יום רביעי, 16 באוקטובר 2019, י"ז תשרי ה' תש"פ
לפרסום חייגו: 058-4337220

דעות בצפונט

דעות

הבלוג של אורי הייטנר - מאמרים בענייני יהדות, ציונות, פוליטיקה וחברה

צרור הערות, והפעם – חוזרים להיות אזרחים במדינתם, פוליטיקלי קורקט וכבוד המשפחה, סוף עידן נתניהו, גימיק זול, מה ליאיר גולן ולמרצ, עריק מעריק פטור, חידוד מסרים, למה הודחה אמי פלמור, משרת חוסר אמון, התרחק מאופנות, לגדלו לתורה, חוויית חיבור לאבא שלי וביד הלשון – נפטר

פורסם בתאריך:


נכתב על ידי

אורי הייטנר

חבר קיבוץ אורטל, חוקר במכון שמיר למחקר בקצרין, פובליציסט בעל בלוג בנושאים אקטואליים

uriheitner@gmail.com

https://heitner.wordpress.com/

חוזרים להיות אזרחים במדינתם – בוויכוח הציבורי בנושא מבקשי המקלט, יש משמעות לטרמינולוגיה. יש הבדל בין מסתננים, פליטים, מהגרי עבודה. כיוון שהדיון הציבורי בישראל אינו מתאפיין בשיח של אמת, אין אפילו ניסיון אמתי לבחון כל מקרה לגופו, ולפעול כדין כאשר מדובר בפליטים אמתיים או במהגרי עבודה אמתיים. במקום זאת, כל צד מגדיר את כווולם, ללא כל בדיקה, אלא רק ככלי ניגוח – כמהגרי עבודה או כפליטים.

אבל יש מי שעליהם אין מחלוקת. אין מחלוקת שהעובדים הפיליפיניים הם מהגרי עבודה. אין מחלוקת שמהגרי העבודה שהאריכו כאן ימים פעלו בניגוד לחוק. אין מחלוקת שעל פי החוק יש לגרש אותם, כפי שכל מדינה נוהגת.

אין זה אומר שחייבים לגרש אותם. אין זה אומר שאין מקום לדיון ציבורי בנושא. אלא שהדיון צריך להיות אמתי והגון, לא דיון של סיסמאות.

הסוגיה העומדת על הפרק היא הדין מול החסד. על פי דין – דינם גירוש. אולם ניתן לפעול על פי מידת הרחמים. בעיניי, כאשר מדובר במשפחות שכבר השתקעו כאן שנים רבות, בילדים שגדלו כאן, וכאשר בסך הכל מדובר במספר מצומצם מאוד – מוטב שננהג על פי מידת החסד. אני רואה דעה אחרת משלי, של "ייקוב הדין את ההר", עמדה לגיטימית באותה מידה.

אולם הדבר המאוס ביותר במחלוקת הזאת, הוא ההשוואה לשואה. אני מקפיד לא להיכנס לפינות הממולכדות של אלה שעושים את ההשוואות האלה; לא מנסה להוכיח להם עד כמה ההשוואה חולנית ומטורפת, כיוון שבעצם הנכונות להיכנס לדיון כזה, אני נותן לגיטימציה לעצם ההשוואה. גם כאן לא אסביר עד כמה ההשוואה חולנית. אבל בכל זאת כדאי לציין, שבמקרה הזה מדובר בחזרת אנשים למולדתם, למדינתם, לתרבותם, למקום שבו הם אזרחים.

 

פוליטיקלי קורקט וכבוד המשפחה – אפשר להתייחס לפשע המזעזע של דקירת הנער ההומו הערבי בת"א בידי אחיו כאל מקרה פרטי. אולם אם בוחרים להתייחס אליו כחלק ממקרה כללי, מן הראוי להיות אמתיים, ולהצביע על המקרה הכללי האמתי.

התופעה שבאה לידי ביטוי באירוע, אינה "הלהט"בופוביה בחברה הישראלית", אלא התרבות של "רצח על כבוד המשפחה" בחברה הערבית.

ומי שבשל מצוות דת הפוליטיקלי קורקט בורח מן האמת הזאת אל חיקו החם של הפוליטיקלי קורקט (הנער-שמע-את-הרב-רפי-פרץ-מדבר-על-טיפולי-המרה-בטרם-חזר-בו-נטל-סכין-ודקר-את-אחיו), אינו אלא משת"פ של התופעה.

 

סוף עידן נתניהו? – על פי תמונת הסקרים, נכון לעכשיו, מסתמנת המגמה הבאה. לגוש הימין ללא ליברמן אין אפשרות להקים ממשלה. גם לגנץ אין אפשרות להקים ממשלה צרה (והוא גם אינו רוצה ממשלה צרה).

ולכן יש סיכוי סביר להקמת ממשלת אחדות לאומית. ממשלת אחדות תוכל לקום או בראשות גנץ, או בראשות הליכוד. אולם כדי שהיא תהיה בראשות הליכוד, יהיה על הליכוד להעמיד בראשו מנהיג נורמטיבי ושומר חוק, כיוון שכחול לבן לא תצטרף לממשלה בראשות נתניהו.

הפעם נתניהו לא יצליח לדרדר את ישראל למערכת בחירות שלישית בתוך שנה. שום עסקה עם אחמד טיבי לא תציל אותו הפעם. הודעתו הברורה של בנט, שבשום אופן לא ייתן יד לבחירות שלישיות, ואם נתניהו לא יצליח להרכיב ממשלה הימין החדש ימליץ על מועמד אחר מן הימין, חשובה מאוד. הדבר נכון גם לגבי ליברמן. אני משוכנע שזו עמדתם של מרבית הליכודניקים.

מסתמן הסוף לשלטון נתניהו?

 

גימיק זול – אהוד ברק התנצל בפני ערביי ישראל, על כך שלפני 19 שנים מילא את חובתו כראש הממשלה, בפרוץ המרד של ערביי ישראל.

מתבקשת השאלה, מה ברק למד היום שהוא לא ידע 19 שנה? והתשובה היא, שהוא למד שאולי זה יגרום למרצ להיענות לתחינותיו ולאפשר לו שריון ברשימתם, כדי לחסוך ממנו את הביזיון של לראות את אחוז החסימה הרחק מעליו.

האמת היא שמתבקשת שאלה נוספת. אם מחר פורץ מרד זהה, נניח בעת עימות עם חמאס או חיזבאללה, מה הוא מציע לעשות? אבל זה לא משנה, כי זאת שאלה רצינית, ואילו הוא במוד של גימיקים זולים.

 

מה ליאיר גולן ולמרצ? – פעמיים, לאחרונה, הוזמנתי לשמוע הרצאות של יאיר גולן בצפון, שבהן הציג את השקפת עולמו המדינית ביטחונית. אחד מן האירועים היה כנס בנושא תכנית אלון. בשני המקרים נבצר ממני מלהשתתף, אך חבריי שהשתתפו אמרו לי שאילו האזנתי לו, הייתי מופתע מאוד. לטובה. הוא השמיע עמדות ניציות למדיי, ברוח תכנית אלון. הוא אף הביע תמיכה מוחלטת בגולן הישראלי.

אז איך אדם שאלו דעותיו מתבולל במרצ?

שאלה נוספת היא איך מרצ מקבלת לתוכה אדם שאלו דעותיו. אבל לכך יש תשובה. גולן מזוהה בראש ובראשונה עם נאום הבלע שלו ביום השואה, כסגן הרמטכ"ל, שבו השווה את ישראל לגרמניה הנאצית. ההשוואה הזאת שווה לאנשי השמאל הקיצוני התפשרות על זהות מדינית.

 

עריק מעריק פטור? – סתיו שפיר התמודדה על ראשות מפלגת העבודה. כשהפסידה, לא כיבדה את התוצאות, אלא ערקה ממפלגתה ועשתה אקזיט. כל מי שמבקר את המעשה – צודק. אבל לא לכל אחד יש זכות מוסרית לבקר את המעשה. מי שאין לו זכות כזו, הוא האיש שלבטח יזדעק נגדו בצדקנות יותר מכל אחד אחר – האיש שנפגע מן המעשה שלה, עמיר פרץ.

ב-2013 הוא התמודד על ראשות העבודה והפסיד לשלי יחימוביץ'. כשהפסיד, לא כיבד את התוצאות, אלא ערק ממפלגתו ועשה אקזיט. כמו סתיו שפיר, היה לו תירוץ אידיאולוגי. הוא האשים את שלי יחימוביץ' שבכוונתה להצטרף לממשלת נתניהו, וסנט בה על שסירבה להצהיר זאת חד משמעית. הוא הצטרף כמספר 2 לתנועה, בראשות ציפי לבני. לאחר הבחירות כיהן מטעמה כשר בממשלת נתניהו. שלי יחימוביץ' הייתה ראש האופוזיציה.

 

חידוד מסרים – הירידה של כחול לבן בסקרים והעליה של מפלגת השמאל האשכנזי, מחייבת את כחול לבן לחשב מסלול מחדש. לא עוד עמעום עמדות, כדי לקרוץ ל"מצביעים אסטרטגיים" מן השמאל, אלא יצירת בידול ברור בין המרכז והשמאל, וחידוד עמדותיה המרכזיות ניציות באופן ברור. ניצחונה של כחול לבן מותנה בקולות מן הימין המתון, הליברלי, הא-ביביסטי.

 

למה הודחה אמי פלמור – למה הודחה אמי פלמור, מנכ"לית משרד המשפטים? יש להקדים לכך שאלה אחרת. למה אמיר אוחנה מונה לתפקיד שר המשפטים? בשל החנופה והנאמנות ללא גבול למשפחה. ומדוע הוא הדיח את פלמור? בשל האובססיה החולנית של המשפחה לאיילת שקד.

בקרב רבים בימין, איילת שקד מסומנת כיורשת של נתניהו. בקרב המשפחה, עצם המחשבה על קיומו של עידן שאחרי נתניהו היא כפירה באחד מעיקרי הדת. מכאן האובססיה לאיילת שקד. כיוון שהפופולריות של שקד היא בעיקר בשל פועלה כשרת המשפטים, שקידמה סדר יום שמרני, כעת מנסה המשפחה לערער את הנראטיב ולצייר את שקד כ"ססססמולנית". נתניהו ובעלה לוחצים על שר החינוך ורעייתו לא לאפשר את העמדתה שקד בראש איחוד מפלגות הימין, בטענה שהיא תמליץ על "מועמד השמאל" לראשות הממשלה. והדחת פלמור נועדה לספק תחמושת לציוץ של דובר ראש ממשלה, ילד התפנוקים בעל הפה המזוהם יאיר נתניהו, על פלמור, השמאלנית שמונתה בידי שקד (שאגב, לא מונתה בידי שקד, אבל בעל הג'ורה עוד לא נתפס על דבר אמת).

השילוב הקטלני של פרנויה ושגעון גדלות עם פלגנות ושנאה, הוא המאפיין של נתניהו ומשפחתו.

 

משרת חוסר אמון – אמיר אוחנה מתרץ את הדחתה של פלמור בכך שמנכ"ל המשרד הוא משרת אמון. אכן, משרת המנכ"ל היא משרת אמון של השר, אבל הוא אינו שר רגיל, אלא שר זמני בממשלת מעבר. אני מקווה שנציבות שירות המדינה תמלא כהלכה את תפקידה כשומרת סף של האינטרס הציבורי, ולא תאשר מינויו של מנכ"ל חדש, עד הקמת הממשלה החדשה.

 

התרחק מאופנות – בעיתוני השבת, התחברתי במיוחד למאמרים, בכל העיתונים, על העורך המיתולוגי אברהם יבין, שהלך לעולמו. כשוחר ספרות שמעתי כמובן את שמו, ואשתקד, במלאת לו 90 התפרסמו כתבות וראיונות עליו, אך הרחבתי מאוד את היכרותי עם האיש בכתבות השבת, והתחברתי מאוד. בכל זאת, מדובר בעורך של הסופר האהוב עליי ביותר, חיים באר, וכן של מאיר שלו ויהושע קנז, שאף הם אהובים עליי.

למדתי שהוא בן העיר רובנו, העיר שבה נולדה אמי.

מסופר על יבין, העורך של "ספריה לעם" של "עם עובד", שהוא סירב לפרסם את הרומן "זיכרון דברים" של יעקב שבתאי, בשל העובדה שהספר כולו כתוב כמשפט אחד, ללא פיסוק. וגם לימים, כאשר הספר נחשב לפאר היצירה והחלטתו של יבין נחשבה שגיאה פטאלית, הוא דבק בעמדתו, ואמר שהיה נוהג באותו אופן בשנית.

ואני באמת לא כל כך אהבתי את "זיכרון דברים" ואת "סוף דבר" של שבתאי, בדיוק מן הסיבה הזאת, והזדהיתי מאוד עם עמדתו של יבין. הסכמתי עם אמירתו של בני ציפר, שהדבר מלמד שיבין התרחק מאופנות.

 

לגדלו לתורה – אנו יושבים שבעה, מעלעלים באלבומים, בתמונות, במכתבים ומסמכים, מעלים זיכרונות, מעוררים ערגונות.

הנה, ברכה לאמי מצוות בית הספר שבו היא לימדה, ביה"ס "גאולים" בר"ג, להולדתי. "זכו לגדלו לתורה, לחופה ולמעשים טובים".

וחשבתי, האם היום מורה מקבלת ברכה כזאת בלידתה? בבית ספר דתי כן, מן הסתם. אבל בבית ספר ממלכתי, חילוני, כמו בית הספר שבו אמי עבדה? אין מצב. חבל.

ולמה זה לא יקרה? בגלל ה"הדתה", כמובן.

 

חוויית חיבור לאבא שלי – בליל שבת הלכנו, אחי אמיר ואני, לתפילת ליל שבת בבית הכנסת "של אבא"; בית הכנסת "תהילות ישראל" ע"ש עולי הגרדום בר"ג. בית הכנסת של ילדותנו.

שמחנו לראות שהמקום של אבא – עדין שלו. פתחנו את הארונית הצמודה למקום שלו, ומצאנו את הסידור שלו ואת מחזור שלושת הרגלים שלו וגזיר עיתון ישן.

אבי היה ממייסדי בית הכנסת. מדור המייסדים פגשנו אדם אחד, אנשל, צעיר מאבא בשלוש שנים. הינוקא בחבורה. מן הסתם, דור המייסדים, שרובם היו מבוגרים מאבי, כבר אינם אתנו. ויש עוד כמה מן "הצעירים", שעדיין מתפללים בבית כנסת זה, שגם הם כבר סביב השבעים. ועוד מהדור שלא ידע את יוסף, תרתי משמע, או לפחות שאנו איננו מכירים.

 

זאת הייתה חוויה מרגשת ומרוממת נפש; להתחבר לגרסה דינוקתא שלי. לניגונים היפים של "ידיד נפש", "לכה דודי" ו"אדון עולם". וגם מנגינות שטרם שרו באותם ימים רחוקים אני מכיר, מהחיבור שלי היום לעולם ההתחדשות היהודית. זאת הייתה חוויה חזקה של חיבור לאבא שלי.

בלילה שלאחר מותו של אבי הדבקתי מודעת אבל על קיר בית הכנסת, כך שהמתפללים שהכירו את אבא ידעו על מותו. היה לי מוזר שהם ניגשים אלינו בברכת "שבת שלום" ולא בדברי ניחומים, אך נזכרתי במהרה שבשבת אין מנחמים.

התפללנו, שרנו ואמרנו קדיש.

 

ביד הלשון

נפטר – אבי יוסי נפטר השבוע, ואקדיש את הפינה למילה נפטר.

מקובל, שהמילה נפטר נוגעת רק ליהודי. אין אומרים "נפטר" על מי שאינו יהודי. מה הסיבה לכך? הכוונה היא שהאיש נפטר מחובת עול מצוות.

אבל ההסבר הזה אינו נכון. מקור הביטוי "נפטר", הוא מסכת כתובות, דף ק"ד, עמוד א': "דאמר רבי חייא בר גמדא אמר ר' יוסי בן שאול: בשעה שהצדיק נפטר מן העולם, אומרים מלאכי השרת לפני הקב"ה: רבש"ע, צדיק פלוני בא". אין כאן כל זכר לפטור ממצוות, אלא לכך שהאדם נפטר מן העולם. וכך גם במסכת יומא, דף ל"ח, עמוד ב': "אמר רבי חייא בר אבא אמר רבי יוחנן: אין צדיק נפטר מן העולם עד שנברא צדיק כמותו".

אז מה, אם כן, משמעות המילה "נפטר"?

בשני המקרים הכוונה היא נפרד מן העולם, הולך מן העולם (כמו בביטוי "נפטר לשלום" = נפרד לשלום).

תגובות

captcha
הקלד את המספרים שאתה רואה בתמונה: