יום שלישי, 07 באפריל 2020, י"ג ניסן ה' תש"פ
לפרסום חייגו: 058-4337220

הטור של אורי הייטנר בצפונט

אקטואליה

הבלוג של אורי הייטנר - מאמרים בענייני יהדות, ציונות, פוליטיקה וחברה

צרור הערות, והפעם – עכשיו, לך בכוחך זה, באטרף, תעלול לסיכול האחדות, צעד בונה אמון, שר המשפח, סלע המחלוקת, מבחן המנהיגות של גנץ, סכנה לדמוקרטיה, בעיה בדחיית סיפוקים, השרלטן, רק שאלה, אופוזיציה למדינה, מבחן הלאומיות, דמוקרטיה והסכמיות, לשון המאזניים, אצבע בסכר הממלכתיות, היד המושטת, השתעלו לבאר, למתנדבים בעם וביד הלשון – צור הדסה

פורסם בתאריך:


נכתב על ידי

אורי הייטנר

חבר קיבוץ אורטל, חוקר במכון שמיר למחקר בקצרין, פובליציסט בעל בלוג בנושאים אקטואליים

uriheitner@gmail.com

https://heitner.wordpress.com/

עכשיו – ממשלת אחדות עכשיו! למה עכשיו? כי העסקנים שהיו אמורים להיות מנהיגים לא הקימו אותה אתמול.

 

לך בכוחך זה – אני לא מבין את האזרחים שבוחרים להיות אידיוטים שימושיים במשחקי ההאשמות של הפוליטיקאים הציניים. מן הראוי שכל פטריוט יפעיל לחץ בראש ובראשונה על המפלגה שבה הוא תמך לעשות הכל להקמת ממשלת אחדות, ולא לדקלם את ההסברים על הצד השני שלא באמת רוצה.

זה נוסח מסרון ששלחתי לבני גנץ:

בני, שלום! שמי אורי הייטנר מקיבוץ אורטל. בשלוש מערכות הבחירות הייתי פעיל במסע הבחירות של כחול לבן. עשיתי לילות כימים למען ההצלחה בבחירות. גם פגשתי אותך בסיוריך בצפון – בסיבוב הראשון (מפגש חקלאים ביסוד המעלה ואח"כ בתצפית קוניטרה) ובסיבוב השלישי (מרום גולן, עמק הבכא ומג'דל שמס).

אני רואה בדאגה רבה את הכיוון שבו הולכת היום כחול לבן. נשאנו על דגלנו את הססמה "ישראל לפני הכל", והיום האינטרס האחד והיחיד הוא הקמת ממשלת אחדות לאומית. זה או אחדות לאומית או אנרכיה. יש לשים בצד את כל הצעדים הפרלמנטריים ואת כל יוזמות החקיקה שעלולות לסכן את היכולת להגיע לאחדות.

לרדת מרעיון העוועים של ממשלת מיעוט בתקופת חירום, הנסמכת על רצונה הרע של רשימה לאומנית קנאית אנטי ישראלית שהתחייבנו לאורך כל מערכת הבחירות שלא נקים ממשלה שתלויה בה. את כל המרץ יש להפנות אך ורק לדבר אחד – הקמת ממשלת אחדות לאומית לאלתר.

אפשר לסגור את זה בתוך יום. אני בטוח שאתה מבין זאת ורוצה בכך ומפציר בך – לך עם זה עד הסוף, בכל הכוח, ואל תתן לאף אחד אחר בכחול לבן להסיט אותך מן המטרה הלאומית. לך בכוחך זה והושעת את ישראל.

 

באטרף – יש להפעיל לחץ כבד על כל הגורמים להבטיח ממשלת אחדות לאומית שתמנע אנרכיה. לחץ על נתניהו להפסיק להתעקש על שליטה / זכות וטו על תיק המשפטים, כי הוא יודע שבכך הוא יסכל ממשלת אחדות. ועל גנץ להתנער מכל המהלך החקיקתיים והפרלמנטריים שנועדו לסכל ממשלת אחדות. אסור לוותר להם. הם באטרף ולא מסוגלים להתעלות.

 

תעלול לסיכול האחדות – יצירת ההיסטריה המלאכותית על "דיקטטורה בדרך" כביכול, שאינה אלא הבל ורעות רוח, והמהלך המשולב של התעסקות בעיצומו של משבר לאומי ושעת חירום קשה בהחלפת יו"ר הכנסת וחקיקה פרסונלית מכוערת, אינה אלא תעלול שנועד לסכל הקמת ממשלת אחדות.

להערכתי, זהו גם מהלך עוקף יועז הנדל וצביקה האוזר, הח"כים מתל"ם שמסרבים להתקרנף. מתוך הבנה שיועז וצביקה לא יתנו ידם לממשלת מיעוט על כרעי רשימה אנטי ישראלית לאומנית קנאית, הם מנסים לחבל ביוזמת ממשלת האחדות באמצעות מסע החקיקה הזה.

על יועז וצביקה להעביר הילוך ולהודיע שאינם מתנגדים רק לממשלת מיעוט, אלא לכל מהלך שנועד לסכל את האחדות. בלעדיהם לא יהיה למהלך הזה רוב.

המהלך, המבוסס על כוחנות הרוב ונגד כללי המשחק, הוא בדיוק הביביזם שיצאנו נגדו והארדואנוקרטיה שהזהרנו מפניה. וכעת, דווקא כחול לבן מובילה מהלך כזה, קיצוני יותר מכל המהלכים שנגדם התרענו.

כפי שיועז וצביקה נאמנים להתחייבות לבוחר לא להקים ממשלה הנסמכת על הרשימה האנטי ישראלית המשותפת, כך עליהם להיות נאמנים לדרך הממלכתית ולסכל את היוזמה כולה.

 

צעד בונה אמון – דווקא עכשיו, כשבעקבות פסיקת בג"ץ יו"ר הכנסת אינו יכול למנוע את ההצבעה על תפקיד היו"ר, מן הראוי שכחול לבן תנהג בגדלות, ותודיע שהיא משעה לעשרה ימים את ההצבעה על בחירת יו"ר ועל הצעות החוק השנויות במחלוקת, כצעד בונה אמון למו"מ על ממשלת אחדות לאומית. אחדות לאומית עכשיו היא צו השעה והחלופה היחידה לה היא אנרכיה.

 

שר המשפח – כאשר תקום ממשלת אחדות לאומית, שר המשפח, הסוס הטרויאני במשרד המשפטים, המטיף לאידיאולוגיה של עבריינות, יעוף מהמשרד. עוד סיבה חיונית ביותר להקמת ממשלת אחדות לאומית. ויפות שעתיים קודם.

 

סלע המחלוקת – כל עוד נתניהו מתעקש על אחיזה / זכות וטו בתיק המשפטים, הוא מעיד על עצמו שכל הצעותיו לכחול לבן, שהן בהחלט מרשימות ונדיבות כשלעצמן, אינן אלא הצגה, לצורך משחק האשמות.

נתניהו יודע שתיק המשפטים הוא ציפור נפשה של כחול לבן. הוא יודע איזה ויתור כבד הוא מבחינתה ישיבה בממשלה בראשותו, כאשר הוא נאשם בשלושה כתבי אישום חמורים ביותר ובהם שוחד. ברור שאם היא מוכנה לכך, למען האינטרס הלאומי, היא תעמוד על כך שתיק המשפטים יהיה בידיה, בוודאי לאחר תעלוליו של הסוס הטרויאני במשרד המשפטים בחודשים האחרונים.

על כחול לבן להודיע: א. האינטרס הלאומי העליון הוא הקמת ממשלת אחדות לאומית.

ב. אנו נכנסים מיד למו"מ ישיר והוגן להקמת ממשלת אחדות לאומית.

ג. כצעד בונה אמון לקראת המו"מ לאחדות, אנו מקפיאים עד תום המו"מ את הליכי החקיקה הנוגעים להגבלות על ראש הממשלה.

ד. כצעד בונה אמון אנו מקפיאים את היוזמה לבחירת יו"ר הכנסת עד תום המו"מ.

ה. אנו עומדים על הקמה מיידית של ועדות הכנסת: ועדה מסדרת, וכן ועדות חוץ וביטחון, כספים, חוק חוקה ומשפט וועדה מיוחדת למאבק בקורונה, בהרכב זמני. עד הקמת הממשלה, הרכב הוועדות יהיה פריטטי.

ו. מתוך אחריות לאומית לאפשרות להקים ממשלת אחדות לאומית, אנו מוותרים על העיקרון והבטחת הבחירות שלא לשבת בממשלה שראשה נאשם בשחיתות, ומקבלים את הצעת נתניהו לממשלה רוטציונית בת שלוש שנים כשהוא מכהן ראשון בראשות הממשלה.

ז. הרוטציה ומועדה יעוגנו בחוק.

ח. המתווה המדיני של הממשלה החדשה יתבסס על עקרונות תכנית טראמפ, בשינויים המתחייבים מן האינטרסים הישראלים.

ט. כחול לבן תתמוך בהחלת הריבונות הישראלית על בקעת הירדן, בתיאום עם ארה"ב, בחודשים הקרובים.

י. כחול לבן עומדת על כך שתיק המשפטים יהיה בידיה.

 

מבחן המנהיגות של גנץ – ככל הידוע לי יש רוב ברור בסיעת כחול לבן בעד ממשלת אחדות ונגד ממשלת מיעוט. כן, כולל ח"כים מטעם יש עתיד. מה שעומד כעת למבחן הוא מנהיגותו של גנץ, התומך בממשלת אחדות. האם הוא ילך עד הסוף, אפילו במחיר פילוג?

איני מייחל לפילוג. אני מייחל לכך שכל כחול לבן תלך יחד לממשלת אחדות. אך מבחן המנהיגות של גנץ הוא הבחירה בין "ישראל לפני הכל" לבין "המפלגה לפני הכל".

 

סכנה לדמוקרטיה – האם יש סכנה לדמוקרטיה? כן. אם לא תקום ממשלת אחדות לאומית נידרדר לאנרכיה.

 

בעיה בדחיית סיפוקים – אני מאמין שממשלת הפיגולים – ממשלת מיעוט שקיומה תלוי ברצונה הרע של הרשימה הלאומנית הקנאית האנטי ישראלית השוללת את עצם קיומה של מדינת ישראל, לא תקום, אבל עצם הלגיטימציה שהיא קיבלה, היא נזק לדורות. בראש ובראשונה לסיכוי לדו-קיום אמתי בין יהודים וערבים בישראל והשתלבות של ערביי ישראל במדינת ישראל.

התאווה לסיפוק המיידי – לראות את התמונה של נתניהו יוצא מבלפור, האפילה על כל אינטרס לאומי רחוק טווח וגם על ההכרח הלאומי הממלכתי היום – הקמת ממשלת אחדות לאומית.

 

השרלטן – האם שיניתי את דעתי על נתניהו? כן. חשבתי שהוא גדול השרלטנים בפוליטיקה הישראלית. היום אני יודע שהוא רק מספר 2. יאיר לפיד שרלטן גדול אפילו יותר ממנו.

 

רק שאלה – שאלה לכל אלה שקוראים וקראו לאורך שנים את כתיבתי. נניח שהייתה היום מפלגה בישראל, שההרכב שלה היה: 1. עופר כסיף. 2. גדעון לוי. 3. אהוד אדיב. 4. לאה צמל. 5. אילן פפה. 6. רוגל אלפר. 7. מרדכי וענונו. 8. חגי אלעד. 9. יצחק לאור. 10 נטלי כהן וקסברג. ואולי היה משוריין בה מקום לנציג נטורי קרתא או חסידות סאטמר.

רשימה על טהרת היהודים. והמצע שלה היה מצע הרשימה המשותפת, בלי להוסיף או להחסיר מילה. האם הייתי רואה אותה כשותפה לגיטימית לממשלת ישראל? האם הייתי מעלה על דעתי שניתן להקים ממשלת מיעוט שקיומה תלוי ברצונה הרע של הרשימה הזאת? האם מישהו מעלה על דעתו שהייתי מוכן לכך?

ודאי שלא. אז למה ממשיכים לטפטף שוב ושוב את רעל ההסתה, כאילו ההתנגדות שלי ושל רבים אחרים, נובעת מכך שהם ערבים, ושזו "גזענות", וש"לא סופרים 20% מהאוכלוסיה" וכו'? למה תרבות השקר מוחקת מחלוקת רעיונית? הרי קל יותר לשקר ולטעון שזו התנגדות "גזענית" כי אז לא צריך כלל להתייחס לתוכן.

למשל, למצע הרשימה המשותפת. למשל, לעמדותיה בנושאים השונים. למשל, לשאלה לצד מי היא הייתה במלחמת צוק איתן, שעה שמאות רקטות שוגרו לעבר אזרחי ישראל. למען מי היא הפגינה באותם ימים? למשל, נגד מי היא יצאה, פעלה והפגינה, כאשר צה"ל חיפש את שלושת הנערים החטופים.

ומכאן המחשבה, אם מחר ייחטף נער ישראלי וישראל תנקוט צעדים חריפים בחיפושים אחריו, באיזה צד תעמוד הרשימה המשותפת? או אם מחר תפליג ספינת "שיבה" מטורקיה של מחבלים מארגון טרור אילסמיסטי קנאי ג'יהאדיסטי כפי שהיה ב"מרמרה", האם שוב יהיו עליה ח"כים של המשותפת, כמו בפעם הקודמת? האם השאלות הללו לגיטימיות? רלוונטיות? מותר להעלות אותן? מותר לצפות ממי שתומך בקואליציה כזאת שיתייחס לשאלות הללו?

קל מאוד למחוק את המחלוקת, לבטל את הטיעונים, ולהכפיש את שוללי השיתוף הפוליטי עם הרשימה המשותפת, כלומר את רוב הישראלים, כ"גזענים", "שונאי ערבים", "מוחקי 20%" וכו'. אלא שזו דמגוגיה.

אילו הייתה רצה לכנסת רשימה כמו זו שהצגתי, כמובן שהייתי מתנגד לקואליציה אתה או בתמיכתה, כפי שאני מתנגד לקואליציה עם הרשימה המשותפת, בהבדל אחד. זו הייתה רשימה שאני מתעב עד עומק נשמתי כל אחד ואחד מנציגיה, להבדיל מהרשימה המשותפת, שאמנם איני רואה בה שותפה אפשרית לקואליציה, אבל אני מכבד 14 מנציגיה. את כולם חוץ מעופר כסיף.

 

אופוזיציה למדינה – רשימה שהיא אופוזיציה למדינת ישראל, אינה יכולה להיות בקואליציה של ממשלת ישראל.

 

מבחן הלאומיות – ימינה היא מפלגה לאומית. האינטרס הלאומי העליון של ישראל הוא הקמת ממשלת אחדות לאלתר. אם ימינה תודיע לנתניהו שהמשך תמיכתה בו מותנה בכך שילך בלב פתוח ונפש חפצה לאחדות, היא יכולה לגרום בכך לממשלת האחדות לקום.

למה הם לא עושים כן? הם מבינים, מן הסתם, שבממשלת אחדות לא יהיו להם שלושה שרים, ותיקי הביטחון, המשפטים והחינוך לא יהיו בידיהם. הם גם יודעים שקיומה של הממשלה לא יהיה תלוי בהם ובכך הם יאבדו את כוחם. והם מעמידים את האינטרס המפלגתי והאישי מעל האינטרס הלאומי.

 

דמוקרטיה והסכמיות – ההתנהלות של סיעת כחול לבן מעוררת בי זעם משלוש סיבות. א. כי האינטרס הלאומי העליון הוא הקמת ממשלת אחדות עכשיו, והצעדים הפרלמנטריים של כחול לבן מחבלים בסיכוי להקמתה ועלולים לדרדר את מדינת ישראל לאנרכיה. ב. כי הצבעתי להם ואני חש שמשתמשים לרעה במנדט שקיבלו ממני. ג. כי כחול לבן הציגה חלופה של ממלכתיות.

אחת הטענות המרכזיות שהצגנו בכחול לבן נגד נתניהו והליכוד, הייתה נגד התפיסה שלפיה חזות הכל בדמוקרטיה היא הרוב, והצגנו מולה תפיסה ממלכתית של דמוקרטיה שמבוססת על הסכמיות, על כללי משחק.

אבל הטענות של הליכוד על ההתנהלות של כחול לבן נגועות בצביעות. הרי אילו היו לגוש נתניהו 61 מנדטים, נתניהו כלל לא היה מעלה על דעתו ממשלת אחדות. אילו היו לו 61 מנדטים, דבר ראשון הרוב שלו היה משתמש בהם כדי לכפות על הכנסת חוק לשיתוק בג"ץ – חוק התגברות רדיקלי לפיו ניתן לבטל כל החלטת בג"ץ ברוב האוטומטי של הקואליציה המציית לכל רצון של רוה"מ. ואז היו מחוקקים חוקים שיעמידו את נתניהו מעל החוק ויחלצו אותו מן המשפט.

אז מה לליכוד כי ילין על כחול לבן? אבל אם לא תקום ממשלת אחדות, ואין יכולת להקים ממשלה אחרת, וניגרר לסיבוב רביעי (אלוהים יודע איך בתוך הקורונה הזאת) ויהיה לנתניהו רוב, מה לכחול לבן כי תלין על הליכוד אם ינהג כך, כאשר היא נהגה באותה דרך?

לדוגמה, אם בשבועות הבאים הכנסת תחוקק חוק שימנע את הטלת הרכבת הממשלה על מי שהוגשו נגדו כתבי אישום, לא תקום ממשלת אחדות. מתוך האנרכיה מתישהו יהיו בחירות ויהיה רוב לנתניהו. הרי ברור שהדבר הראשון שהכנסת תעשה יהיה לבחור יו"ר חדש מטעם הרוב החדש ומיד לחוקק חוק שיבטל את החוק ויאפשר הטלת הממשלה על נתניהו.

הכוחנות הזאת, בשם הרוב, אינה באמת דמוקרטית. בדמוקרטיה אמתית חייבת להיות מגבלה על הרוב. דמוקרטיה בלי הסכמיות, היא דמוקרטיה נכה.

 

לשון המאזניים – אחד הנזקים הגדולים שגרמה להם התנהלותה של כחול לבן מאז הבחירות, הוא המכה הקשה, אני מקווה שלא אנושה, לרעיון של מרכז ישראלי ממלכתי. זאת, דווקא בימים שבהם הולך ומעמיק הקרע בעם. כחול לבן, למעשה, אוששה בצורה קיצונית את תרבות המחנאות הדיכוטומית בין "שמאל" ו"ימין", כאשר כל מחנה נגרר אחרי הקיצונים בתוכו ונותן לגיטימציה לגורמים הרדיקליים ששוללים את ההסדר המכונן של ישראל כמדינה יהודית דמוקרטית (הרשימה המשותפת ועוצמה יהודית).

אולם הצורך במפלגת מרכז קיים ולכן אני מאמין שמפלגה כזו קום תקום. היא לא תהיה בעתיד הנראה לעין מפלגת שלטון ולכן גם לא תתמודד על השלטון. תהיה זו מפלגה של לשון מאזניים. מפלגה שאינה שייכת לאף בלוק ואף צד לא יוכל להקים ממשלה בלעדיה. מפלגה שתהיה הגורם השפוי, המאוזן והממתן הן בממשלת ימין והן בממשלת שמאל והדבק בממשלת אחדות. מפלגה שלא תאפשר לאף מחנה תלות במפלגות קצה רדיקליות.

 

אצבע בסכר הממלכתיות – בבחירות לכנסת ה-20 בחרתי בכולנו בהנהגת משה כחלון. בבחירות לכנסת ה-21, ה-22 וה-23 בחרתי בכחול לבן. הבחירה בכולנו הייתה ברירת מחדל ברע במיעוטו. הבחירה בכחול לבן הייתה מתוך הזדהות ואמונה.

בחרתי בכחלון כמעט ללא ציפיות. בכחול לבן בחרתי עם ציפיות גבוהות מאוד. חלפו שבועות ספורים מאז הבחירות, ואני יכול לסכם את תחושתי כלפי כחול לבן כמפח נפש איום ונורא. כחול לבן התגלתה בכל כיעורה כמפלגה אנטי ממלכתית.

לעומת זאת, כחלון, בדרכו השקטה והצנועה, היה האצבע בסכר הממלכתיות. הוא סיכל מהלכים אנטי ממלכתיים חמורים ביותר של נתניהו, כמו ניסיונות חקיקה שנועדו להציב אותו מעל החוק, חיסול השידור הציבורי ועוד. כחלון העניק לי תמורה לאגרה, ובגדול. לעומת זאת כחול לבן…

 

היד המושטת – לפני 100 שנה בדיוק, ב-23 במרץ 1920, התפרסמה ב"הארץ", שעוד היה עיתון ציוני, קריאה אל העם הערבי לשלום ולשיתוף פעולה. "ברגע הרציני הזה בתולדות עם ישראל ועַם הערבים, מוצאים אנו לנחוץ אחרי מאורעות הימים האחרונים [אני משער שהכוונה לקרב תל-חי והאירועים בגליל העליון א.ה.] – לפנות אל אחינו הערבים בדברים האלה: אנשים שונים בודים מלבם ולוחשים לכם, כי היהודים באים לעשוק את זכויותיכם ולנשל אתכם מעל אדמתכם.

שקר הדבר! לא באנו לעשוק ולנשל את מי שהוא! אמת היא, כי ארץ ישראל היא מולדתנו היחידה, ארץ עברנו ועתידנו, ארץ שבה נשוב ונבנה את ביתנו הלאומי. אבל לא למלחמה באים אנחנו הנה, כי אם לשלום. לא לשם גזל, כי אם לשם עבודה ובנין.

יש מקום בארץ גם לנו וגם לכם, באים אנו להיאחז ולהתנחל בארץ, לעבדה בזעת אפיים, להחיות את נשמותיה ולפתח את אוצרותיה הטבעיים, להביא אליה את מרצנו את ידיעותינו, את כוחותינו החומריים והרוחניים". תשובת הערבים לא אחרה לבוא. 15 יום אח"כ התנפלו הערבים על יהודי ירושלים ופרצו מאורעות תר"ף.

 

השתעלו לבאר – במחווה מרוממת נפש, המבטאת את הרוח הישראלית, את הסולידריות החברתית, הערבות ההדדית, את ערכי "כל ישראל ערבין זה בזה", החברה הישראלית מחזירה את בניה התקועים ברחבי תבל. קומץ מתוכם סירבו להיכנס לבידוד, התפרעו בשדה התעופה ו"השתעלו" במזיד על אנשים.

זו התגלמות תופעת "הישראלי המכוער", זה שמשתעל לבאר ממנה שתה, שממנה כולנו שותים.

למתנדבים בעם – כל הכבוד למורי בית הספר "עינות ירדן". הם ממשיכים בהתנדבות את הלמידה מרחוק!

 

ביד הלשון

צור הדסה – אנו ממשיכים בסדרת היישובים המתחילים בשם צור, והפעם – צור הדסה.

צור הדסה הוא יישוב קהילתי גדול מאוד, המונה אלפי תושבים, בפרוזדור ירושלים. היישוב שייך למועצה האזורית מטה יהודה. הוא נוסד ב-1956 כמרכז אזורי שסיפק שירותים למושבים שסביבו – מבוא בית"ר, בר גיורא, מטע ונס הרים.

ומי זו אותה הדסה שזכתה שהיישוב יקרא על שמה? זו הסתדרות הנשים הציונית באמריקה הנקראת "הדסה". ומי זו הדסה שזכתה שהסתדרות הנשים תקרא על שמה? אסתר המלכה, ששמה השני היה הדסה. הארגון נוסד ב-1912, בהנהגתה של הנרייטה סאלד.

 

תגובות

captcha
הקלד את המספרים שאתה רואה בתמונה: