע שנתניהו קרא להקמת ממשלת חירום, היה על גנץ לפרסם מיד הודעה שהוא מרים את הכפפה והיה עליהם להיפגש בו בלילה להקים את הממשלה.

אי אפשר להקים ממשלת אחדות כאשר המנהיגים מסנדלים את עצמם בבלוק. הבלוק שנתניהו סינדל בו את עצמו, הכשיל את הקמת ממשלת האחדות אחרי הסיבוב השני. עכשיו גנץ מחקה את התעלול הזה? הוא צריך לקבל רשות מליברמן, פרץ וניצן הורביץ?

הרעיון של הכללת הרשימה המשותפת בממשלת החירום הוא רעיון סרק הזוי. נכון, יש הבדל בין השתתפותה בממשלה רחבה, לבין ממשלה שקיומה תלוי ברצונה הרע. אך גם בממשלה רחבה אין לכך מקום. מי ששולל את עצם קיומה של מדינת ישראל אינו יכול להיות בממשלת ישראל. אדרבא, שיתמכו בממשלת האחדות מבחוץ.

בעיצומו של משבר הקורונה, היה ביום חמישי צבע אדום בעוטף עזה. מסתבר שהייתה זו התרעת שווא. אולם הייתה זו תזכורת חשובה – גם בשעת חירום רפואית, ביטחון המדינה אינו יוצא לחל"ת, והמחבלים אינם יוצאים לנבצרות. ולכן, ברור שאין מקום לרשימה המשותפת בממשלה.

 

עמית או טורף – כאשר התקרבה ספינת הטרור מרמרה לחופי ישראל, ישב הקבינט של ישראל ודן בדרכי התגובה של ישראל. מן הסתם נשמעו שם דעות שונות, אולי היו מחלוקות עמוקות. אולם היו אלו מחלוקות בין ישראלים שדנים באופן שבה ישראל צריכה לפעול כלפי פעולת אויב. באותה שעה, חברת כנסת מן הרשימה המשותפת הייתה על המרמרה, בין המחבלים. תזכורת למי שאינו מסוגל להבין למה הרעיון של ממשלה התלויה ברשימה זו הוא רעיון עוועים.

 

אביב הגיע עלילה באה – חג הפסח קרב, ועמו – עונת עלילות הדם האנטישמיות. ח"כ תומא סלימן צייצה עלילת דם אנטישמית המאשימה את ישראל ב"עוד זוועה של הכיבוש בחסות הקורונה – ריססו פלשתינאים במחסום קלקיליה בחומר לא ידוע". הרעיון שהלאומנות הקנאית האנטי ישראלית הזאת תיוצג בממשלה הוא רעיון עוועים הזוי. אגב, הנ"ל שייכת לחד"ש, הגורם הכי "מתון" ברשימה המשותפת.

 

שר ערבי – בממשלת האחריות והחירום הלאומית שאני מקווה מאוד שתקום, ראוי למנות שר ערבי. ראשית, כי אין זה ראוי שלציבור הערבי הגדול, המונה כחמישית מאזרחי ישראל, לא יהיה ייצוג בממשלה. שנית, כי חשוב מאוד לקדם ולקרב ערבים הרוצים להשתלב במדינת ישראל, מתוך הכרה שהנם מיעוט במדינה יהודית ולהרחיק את אלה שאינם מכירים בזכות קיומה.

שלישית, כי חשוב לקדם ולחזק את האוכלוסיה הערבית ואת הכלכלה במגזר הערבי ושהדבר יעשה מעל לראשם וללא השתתפותם של חברי הרשימה המשותפת, כדי שהציבור הערבי ידע שהדרך לקידומו עוברת בהשתלבות ולא בלעומתיות והתרסה.

רביעית, כדי להפריך את העלילה הבזויה, כאילו מי ששולל קואליציה עם רשימה אנטי ישראלית עושה זאת כי הוא פוסל ערבים. טענת הכזב הזאת היא הסתת הציבור הערבי נגד רוב אזרחי המדינה.

 

ערבי מחמד – לקריאתי למנות שר ערבי בממשלה, שאינו חבר במפלגה אנטי ישראלית, הגיב מישהו באמירה שאני רוצה למנות "ערבי מחמד".

איזו גישה גזענית ומתנשאת. גישה על פיה כל ערבי חייב לשלול את זכות ההגדרה העצמית של העם היהודי, ולחשוב שזכות זו מוקנית לכל עם בעולם זולת העם היהודי, אחרת הוא "מחמד". טוב שהוא לא כינה אותו "בוגד". מעניין איך יהודים שבזים ללאומיות של עמם, מאמצים לאומנות קנאית נגד עמם.

אני לא מתכוון לבחון כליות ולב ולראות אם השר הערבי רוצה מלכתחילה בקיומה של ישראל. די לי שהוא משלים בדיעבד עם עובדת קיומה, והוא מאמין שטובת ערביי ישראל היא להשתלב בה ולא להחליף אותה בישות חלופית.

 

מילה זו מילה – האם ליברמן תומך במהלך של הקמת ממשלת מיעוט הנתמכת בידי הרשימה המשותפת? עד כה הוא לא ביטא בקולו ולו ברמז נכונות לשקול אפשרות כזו, ולו להרף עין. עם זאת, בכל חישוב של ממשלה כזו, הכל סופרים את ישראל ביתנו.

אני מפרש כך את התנהגותו. הוא שותף מלא למהלך, ולכן סופרים אותו בצדק. אבל הוא מקפיד לא לבטא תמיכה פומבית בו. אם המהלך יצלח, הוא יצטרף אליו וימצא את ההסברים (מניעת סיבוב רביעי, שלב זמני בדרך ל… וכו'). אם המהלך לא יצלח, מה שמסתמן כנראה, הוא יספר שעמד על עקרונותיו ולא הקים רשימה בתמיכה מלפנים או מאחור, מלמעלה או מלמטה של "הגיס החמישי" ויתקוף את כחול לבן.

 

מה קרה לבוגי – רבים שואלים אותי "מה קרה לבוגי"? מניחים שיש לי תשובה לשאלה. ולכולם אני משיב שאיני יודע.

ובכל זאת אנסה להסביר את מהלכיו, על פי היכרותי אותו. יעלון הוא אדם חזק ונחוש. יש לו דרך והוא דבק בה. אני משוכנע שהאידיאולוגיה שלו ועמדותיו הפוליטיות לא השתנו, הוא לא עבר שום "המרה". יש לו שתי מנטרות שמבטאות את תפיסתו. האחת – מנהיגות היא מצפן ולא שבשבת. והשניה, שהדרך הארוכה היא לעתים הקצרה. הוא יודע לאן הוא חותר, ואם הוא סוטה מן התלם לדרכים עקלקלות, זה לא מתוך אובדן אוריינטציה, אלא כי הוא רואה במעקף הזה ירידה לצורך עליה, בדרך אל המטרה.

יעלון רואה בנתניהו אבן נגף בדרך למימוש היעדים האסטרטגיים של מדינת ישראל, בשל השחיתות והמלחמה שלו במדינת החוק. בראש ובראשונה, הוא משוכנע בכל לבו שנתניהו מעורב עד מעל הראש בפרשת 3,000 שבה הוא רואה את פרשת השחיתות הגדולה ביותר בתולדות ישראל, שפגעה באינטרסים הביטחוניים של ישראל, למען אינטרסים זרים.

איני נכנס כאן לשאלה אם הוא צודק בהערכתו, אבל משיחות רבות אתו, אני יודע שהוא משוכנע בכך באמת ובתמים, ומאמין שהפרשה טויחה. לכן, הוא רוצה קודם כל להעביר אותו מתפקידו, גם במחיר קואליציה בתמיכת הרשימה המשותפת, שעקרונית הוא רואה אותה כמו הקיצונים במתנגדי התהליך.

הוא משוכנע, שברגע שנתניהו יסיים את תפקידו, הליכוד יבחר מנהיג אחר ובתוך זמן קצר תקום ממשלת אחדות לאומית רחבה וטובה. הוא רואה בממשלת המיעוט ירידה לצורך עליה.

את דעתי אמרתי וכתבתי פעמים רבות, אישית לבוגי ובפומבי – אני שולל את המהלך הזה מכל וכל, קודם כל ברמה העקרונית, האידיאולוגית. אך גם ברמה הטקטית זאת בעיניי פנטזיה שאין שום סיכוי שהיא תביא לתוצאות שתומכיה מייחלים להן, והיא תפיל את כחול לבן. אך אני בטוח שמה שמוליך את יעלון זו אמונה שהמהלך טוב למדינת ישראל.

איך אני רואה את יעלון, לנוכח המהלך שאני כה שולל? כמו ששוללי תכנית אוגנדה ראו את הרצל. הם לא פקפקו בגדולתו כמנהיג, אך נלחמו בכל כוחם במהלך שהוביל. הם נאבקו בכל מאודם במהלך, אך ידעו שלבו של הרצל במקום הנכון, עיניו נשואות לציון והוא רואה בתכנית אוגנדה מהלך טקטי בדרך להשגת המטרה.

גם היום אני רואה ביעלון מנהיג משכמו ומעלה, המתאים ביותר היום לראשות הממשלה. אולם אין דבר שמעורר בי סלידה יותר מחסידים שוטים של מנהיג ומ"יסמנים" ציניים, שאומרים אמן על כל מה שהמנהיג אומר ועושה. כאשר אני מתנגד היום או אתנגד בעתיד לפעולות של יעלון, או של כל מנהיג שאתמוך בו, לא אהסס לצאת נגדו.

 

שורש הפארסה – לאחר האיחוד בין תל"ם לחוסן לישראל, עמדה בפני האיחוד הזה הברירה בין צירוף גשר בראשות אורלי לוי אבוקסיס לצירוף יש עתיד לגוש הגדול. אי אפשר היה לחבר את שני הגופים, כיוון שאורלי לוי נחשבה לח"כית מורדת, כי פרשה מישראל ביתנו, ולכן היא לא יכלה לרוץ ברשימה שכבר קיימת בכנסת, ויש עתיד כבר כיהנה בכנסת.

 

אני סברתי שיש לחבור לגשר. רציתי לחזק את הצד הניצי בתחום המדיני ואת הצד החברתי של החיבור החדש. לצערי, החיבור היה דווקא ליש עתיד, ובמחיר שאסור היה לשלמו – רוטציה.

אני מאמין, שריצה של המרכז בשני ראשים, היה מוסיף לו קולות רבים. יש מן הסתם רבים בדעותיהם של יועז הנדל וצביקה האוזר שלא הצביעו לכחול לבן בגלל עופר שלח ולהיפך.

ואולי הצעד הזה היה תחילתה של הדרך שהובילה לפארסה של הרפתקת ממשלת המיעוט בחסות עופר כסיף ושות'.

 

אגדה שהייתה באמת – גל השנאה והנאצות (שאינה חפה ממיזוגינות וגזענות עדתית) כלפי אורלי לוי אבוקסיס מחריד. ובין השאר תוקפים אותה על אי הלויאליות האישית שלה כלפי עמיר פרץ, שהתאבד בשבילה, נשא אותה על גבו והיא כך עקצה אותו… ורבים השתמשו במשל הצפרדע והעקרב…

אפרופו צפרדע ועקרב, נזכרתי באגדה שהייתה באמת. היה היה ח"כ במפלגת העבודה שקראו לו עמיר פרץ. פרץ שהיה יו"ר ההסתדרות, פרש ממפלגת העבודה והקים מפלגה שנקראה "עם אחד". למגינת לבו, "עם אחד" לא תפסה גובה ובשלוש מערכות הבחירות בהן השתתפה, לא חצתה את תקרת שלושה המנדטים.

וכיוון שהאמביציות של פרץ לא התאימו למפלגה קטנה, הוא החליט לחזור למפלגת העבודה, עם מפלגתו. אלא שרבים במוסדות מפלגת העבודה התנגדו לכך בתוקף. יו"ר המפלגה שמעון פרס, התאבד למענו, הטיל את כל יוקרתו ואת כל כובד משקלו וכמעט כפה על מפלגתו לקבל בחזרה את עמיר פרץ. ופרס הצליח, מפלגת העבודה קיבלה את פרץ. פרץ חזר למפלגת העבודה ומיד יצא להתמודדות נגד שמעון פרס וניצח אותו. צפרדע ועקרב כבר אמרנו?

במפלגת העבודה, כידוע, מחליפים מנהיגים כמו גרביים. וגם פרץ הפסיד, לאהוד ברק. כעבור שנים אחדות הוא התמודד שוב על ראשות המפלגה והפסיד לשלי יחימוביץ'. הוא לא יכול לשאת ההפסד, ולאחר זמן קצר הודיע על פרישתו ממפלגת העבודה וחבירתו למפלגת "התנועה" של ציפי לבני.

הוא הסביר את פרישתו בכך ששלי יחימוביץ' סירבה להתחייב שלא תצטרף לממשלה בראשות נתניהו. הוא טען שבכוונתה לחבור לנתניהו והוא אינו יכול לתת לכך את ידו. לאחר הבחירות שלי יחימוביץ' הייתה ראש האופוזיציה, למרות שנתניהו הציע לה את תיק האוצר. ואילו פרץ הצטרף לממשלת נתניהו, כשר מטעם התנועה.

 

עיר רפאים – נסעתי לדרום הרחוק, לתל-אביב, לישיבה של מטה הפעולה להקמת ממשלת אחדות לאומית לאלתר. מעולם לא ראיתי כך את תל-אביב. עיר רפאים. מראה מדכא.

הייתי שם בשיאה של סופת הרוח והחול, ונזכרתי במראות הסרט "קלרה הקדושה".

 

מטה קורונה – כדובר צח"י (צוות חירום יישובי) של אורטל, ידיי בימים אלו עמוסות עבודה. אנו יושבים בצח"י הרחב, במטה צח"י ובמטה הקורונה שהקמנו וכן בפורום חינוך (שאני היו"ר שלו), מקבלים החלטות ותפקידי ליידע את הציבור בהחלטות ולהעביר לו את המסרים. באף תרגיל של צח"י לא חזינו סוג כזה של אירוע. זה גם אירוע החירום המשמעותי ביותר שעמו התמודדנו עד כה, והוא צפוי להיות ממושך.

 

החוליה החלשה – בכל מצב חירום ומשבר, החוליה החלשה, הנפגעת ביותר, היא אוכלוסיית המצוקה, השכבות המוחלשות. בוודאי במצב חירום ממושך, כפי שצפוי להיות המצב הנוכחי. בתקווה שתקום ממשלת אחריות לאומית, הדאגה לאוכלוסיות אלו חייבת להיות על ראש שמחתה.

 

רגע לפני העוצר – לשמחתנו הרבה, אסף יצא שבת, וכך הרווחנו אותו לקראת עוצר היציאות הצפוי. ועדת צעירים ציידה את כל החיילים שיצאו שבת בערימות צ'ופרים לקראת השבועות הבאים.

 

קורונה מבורכת – יכול להיות שיש גם כמה צדדים בעייתיים בקורונה, אבל יש בה צד חיובי בולט – עליה תלולה במפלס ההומור.

 

ביד הלשון

לך לעזה – בספרו "המתריע" – שיחות עם עמוס גלעד, כותב שמעון שיפר: "צמד המילים 'לך לעזה' מבטא שאט נפש כלפי מי שאנו חפצים ברעתו. זה לא מקרי שדווקא עזה הפכה שם נרדף לקללה שמטיח אדם בזולתו".

יתכן ששיפר צודק בתיאור הסנטימנט לעיר עזה העולה בראשנו כשאנו משתמשים היום בביטוי, אולם במקורו מדובר בקיצור של "לך לעזאזל", המקושר אסוציאטיבית-פונטית גם לעיר עזה.

לך לעזאזל הוא קריאה של כעס ודחיה. רוביק רוזנטל מציג בערך הזה, בספרו "מילון הצירופים" שימוש בביטוי כבר במאה ה-17, בשו"ת חוות יאיר.

מהו עזאזל? מקור המילה הוא מקראי, ספר ויקרא. מסופר שם שבטקס יום הכיפורים בבית המקדש היו מוגרלות שתי עזים. אחת הייתה נלקחת למזבח ועולה קורבן לה' והשניה הייתה צריכה "ללכת לעזאזל". "וְנָתַן אַהֲרֹן עַל שְׁנֵי הַשְּׂעִירִם גּוֹרָלוֹת – גּוֹרָל אֶחָד לַה' וְגוֹרָל אֶחָד לַעֲזָאזֵל. וְהִקְרִיב אַהֲרֹן אֶת הַשָּׂעִיר אֲשֶׁר עָלָה עָלָיו הַגּוֹרָל לַה' וְעָשָׂהוּ חַטָּאת. וְהַשָּׂעִיר אֲשֶׁר עָלָה עָלָיו הַגּוֹרָל לַעֲזָאזֵל יָעֳמַד חַי לִפְנֵי ה' לְכַפֵּר עָלָיו לְשַׁלַּח אֹתוֹ לַעֲזָאזֵל הַמִּדְבָּרָה".

אולם העז, או שעיר העזים, שנשלח לעזאזל, לא נשלח כנראה לחופשי, אלא הושלך אל גורלו מצוק במדבר יהודה שנקרא עזאזל.

יוסי גמזו כתב ללהקת פיקוד דרום שיר שנקרא "לך לעזה". השיר מדבר על שמשון שעקר את שערי העיר עזה והשווה אותו לממשיכי דרכו, חיילי צה"ל שכבשו את עזה במלחמת ששת הימים.

שי להב כתב את הספר "לך לעזה", בו הוא מספר את חוויותיו כלוחם הנח"ל המוצנח ברצועת עזה בתקופת האינתיפאדה הראשונה. על בסיס הספר העלה התיאטרון הקאמרי את המחזה "ע' 17".

תגובות

captcha
הקלד את המספרים שאתה רואה בתמונה: