יום שבת, 16 בנובמבר 2019, י"ח חשון ה' תש"פ
לפרסום חייגו: 058-4337220

דעות בצפונט

דעות

הבלוג של אורי הייטנר - מאמרים בענייני יהדות, ציונות, פוליטיקה וחברה

צרור הערות והפעם – מהלך הרה אסון, האופציה הגרועה ביותר, נייר לקמוס, הצהרת נאמנות, משיח שקרנו, ואמרו אמן, אין כלום, אפס סובלנות, מחדל, ניתן להגיע להסכמות, תואם גבלס וביד הלשון – בן ענת

פורסם בתאריך:


נכתב על ידי

אורי הייטנר

חבר קיבוץ אורטל, חוקר במכון שמיר למחקר בקצרין, פובליציסט בעל בלוג בנושאים אקטואליים

uriheitner@gmail.com

https://heitner.wordpress.com/

מהלך הרה אסון – בבחירות 1984 הליכוד בראשות ראש הממשלה שמיר הגיע לתיקו עם המערך; היה לו מנדט אחד פחות מלמערך ולכן קמה ממשלת אחדות שבה פרס כיהן ראשון. ב-1992 הליכוד בראשות ראש הממשלה שמיר הפסיד בבחירות. ב-1996 מפלגת העבודה בראשות ראש הממשלה פרס הפסידה בבחירות. ב-1999 הליכוד בראשות ראש הממשלה נתניהו הפסיד בבחירות. ב-2001 ראש הממשלה ברק הפסיד בבחירות.

ולמה הצגתי את הסקירה ההיסטורית הזאת? בשל סרטון ויראלי של היועץ הכלכלי/ניהולי דני וידיסלבסקי, שבו הוא הציג באריכות תזה, לפיה בישראל ובעולם עמדת ראש הממשלה (או הנשיא במשטר נשיאותי) היא מתכון כמעט בטוח לניצחון בבחירות.

ולכן, מה שגנץ צריך לעשות כעת, הוא להקים ממשלת מיעוט, לא חשוב באיזה הרכב, כי ברגע שהוא יהיה ראש הממשלה, הוא יקבע את סדר היום, הוא יככב בתקשורת, הוא ייפגש עם מנהיגים זרים וכו' וכו', וכך הוא יבטיח את ניצחונו.

לא הייתי מתייחס לסרטון הזה, אלמלא ידעתי שיש קולות רבים כאלה הלוחשים את הפנטזיה הזאת על אוזני גנץ, וקוראים לו להקים ממשלת מיעוט כזאת, בתמיכה מבחוץ של הרשימה המשותפת. גם הם יודעים ומבינים שזאת ממשלה חסרת תוחלת, שלא תוכל לכהן.

אבל הם מאמינים שכל מה שנדרש הוא יציאתו של נתניהו מבלפור, ואז יקרה אחד מהשניים. או שמהר מאוד הליכוד ידיח את נתניהו וייפול לחיקה של ממשלת גנץ או שתהיינה במהרה בחירות וכחול לבן תנצח.

לדעתי, שני התסריטים הם פנטזיות. גם אם הליכוד ידיח את נתניהו ויעמיד אדם אחר במקומו – הוא לא ירוץ להציל את ממשלת המיעוט, כי הוא יודע ומבין שהממשלה תיפול במהרה, והוא יעדיף לסייע לנפילתה. ואם תהיינה בחירות מוקדמות, גנץ לא ירוץ עם כתר ראש ממשלה, אלא כראש ממשלה שכשלה ונפלה.

כמובן שאף קול מהימין לא יתמוך אז בכחול לבן, אך הרבה מצביעים של כחול לבן יעברו לתמוך בימין, או לפחות ילכו לים. ואם ההתמודדות הזאת תהיה נגד מנהיג אחר מהליכוד, כל אנשי המרכז-ימין שהצביעו כחול לבן בגלל נתניהו, השחיתות והמאבק במדינת החוק, יתמכו בשמחה בליכוד. ובכלל, אין מה שישרת את נתניהו יותר מהקמת ממשלת מיעוט בתמיכת הרשימה המשותפת, חלילה.

לסיכום – התנגדותי לממשלת מיעוט הנתמכת ברשימה האנטי ישראלית המשותפת היא קודם כל מסיבות לאומיות, שניתן לתמצת אותן בשלוש מילים: ישראל לפני הכל. אבל כחבר תל"ם ומצביע לכחול לבן, אני מתנגד למהלך כזה גם מן השיקול המפלגתי, כי זה מהלך הרה אסון בעבור כחול לבן ותל"ם.

אגב, איני מאמין שתקום ממשלה כזאת. אני משער שלכל היותר יהיה מהלך-סרק טקטי כדי ללחוץ על הליכוד. אבל גם מהלך-סרק כזה יחזור לכחול לבן כבומרנג, והוא מנוגד לאינטרס הלאומי.

 

האופציה הגרועה ביותר – לאחר קבלת המנדט מהנשיא, התקשר בני גנץ לראשי הסיעות בכנסת. בין השאר, הוא שוחח עם ראשי המפלגות של הרשימה המשותפת, זולת בל"ד. בעיניי, השיחות עם ראשי חד"ש, רע"ם ותע"ל אך לא בל"ד, זו האופציה הגרועה מכל. זה גרוע יותר מאשר לשוחח עם המשותפת כולל בל"ד. שיחה כזאת, יכולה להיות אמירה עקרונית שהוא משוחח עם כולם, והיה ברור לכל שזאת שיחת נימוסין ותו לא.

כך עשה גם אריק שרון לאחר ניצחון הליכוד בבחירות 2003. הוא נפגש עם כולם, כולל המפלגות הערביות. אבל כאשר גנץ אומר: בל"ד לא אך המשותפת כן, המסר המשמעותי אינו האמירה המובנת מאליה של "בל"ד לא", אלא המסר הבעייתי של "המשותפת כן".

כלומר, יש על מה לדבר אתה; עם עופר כסיף האוטו-אנטישמי, עם אחמד טיבי שעמד שלוב זרוע עם רב המרצחים בצווחות "מיליון שאהידים בדרך לירושלים" בימים שבהם בכל יום נטבחו ישראלים ברחובותינו, עם איימן עודה שמטיף לתביעת "זכות" השיבה ועם יו"ר רע"ם מנסור עבאס שרק השבוע אמר שהמטרה של הרשימה המשותפת היא להיאבק בציונות. הלגיטימציה הזאת, ולו כצעד טקטי, ולמיטב הבנתי מדובר "רק" בצעד טקטי, חמורה מאוד ומזיקה מאוד.

 

נייר לקמוס – במערכת הבחירות תקפה כחול לבן את מדיניות ההבלגה וההכלה בגבול עזה והתחייבה לקו תקיף הרבה יותר. במערכת הבחירות הגיעו גנץ ויעלון לבקעת הירדן והתחייבו שהיא תהיה ישראלית לעד והציגו תכנית לפיתוח רבתי של הבקעה. בהמשך, כחול לבן הביעה תמיכה בהחלת ריבונות ישראל על הבקעה.

זאת המחויבות של גנץ לאזרחי ישראל עם קבלת המנדט להרכבת הממשלה. עליו להקים ממשלה שעמה הוא יוכל לבצע את ההתחייבויות הללו. ובכל פגישה עם כל מפלגה, יש להעמיד בפניה את השאלה אם היא תתן ידה למדיניות הזאת, כנייר לקמוס האם היא יכולה להיות חלק ממשלת גנץ, ואם ממשלתו יכולה להיות תלויה בתמיכתה מבחוץ.

 

הצהרת נאמנות – בימים האחרונים מתחתי ביקורת נוקבת על הנהגת כחול לבן, בשל המגעים עם הרשימה המשותפת. ובכל פעם שכתבתי את זה קפצו מגיבים: "אתה בחרת בהם… רואה? אמרנו לך" וכו' וכו'. או אמירות של השתוממות – איך אני מבקר את מי שבחרתי בו?

התגובות הללו מעידות על המגיבים. נקודת המוצא שלהם היא פולחן ביבי – "נאמנות למנהיג". הם קובעים מי המנהיג שבו הם מאמינים, ומרגע זה הם "נאמנים" לו, הם מחויבים לו ואומרים אמן על כל מה שהוא אומר, על כל מה שהוא חושב ועל כל מה שהוא עושה. גם על מה שהוא עושה לביתו. בקיצור – חסידים שוטים.

אני לא נאמן לאף מנהיג. לא חתמתי מעולם על הצהרת נאמנות למנהיג זה או אחר. אני נאמן לדרך. וכאשר אני בוחר במנהיגים, מבחינתי – הם עומדים יום יום, שעה שעה, למבחן. גישתי היא – "מעשיך יקרבוך, מעשיך ירחיקוך". הציפיות שלי ממי שבחרתי בו גדולות יותר מציפיותיי ממי שלא בחרתי בו. וכשאני חושב שמנהיג שבחרתי בו שוגה בדברים שהוא אומר או עושה, אבקר אותו על כך. כך נהגתי תמיד, וכך אנהג תמיד.

 

משיח שִׁקְרֵנוּ – בדף הפייסבוק של נתניהו הופיעה רשימת אינסופית של מברכים ליום הולדתו; תשפוכת של חנופה וקילוסין מעוררת קבס. אבל מצאתי שם גם כפירה בעיקר. כותבת אחת המעריצות: "אמן ואמן!! אנחנו רוצים אותך ולא מחליפים אותך עד ביאת משיח צדקנו". הכפירה כאן כפולה. א. המחשבה שאי פעם, כאשר יבוא משיח צדקנו, נתניהו יוחלף. ב. שמישהו אחר ולא נתניהו הוא משיח צדקנו.

 

ואִמרו אמן – שמעתי ברשת ב' את השיר "עושה שלום במרומיו". מה, עשו אותי באצבע? אני לא מבין מה הסיפור שלהם? הרי המילים "עושה שלום במרומיו הוא יעשה שלום עלינו ועל כל ישראל" הם מתוך הקדיש. עובדה, הם שרו גם את ה"ואמרו אמן". זה שקוף. הם שוב אמרו קדיש. ומה, אנחנו לא יודעים שהם התכוונו לביבי? זה הרדיו הציבורי, שאנחנו מממנים מהכיס שלנו. וזה מה שהם משדרים. להחרים את מי שמפרסם שם!

 

אין כלום – שני הרפורמטורים הגדולים במערכת המשפט הישראלית בעשורים האחרונים היו שרי המשפטים לשעבר דניאל פרידמן ואיילת שקד. על פי תאוריות הקונספירציה המטורללות של נתניהו & חיים רמון ושות', מערכת המשפט הייתה צריכה לתפור לשניים תיקים לפחות על רצח, והם כבר מזמן היו אמורים לשבת במאסר עולם. אז איך זה שמעולם לא הייתה ולו תלונה על חניה בלתי חוקית נגד מי מהם?

זה פשוט. כשבאמת אין כלום – אין כלום. וכמובן שבתאוריית הקונספירציה החולנית אין כלום.

 

אפס סובלנות – המחבלים היהודים שהציתו אוהל של מג"ב, גרועים הרבה יותר ממחבלים ערבים, כי הם גם בוגדים בעמם ובמולדתם. יש לנקוט כלפי המחבלים הבוגדים האלה יד קשה, אפס סובלנות.

 

מחדל – ה"קטין" לשעבר, מתכנן הטבח בכפר דומא – על פי עסקת הטיעון המפנקת שלו, עומד להיות מורשע גם בחברות בארגון טרור. פירוש הדבר, שהן השב"כ, הן הפרקליטות והן בית המשפט יודעים על קיומו של ארגון טרור שהנ"ל חבר בו. הדבר מעיד על מחדל חמור של השב"כ – המנהיגים והחברים בארגון הטרור הזה אינם יושבים מאחורי סורג ובריח. איפה היכולות האדירות של ישראל בלוחמה בטרור? (ובינתיים חבריהם, המחבלים הבוגדים, מנהלים מלחמת גרילה נגד צה"ל).

 

ניתן להגיע להסכמות – לקראת המעבר לשעון חורף אמר שר הפנים אריה דרעי: "שעת האור הנוספת בשעון הקיץ הארוך שמסתיים השבוע, תרמה לאזרחי המדינה וכן לכלכלה ולמסחר". כמה שנים, כמה עשרות שנים, המפלגות הדתיות בכלל וש"ס בפרט ניהלו מלחמה הזויה ותמוהה נגד שעון הקיץ או לפחות לקיצור שעון הקיץ. כמי שצם בכל שנה ביום כיפור, נעלבתי כאשר הם הפסיקו את שעון הקיץ לפני יום כיפור, בתירוץ של… לא להאריך את הצום… כאילו שעת הפתיחה אינה מתאחרת. איזה עלבון לאינטליגנציה. כמה שעות אור וכמה כסף בוזבזו סתם. ובעיקר – כמה מלחמות סרק מיותרות על כלום, על נושא שאין לו שום עניין הלכתי אמיתי אלא קפריזה בלבד. והנה, החברה נהנית, הכלכלה נשכרת, טוב לכולנו ואין שום ויכוח.

הקרדיט מגיע לשר הפנים לשעבר גדעון סער, ששם קץ לפארסה וקיבע בחוק את מועד התחלת שעון הקיץ וסיומו.

האמת היא, שאילו זה היה תלוי בי, שעון הקיץ היה חל על כל השנה ובחודשים יולי אוגוסט הייתי מזיז שעה נוספת כדי שנרוויח עוד שעת אור. אבל איני מציע זאת, כי אין טעם לחידוש המחלוקת, כשסוף סוף יש הסכמה על פשרה נורמלית.

ואני מאמין שגם בסוגיות דת ומדינה אחרות ניתן להגיע להסכמות, במקום ריבים מיותרים.

 

תואם גבלס – לעתים מעירים לי קוראים שאני מגזים כאשר אני מכנה את רוגל אלפר, הגיגן הבית של השוקניה – אוטו-אנטישמי. יש הטוענים, אפילו, שהטענה הזאת היא גימוד האנטישמיות. אך לדעתי, הכחשת האנטישמיות שלו, היא הכחשה האנטישמיות בכלל, כי אם זו אינה אנטישמיות – אין דבר כזה אנטישמיות.

לא בכדי, בתקופת "אינתיפאדת הסכינים", שבה הוא תמך כמובן בהתלהבות והעריף שבחי הערצה לדוקרים, הוא פרסם פשקוויל שהיה מעין מכתב שהשאיר מראש למחבל שידקור אותו למוות, שבו הוא הצדיק את הרוצח, התפלא למה לקח לו כל כך הרבה זמן, והתנצל בפניו על כך שהוא שייך לעם הכובשים. כלומר, שנאתו ליהודים היא כזאת, שאינה פוטרת מן העונש הראוי – מוות, אף יהודי, כולל אוטו-אנטישמי כמותו.

השבוע הוקרנה באתר חדשות 12 כתבה על קטטה המונית בחדרה. המטיף האוטו-אנטישמי הזה קפץ על המציאה כמוצא שלל רב. כותרת הפשקוויל: "זו לא מסיבה יהודית כהלכתה בלי ניפוץ כיסא בראשו של מישהו". והנה, מבחר ציטוטים מפשקוויל הנאצה והשטנה האנטישמי: "כבר ראינו חזיונות דומים בשנים האחרונות. סיפור המסגרת הוא תמיד יהודים ישראלים בנסיבות משמחות, מחוץ לשגרת היומיום האפרורית: קונים שוקולד בטיסה, על שפת הבריכה בנופש במלון, במסיבה באולם אירועים… קשה לחמוק מהתחושה שריבוי התקריות איננו מקרי ושכעת מתברר כי היהודים פיתחו מסורת ייחודית משלהם בשמחות: פריקת עול מוחלטת שגולשת לאלימות משולחת רסן, מילולית וגופנית.

"במיוחד התחבב על יהודי ישראל נוהל ניפוץ הכיסאות… מי שלא ראה יהודים מנפצים כיסאות זה על ראשו של זה לא ראה שמחה מימיו. נראה כי היהודים בישראל מתקשים להכיל את האנרגיות השמחות שמפעפעות בקרבם… הקטטה היא המשכה של השמחה באמצעים אחרים. הקטטות רוחשות מתחת לפני השטח של השמחות.

"נתראה בשמחות, נתראה בקטטות. קטטה זו שמחה. ישראל מדינה שמחה… דורות של יהודים בישראל חונכו על רצון לנקום את חורבן בית המקדש בידי הרומאים, 2,000 שנות גלות, השואה. ועל שנאת ערבים. הם חונכו על זכותם להיות אלימים, מוקפים במרחב אלים דמוי ג'ונגל, שורץ חיות פרא, שמאיים על קיומם.

"האלימות הזו מחפשת פורקן, מוצא כלשהו. אי אפשר שכל היהודים במדינה ישרתו בבת אחת בחטיבת כפיר או כחוקרי שב"כ. בשביל זה יש שמחות". וכן הלאה וכן הלאה.

גבלס לא היה מנסח זאת רע יותר.

 

ביד הלשון

בן ענת – את הפינה הקודמת הקדשנו למאיר שמגר, ששם המשפחה העברי שבחר היה על שם השופט הלוחם, מספר שופטים, שמגר בן ענת.

מנהיג ציוני נוסף שקיבל השראה מאותו שופט, אך לא אימץ אותו כשם משפחתו אלא ככינויו המחתרתי, היה דוד רזיאל, מפקד האצ"ל שנהרג בפעולה בחבניה שבעיראק במלחמת העולם השניה, ששמו המחתרתי היה בן ענת. מאיר שמגר עצמו היה חבר אצ"ל.

 

תגובות

captcha
הקלד את המספרים שאתה רואה בתמונה: