יום שני, 09 בדצמבר 2019, י"א כסלו ה' תש"פ
לפרסום חייגו: 058-4337220

דעות בצפונט

דעות

הבלוג של אורי הייטנר - מאמרים בענייני יהדות, ציונות, פוליטיקה וחברה

צרור הערות, והפעם – שבועת אמונים, פגישתי עם סער, והרי התחזית, מועמד הקרן החדשה, מי יהיה השני, סכנה, מצביעים ברגליים, לשפוט את השופטים, כולם שפיטים, בין מאבק לגיטימי לבלתי לגיטימי, היועמ"ש הבא, המאתרגים בע"מ, גרוע מקואליציה, גם בזה ישראל אשמה, קו-קלוקס-קלאן הישראלי, רשמי סיור בכביש החוף, תיקון טעות וביד הלשון – משואות יצחק

פורסם בתאריך:


נכתב על ידי

אורי הייטנר

חבר קיבוץ אורטל, חוקר במכון שמיר למחקר בקצרין, פובליציסט בעל בלוג בנושאים אקטואליים

uriheitner@gmail.com

https://heitner.wordpress.com/

שבועת אמונים – גדעון סער מבין ששבועתו לשמור אמונים למדינת ישראל ולחוקיה מחייבת יותר מהצהרת הנאמנות לנאשם. כיוון שיש סתירה ברורה ומוחלטת בין השניים, הוא בחר כראוי. יש לקוות שבעקבותיו ילכו שאר ראשי הליכוד, אחרי שנים של התקרנפות.

 

פגישתי עם סער – לפני שנים אחדות, פרסמתי ב"ישראל היום" מאמר בענייני חינוך. למחרת קיבלתי שיחת טלפון מלשכת שר החינוך, בה נאמר לי שהשר קרא את מאמרי והתרשם מאוד והוא מעוניין להיפגש אתי.

שמחתי מאוד. כפובליציסט אין דבר שחשוב לי יותר מלהשפיע, הן על דעת הקהל והן על קובעי המדיניות ומקבלי ההחלטות. ואם מאמר שלי גרם לשר להזמין אותי לשיחה על תוכנו, הדבר משמח אותי מאוד. לקחתי ברצינות את השיחה, התכוננתי אליה, כדי שבשיחה אוכל להרחיב מעבר למה שניתן להכניס למאמר בן 500 מילה.

ביום שקבענו הגעתי ללשכת השר, גדעון סער. הוא היה לבבי מאוד, לא הזכיר את המאמר ולא אמר מילה בענייני חינוך. הוא הזמין אותי כדי להציע לי להיות כותב הנאומים שלו (בשכר, כמובן). דחיתי את ההצעה בנימוס. הייתה זו הפעם היחידה שבה פגשתי את סער.

היום אשמח לכתוב לו, (בהתנדבות, כמובן) את נאום הניצחון בפריימריז.

 

והרי התחזית – לפני שבועות אחדים התפרסמו דברי הג'ורה יאיר נתניהו שגדעון סער הוא אנס. כעת, משסער הודיע על התמודדותו, הטענה הזו תופץ בענק, והיא תהיה "הוכחה" ל"אכיפה בררנית" ול"לא ביבי לא חוקרים", במיוחד כשמדובר בססססמולן שהתחתן עם התשקורת העוינת.

 

מועמד הקרן החדשה – אז מה חדש ברשת? מנדלבליט יכול לנוח מעט. יש אויב חדש – גדעון סער. ההמון המוסת, מדקלמי דפי המסרים, עסוקים יותר באיום החדש. כיצד מוגדר גדעון סער? "מועמד הקרן החדשה". כן. ויש כבר תיאוריה איך הקרן החדשה טיפחה אותו והכינה אותו לרגע הזה של ניסיון ההפיכה, שמשתלב בהפיכה של היועמ"ש והפרקליטות. וההוכחה? הקרן החדשה הפעילה אותו במינוי עוכר ישראל רובי ריבלין לנשיאות. יש הוכחה טובה מזאת?

ציטוטים (ואני נשבע שאני לא ממציא את הטירלול הזה): "איש הקרן החדשה גדעון סער מממש את תכנית הקרן החדשה והמועצה לשלום ובטחון ממומנת הקרן החדשה להדחת נתניהו באמצע הקדנציה… כבר בינואר 2019 התוכנית בידינו לאחר שאיתרנו אותה במרתפי המכון למחקרי בטחון לאומי / המועצה לשלום ובטחון ממומנת הקרן החדשה… חיכינו לראות מתי גדעון סער יופעל. עכשיו זה קורה לאחר שרביב דרוקר איש הקרן החדשה העלה את התוכנית המסודרת בעיתון הארץ. זה קורה…" לא נגענו. כן, טירוף טירוף, אבל יש שיטה בטירוף הזה. ויש מפעיל לטירוף הזה.

ועוד כרזה: דיוקנו של סער ועליה נכתב: "בוגד! מעיפים מהליכוד!"

 

מי יהיה השני? – גלעד ארדן הוביל רפורמה בהסכמה בשידור הציבורי, מתוך כוונה להציל ולהעצים אותו. בא נתניהו והחריב אותה, בניסיונו (שסוכל בידי כחלון, כשעוד היה ימין שפוי, בטרם התקרנף) לחסל את השידור הציבורי.

גלעד ארדן הוביל רפורמה בבזק, שתגדיל את התחרות בענף, תוזיל את המחירים ותשרת את האזרחים. נתניהו הדיח אותו מהתפקיד ומינה את עצמו לשר התקשורת, כדי שלא יפריע לקשר המושחת בינו לבין הטייקון אלוביץ', נגד טובת המשק והאזרחים.

גלעד ארדן הוא השר לביטחון פנים הממונה על משטרת ישראל. הוא עד למתקפה שלוחת הרסן שמנהל נתניהו נגד משטרת ישראל מעל שלוש שנים. הוא מינה, יחד עם נתניהו, את המפכ"ל רוני אלשייך. הוא ראה איזה מסע הסתה, הכפשה וביוש (שיימינג) ניהל נגדו נתניהו, כדי לפגוע בו ובחקירה.

נתניהו הבטיח לגלעד ארדן את תיק החוץ ולא קיים.

האם גלעד ארדן ילך בעקבותיו של גדעון סער ויהיה השני שייצא מארון הקרנפים?

שניהם, סער וארדן, היו נאמני הנאמנים, לקקני הלקקנים לנתניהו, והוא זרק אותם לכלבים ברגע שהוא ראה שהם מתחזקים והחל לחשוש מהם. האם הם ישלבו ידיים במאבק להחזיר את הליכוד למסילה?

 

סכנה – כאשר ראש ממשלת ישראל משלהב את היצרים ומוציא המונים לרחובות להפגין נגד מדינת החוק ובעד השחיתות, ומציג הליך יסודי ורציני שהוביל לכתבי אישום נגדו כ"הפיכה" – הוא עלול לדרדר את אומת ההיי-טק למדינת עולם שלישי.

כאשר היועמ"ש, פרקליט המדינה וליאת בן-ארי נדרשים לאבטחה כבדה ויסודית, בעקבות ההסתה הפרועה של ראש הממשלה הנאשם והחשש שיהיו מי שיתרגמו את התרת הדם למצוות עשה – אפשר לומר בבירור שנתניהו הוא אדם מסוכן. הוא סכנה לחברה הישראלית.

 

מצביעים ברגליים – רוב השרים והח"כים מהליכוד דאגו לסדר לעצמם חתונות ובר מצוות ביום שני בערב, כדי להימנע מהשתתפות בהפגנה נגד מדינת החוק ובעד השחיתות. הם יודעים היטב למה. הם אמנם לא יאמרו זאת בע"פ, אבל את דעתם האמתית על כתבי האישום ועל המלחמה שאוסר נתניהו על מדינת החוק הם הביעו ברגלים. הם לא רוצים שבעוד עשר שנים מישהו ישלוף את תמונתם באירוע המביש.

 

לשפוט את השופטים – סיסמת הדה-לגיטימציה "לחקור את החוקרים" תתיישן ביום שבו תוחלף בסיסמת דה-לגיטימציה אקטואלית יותר: לשפוט את השופטים.

 

כולם שפיטים – כתב לי ב': "יש פה תהליך פוליטיזציה ושחיתות בפרקליטות שנחשפת ולא רק מול נתניהו. 'הכל שפיט' זה פשע, רק אין מי שיבקר את הפרקליטות. הם שופטים לפי האג'נדה הפוליטית שלהם. גוף ללא ביקורת הופך למפלצת. כבר רבין אמר 'ללא בג"ץ ללא חמס'. בעקבות אחד המעשים הפושעים של אבי השחיתות אהרון ברק".

אני מביא את דבריו של ב' ואת תגובתי בתפוצה רחבה, כי הטענה הזאת נשמעת רבות, כהצדקה לתאוריות הקונספירציה של הנאשם, העושה דה לגיטימציה לכל מערכת החוק והמשפט בישראל, כדי למלט את עצמו מאימת הדין.

ב' עושה סלט ומערבב מין בשאינו מינו. רבין לא אמר "בלי בג"ץ ובלי חמאס", אלא "בלי בג"ץ ובלי בצלם". הוא לא אמר זאת בתגובה לפסק דין של בג"ץ, אלא כטיעון להצדקת הסכם אוסלו. מול הטענות שהטרור יכה בנו, הוא אמר שלהיפך, ערפאת ידכא את הטרור ללא מעצורים, כי השלטון שלו הוא שלטון רודני, דיקטטורי, שלא כפוף לכל חוק, לכל ביקורת שיפוטית ולא יהיו ארגונים שיתנגדו לו. הוא יוכל להוציא להורג בלי משפט, לירות באזרחים באופן חופשי, לענות, להעלים אנשים וכו'.

הדברים נאמרו בראיון לערוץ הראשון ב-1 במרץ 1994. הציטוט המלא: "המשטרה הפלסטינית תילחם בחמאס בלי בצלם, בלי בג"ץ ובלי אימהות נגד שתיקה". עד כמה הוא צדק כולנו יודעים ויש יותר מאלף משפחות שכולות ועוד אלפי פצועים שיכולים להעיד על כך. אבל רבין לבטח לא התכוון לומר שהוא רוצה שישראל תהיה דמוקרטית כמו הרשות הפלשתינאית וכמו מדינות ערב. אני רוצה לקוות שגם ב' אינו רוצה זאת. אני, מכל מקום, לבטח לא רוצה בכך.

סוגיה אחרת היא סוגית "הכל שפיט". הביטוי האומלל של אהרון ברק, "הכל שפיט", הוא האמירה הקיצונית ביותר של רעיון האקטיביזם השיפוטי. בכל העולם המערבי יש מחלוקת בין מה שקרוי שמרנים ומה שקרוי אקטיביסטים. השאלה היא מהם גבולות המעורבות של הרשות השופטת בתחומי הרשות המחוקקת, ובמידה מסוימת גם בתחומי הרשות המבצעת.

בסוגיה הזאת, אני דוגל בגישה השמרנית. הרבה לפני שסוגיית האקטיביזם השיפוטי הייתה נושא נפוץ בשיח הציבורי, כבר לפני 25 שנה, יצאתי נגד האקטיביזם השיפוטי. לאורך השנים כתבתי על כך עשרות מאמרים. יצאתי נגד האקטיביזם השיפוטי גם כאשר מבחינה פוליטית הוא פסק כעמדתי. אתן שתי דוגמאות.

התנגדתי לחוק טל, בנושא גיוס בחורי ישיבות, אבל התנגדתי לפסיקת בג"ץ שפסל את החוק. בג"ץ צריך להתערב בחקיקה רק במקרים של פגיעה ברורה ומשמעותית בזכויות האזרח. במקרה זה, אין פגיעה כזאת, ולכן ההתערבות אינה מוצדקת. חשבתי שאת המאבק בחוק טל יש לבצע בדרכים פוליטיות, ציבוריות, תקשורתיות וכו' ואין זה מעניינו של בית המשפט.

התנגדתי לכל עסקאות שחרור מחבלים הן תמורת שבויים ישראלים ובוודאי כמחוות. עם זאת, התנגדתי לעתירות לבג"ץ נגד העסקאות הללו, כי אני סבור שהממשלה מוסמכת לבצע אותן ואין זה עניינו של בית המשפט. אמנם בית המשפט דחה את העתירות הללו, אך לדעתי היה עליו לפסול אותן על הסף, בטענה שהן אינן שפיטות. גם את ההתנגדות לעסקאות הללו יש לנהל בכנסת, בעיתונות, בהפגנות וכד'.

לא הכל שפיט, אבל מצד שני אי אפשר לטעון ששום דבר אינו שפיט. אם שום דבר אינו שפיט, יש לבטל את בתי המשפט. והרי אין מדינה, בוודאי מדינה דמוקרטית, בוודאי מדינת חוק, שאין בה רשות שופטת.

המחלוקת על גבולות ההתערבות של בית המשפט העליון, נוגעת להתערבות בסוגיות ציבוריות. בוודאי שאינה קשורה לסוגיות פליליות. גם השמרנים הקיצוניים ביותר אינם טוענים שסוגיות פליליות אינן שפיטות. ברור שכל חשד בפלילים צריך להיבדק ולהיחקר ואם החקירה מולידה כתב אישום, הוא יתברר בבית המשפט.

לא הכל שפיט, אבל כולם שפיטים. אין אדם הנמצא מעל החוק ומותר לו לעבור על החוק. לא נשיא, לא ראש ממשלה, לא נשיא בית המשפט העליון, לא שרים, לא שופטים, לא ח"כים, לא פרקליטים ולא שוטרים. לכן, אין שום קשר בין הנושאים. מי שעושה קשר ביניהם, מנצל את הבורות של הציבור כדי להסית אותו נגד מערכת החוק וליצור לה דה-לגיטימציה.

הטענה שאף אחד אינו מבקר את הפרקליטות גם היא ספין חסר שחר. יש בישראל גוף שנקרא נציבות תלונות הציבור על מייצגי המדינה בערכאות, הפועל על פי חוק נציבות תלונות הציבור על מייצגי המדינה בערכאות, התשע"ו-2016.

נציבות זו החליפה את נתב"ם – נציבות הביקורת על מערך התביעה ומייצגי המדינה בערכאות. את החוק החדש יזמה שרת המשפטים לשעבר איילת שקד, כדי לתת לנציבות יותר שיניים. בראש הנציבות עומד השופט דוד רוזן, מי ששפט את אולמרט, אדם שאיש אינו מפקפק ביושרו, בענייניותו ובמקצועיותו. בנציבות מועסקים 24 חוקרים.

מפיצי תאוריית הקונספירציה על "מדינת העומק", טוענים שגם הנציבות היא חלק ממדינת העומק כפי שמח"ש היא חלק מ"מדינת העומק". אבל גם אם תקום מח"מ – מחלקה לחקירת מח"ש וגם נציבות לביקורת על הנציבות לביקורת על הפרקליטות, גם הם יוקעו כחלק מאותה קונספירציה. וכנ"ל אם יקימו עוד גופי ביקורת על ביקורת על ביקורת. כי בסופו של דבר, הטענה של בודי התאוריה היא שיש אמת אחת. נתניהו זכאי לחלוטין ותופרים לו תיקים. וכל מוסד שלא יתיישר על פי הטענה, מוכיח בכך, לדידם, שהוא חלק מאותה קונספירציה.

נתניהו נחקר על חשדות כבדים בפלילים. מאות אנשים היו מעורבים בחקירה – אנשי רשות המסים, שוטרים, פרקליטים והיועץ המשפטי. היועץ עצמו, איש ימין דתי, בן ללוחמי אצ"ל, יד ימינו ואיש אמונו של נתניהו שכיהן כמזכיר הממשלה שלו ומונה על ידיו לתפקיד, הוא התגלמות בית הלל. זהיר שבזהירים. הוא דחה את המלצות המשטרה והפרקליטות להאשים את נתניהו בשוחד בתיקי 1,000 ו-2,000. כל אלה, כל מי שעסקו בנושא ולמדו את הראיות, הגיעו למסקנה שנתניהו עבר עבירות שחיתות פליליות.

הדה-לגיטימציה למשטרה ולפרקליטות, היא חמורה ביותר. וחמורה עוד יותר הדה-לגיטימציה שנעשית מראש לבית המשפט, עוד לפני המשפט.

נתניהו מערער את יסודות קיומה של מדינת ישראל, כאשר הוא מסית את אזרחי המדינה נגד מערכות החוק והמשפט, והוא עושה זאת אך ורק מאינטרס אישי, של נאשם שרוצה לחלץ את עורו.

אחזור לנושא האקטיביזם השיפוטי. כמי שמתנגד לאקטיביזם, וכמי שיצא נגדו פעמים רבות, מעולם לא פקפקתי ביושרת השופטים שהתערבו היכן שלדעתי אין מקום להתערבות והיכן שהתנגדתי לפסיקותיהם.

בוודאי ובוודאי שהניסיון לתאר אותם כמי שמשתמשים בבית המשפט כדי לתפור תיקים לצורך הפיכה שלטונית, הוא ניסיון מושחת של עבריין לגונן על עצמו באמצעות תקיפת המערכת. נתניהו אינו נוהג באחריות לאומית ובאופן ממלכתי, כראוי למנהיג לאומי, אלא כאחרון הפושעים והעבריינים. הוא מוכן להצית הכל כדי להציל את עצמו.

וחבל שהמוני חסידים הולכים אחריו בעיניים עצומות. אין לו עכבות, ולא אכפת לו להוליך שולל את תומכיו, כדי שיהיו החיילים במאבקו האישי. לא זכור לי שהוא התחלק עמם בסיגרים ובשמפניות שסופקו לו בקווי האספקה המושחתים. אבל כאשר הוא נפל, הוא רוצה אותם אתו. ובעזרתם הוא מנסה להפיל את מדינת ישראל ואת מוסדותיה.

 

בין מאבק לגיטימי לבלתי לגיטימי – יום חמישי בערב היה יום עצוב בתולדות מדינת ישראל. לראשונה בתולדות המדינה, הוגשו כתבי אישום חמורים ביותר נגד ראש ממשלה מכהן, על עבירות שעשה כראש הממשלה, כולל עבירת השוחד. אך מה שהיה חמור לאין ערוך יותר מכל כתבי האישום היה נאום ההסתה וההדחה שלו. היה זה רגע שֶׁפל שלא היה כדוגמתו בתולדות מדינת ישראל.

עומד ראש ממשלה, נאשם בפלילים, ומסית את ההמון נגד המדינה ומוסדותיה בנאום מתלהם, אלים, מסית, מדיח, ממריד, מתיר דם, מתקרבן, מתבכיין. כאזרח מדינת ישראל חשתי בושה לנוכח הטירוף.

כעבור יומיים, נשא בני גנץ נאום, שהעמיד אותו כאלטרנטיבה של מנהיגות אחרת; מנהיגות אחראית, ממלכתית, מכבדת, מכובדת, מפייסת, חותרת לאחדות לאומית ולאיחוי הקרעים. זאת המנהיגות שמדינת ישראל ראויה לה.

ודווקא לכן, אני רואה לנכון להעיר על משפט אחד בנאומו של גנץ, שאכזב מאוד. היה זה המשפט שהטיל על נתניהו את האחריות על ההסתה שקדמה לרצח רבין. אכן, הייתה הסתה, אך נתניהו אינו נגוע בה. הוא היה ראש האופוזיציה והוביל מאבק תקיף ונחרץ אך לגיטימי נגד מדיניות הממשלה. הוא לא נטל חלק בהסתה ואף יצא נגדה, בשיחות סגורות ובגלוי.

בחכמה שלאחר מעשה ניתן לומר, בצדק, שהוא לא עשה מספיק נגד ההסתה. אך באותה חכמת בדיעבד אפשר להאשים את רבין שסירב ללבוש את אפוד המגן. איש לא העלה על דעתו רצח פוליטי. אך האשמתו של נתניהו בהסתה היא פשוט שקר.

ערבוב בין מאבק לגיטימי לבלתי לגיטימי פסול משתי סיבות. מצד אחד הוא יוצר דה-לגיטימציה למאבק דמוקרטי לגיטימי. מצד שני הוא יוצר לגיטימציה למאבק אלים ולא לגיטימי. מן הראוי שנקפיד להבחין בין השניים.

ראש האופוזיציה נתניהו ניהל מאבק לגיטימי נגד מדיניות אוסלו. ראש הממשלה נתניהו מנהל מאבק בלתי לגיטימי נגד מדינת החוק, בעד הצבתו מעל החוק ולהימלטותו מאימת הדין. כאשר ראש הממשלה פועל ללא גבולות, ללא עכבות, כאילו אין מחר, כשהכל מותר והמטרה מקדשת את האמצעים, הוא אדם מסוכן.

 

היועמ"ש הבא – אהוד בן עזר קורא ליועץ המשפטי להתפטר, כדי שימונה מי שאינו קשור לתיקים ה"הזויים". יש לזכור, שמנדלבליט הוא איש ימין, מקורבו, יד ימינו ואיש סודו של נתניהו. נתניהו מינה אותו למזכיר הממשלה ולאחר מכן לתפקיד היועמ"ש. מנדלבליט הוא האדם האחרון שירצה לפגוע בנתניהו.

אבל מה לעשות, ויש ראיות. והראיות הן ראיות חותכות. ומנדלבליט הוא אדם בעל יושרה, ממלכתי, נאמן לתפקידו ולאחריותו. הוא לא יכול לנהוג אחרת, בלי למעול בתפקידו.

אז את מי אהוד מציע למנות לתפקיד? את איתמר בן גביר?

יחד עם זאת, אני דבק בעמדתי שאני מטיף לה כבר שנים רבות, שיש להפריד בין תפקיד היועמ"ש לתפקיד התובע הכללי.

 

המתארגים בע"מ – במשך עשרות שנים איתרגה הציונות הדתית את אריק שרון, עד שהוא התהפך עליה, אך הם לא למדו את הלקח, ונוהגים כך כלפי נתניהו. טוב שיש בין רבניה מי שאינם מוכים בסנוורים ומסרבים להתקרנף; רבנים כמו הרב יגאל אריאל, הרב שרלו והרב שי פירון. וכמובן, אין לשכוח דמויות מופת שצמחו בערוגות הציונות הדתית והן בשרה מבשרה, כמו רוני אלשייך ואביחי מנדלבליט.

 

גרוע מקואליציה – אני שומע את הקולות לפיהם "בגלל יועז הנדל וצביקה האוזר גנץ לא ראש ממשלה", בשל פועלם נגד הרעיון ההזוי של ממשלת מיעוט בתמיכת הרשימה האנטי ישראלית המשותפת. אם זה נכון, הם ראויים לצל"ש. וּמִי יוֹדֵעַ אִם לְעֵת כָּזֹאת הִגַּעַתְּ לַמַּלְכוּת.

אבל יש לדעת, שיועז וצביקה אינם אנשים פרטיים. מדובר בתל"ם. תל"ם כולה, ובוגי יעלון בראשה, לא הייתה נותנת לזה לקרות. והאמת היא שמלכתחילה היה מדובר בספין. לא נוהל שום מו"מ עם הרשימה המשותפת. כל הדיבור על "שום רעיון לא יורד מהשולחן", היה טקטיקה. בעיניי, טקטיקה טיפשית שגרמה נזק. אבל זה לא היה יותר מזה. עם זאת, היו ביש עתיד מי שרצו בכך, מתוך פנטזיה שברגע שנתניהו ייצא מבלפור הליכוד ידיח אותו ויצטרף לממשלה. כמובן שזאת הזיה.

כאשר הנושא היה "על השולחן" כתבתי על כך הרבה. אני רוצה להתייחס עוד לאחד הטיעונים של תומכי הרעיון. "לא מדובר בהכנסת הרשימה המשותפת לקואליציה", הם אמרו, "אלא רק בתמיכה מבחוץ".

ואני טוען, שממשלת מיעוט שתלויה בתמיכה מבחוץ של הרשימה המשותפת, גרועה יותר ובעייתית יותר מאשר צירוף הרשימה המשותפת לקואליציה. זו תלות במפלגה שאין לה שום מחויבות ואחריות קואליציונית, ולכן על כל הצבעה, על כל חוק, כל יום, יתנהל אתה מחדש מו"מ קואליציוני, וכוח הסחיטה שלה יהיה אדיר. כמובן שממשלה כזאת לא תשרוד יותר משבועות ספורים.

 

גם בזה ישראל אשמה – אני חוקר לאחרונה את תופעת BDS בתקווה שהמחקר יניב ספר. אני נתקל בתופעות מדהימות. דוגמית? "מחקר" על פיו התופעה של רצח נשים על "חילול כבוד המשפחה" (פמיסייד) במגזר הערבי, הוא תופעה אופיינית לחברות תחת משטר אפרטהייד. "לאליטות בעלות הפריווילגיות נוח לקבל אותה כגזירה משמיים, או אף לעודד אותה בעצימת עין. אליטת האפרטהייד יכולה להצביע על פרקטיקת הפמיסייד כהוכחה ניצחת לפיגור של החברה הילידית המצדיקה את נישולה והאיסורים על התקרבות אליה. ואם לא די בכך, פמיסייד ילידי הוא נכס לכל אסטרטגיה של הפרד ומשול: כל כך הרבה אנרגיות של זעם, יצרים, תוקפנות ואלימות – כולל אלימות קטלנית – מתועלות לנושאים 'משפחתיים פנימיים' במקום להציק לשלטונות" ועוד כהנה וכהנה. ומיליונים רבים קונים את הזבל הזה.

אגב, קראתי דברים של פרופסור אוטואנטישמי מנוול בבריטניה, אלון בן דור, שיוצא נגד ההשוואה בין האפרטהייד הציוני לאפרטהייד הדרום אפריקאי, כי ההשוואה הזאת עושה עוול לדרא"פ. הנ"ל תוקף יהודים אנטי-ציונים, שמתכחשים לעובדה שהיהדות עצמה היא גזענית והאפרטהייד טבוע בה. הגזענות המובנית ביהדות היא הגורם לאנטישמיות, לטענתו.

 

קו-קלוקס-קלאן הישראלי – טחנות הצדק טוחנות לאט. חמש שנים לקח עד שסוף סוף הוגשו כתבי האישום נגד מנהיג קו-קלוקס-קלאן הישראלי גיפשטיין. אבל מוטב מאוחר מבכלל לא.

 

רשמי סיור בכביש החוף – אני נוהג לנסוע לת"א דרך כביש 6, אבל אני נהג ממושמע. אם הווייז שולח אותי לדרך אחרת, אני לא מתווכח. הבוקר הוא שלח אותי לכביש החוף. וכך, נחשפתי לראשונה לנתיב +. ואלה רשמיי: א. אכן, כשהתנועה בשאר הנתיבים מזדחלת, בנתיב + היא זורמת. ב. רבות מהמכוניות בנתיב זה, אולי רובן, היו עם… נהג אחד!

מכך אני מסיק מספר מסקנות: 1. יש הרבה עבריינים על הכביש שמצפצפים על החוק. 2. הרוב הגדול של הנהגים מכבדים את החוק, ולכן מזדחלים כשלידם נתיב זורם. 3. אם הנתיב זורם כאשר כל כך הרבה מכוניות חד-נהגיות נוסעות בו, כנראה שיש מעט מאוד נסיעות שיתופיות.

ולסיכום – עקרונית אני בעד הניסיון של נתיב +, אך כדאי להגביל אותו בזמן ולקבל החלטה אם להפוך אותו להסדר קבע על פי התוצאות.

 

תיקון טעות – במאמרי "בכוח הזכות" ביקרתי את הממשלה על כך שלא אימצה את דו"ח אדמונד לוי, על הזכות המשפטית של ישראל ביו"ש. נסמכתי בכך, בעיקר על הביקורת של הנהגת מועצת יש"ע על הממשלה בנדון.

בוגי יעלון העיר לי שלא דייקתי. אמנם הדו"ח בכללותו לא אומץ, בשל התנגדותו של אהוד ברק, אבל בישיבה שהתקיימה ב-29 בנובמבר 2012 הממשלה אימצה את ליבת הדו"ח – ההגדרה של שטחי יהודה ושומרון כ"שטח במחלוקת" ולא כ"שטח כבוש". עם מינויו של יעלון לשר הביטחון, הוא החל ליישם בהדרגה, בתוקף סמכותו, סעיפים רבים מן הדו"ח, אך הספיק פחות מכפי שתכנן. לא היה לכך, למרבה הצער, המשך בתקופתם של ליברמן ונתניהו כשרי הביטחון.

 

ביד הלשון

משואות יצחק – יישובים רבים בישראל קרויים על שמו של יצחק. מיהו היצחק הזה, שכל כך הרבה יישובים מנציחים אותו? אין זה יצחק אחד, אלא יצחקים רבים. כתבתי כבר על צור יצחק הקרוי על שמו של יצחק רבין ועל תל יצחק שקרוי על שמו של יצחק שטייגר. והיום – על משואות יצחק.

המושב השיתופי הדתי משואות יצחק נקרא על שמו של הרב הראשי לארץ ישראל והרב הראשי הראשון למדינת ישראל, יצחק אייזיק הרצוג, אביו של הנשיא השישי חיים הרצוג וסבו של יצחק בוז'י הרצוג. משואות יצחק קם ב-1945 כקיבוץ של תנועת הקיבוץ הארצי לגוש עציון. הקיבוץ נפל בתש"ח, בנפילת הגוש כולו. חברי הקיבוץ שנותרו בחיים, נפלו בשבי הירדנים, שבו הם ישבו 9 חודשים. בשובם, באוקטובר 1949, הם עלו מחדש לקרקע בשטח המועצה האזורית שפיר, בקרבת אשקלון. כעבור שלוש שנים הם החליטו להפוך למושב שיתופי.

על יצחקים נוספים – בקרוב.

תגובות

captcha
הקלד את המספרים שאתה רואה בתמונה: